בני הזוג: באמצע שנות ה־60 לחייהם, נשואים כ־40 שנים והורים לשלושה ילדים בוגרים, האמצעי שבהם בעל צרכים מיוחדים ומתגורר בהוסטל. הבעל עובד כיועץ עצמאי ואף מקבל קצבת פנסיה מכובדת. האישה לא עבדה שנים ארוכות, ובעשור האחרון, לאחר שהבן עבר להוסטל, החלה לעבוד במשרה חלקית במשכורת צנועה. הבן המיוחד נהג להגיע אחת לשבועיים לבית ההורים לסופ"ש, ובשבת שבה נשאר בהוסטל הוריו ביקרו אותו. בנוסף, האם ביקרה אותו באמצע השבוע.
פרידה לניסיון: כשהגיעו אליי לעריכת הסכם שלום בית, סיפרו שהגבר רוצה לעזוב את הבית לניסיון, ובכוונתו לשכור דירה. לגישור הגיעו כדי לדבר על הסידורים הכספיים ועל הבן המיוחד בתקופה שבה לא יתגוררו יחד, עד לקבלת החלטה סופית לגבי הקשר שלהם.
הגבר: שיתף שהוא מחפש חידוש ועניין בחיים ורוצה לשוב להרגיש צעיר ומלא חיים. הוא ציין שהוא עדיין אוהב את אשתו, אכפת לו ממנה, והוא מרגיש אשמה על פירוק המשפחה, אבל הוא גם חש רצון עז בשינוי.
האישה: הביעה תחושת אובדן על הפרידה לאחר שנות זוגיות טובות וכעסה על כך שבעלה בוחר בשינוי במקום לפנות לטיפול זוגי. היא הייתה מתוסכלת מהתנפצות החלום להזדקן יחד וחששה מהמשבר שיעבור הבן המיוחד.
ויתורים מפתיעים: במהלך הגישור הבעל היה מוכן לוויתורים כלכליים נרחבים לטובת האישה, והוסכם שאם אכן ייפרדו סופית האישה תקבל יותר מ־50% מהרכוש המשותף - את דירת המגורים המרווחת ודירה נוספת שהבעל קיבל בירושה, שהייתה מושכרת ושעמדה לעבור פינוי־בינוי. הבעל יקבל את מלוא הפנסיה ואת מרבית הכספים הנזילים שנשארו בחשבון המשותף.
אישה אחרת: בשלב די מוקדם בגישור עבר הבעל לדירה שכורה, והפלא ופלא - עד מהרה הצטרפה אליו אישה אחרת, שאותה כנראה הכיר עוד בטרם הודיע לאשתו על הפרידה ממנה. אשתו הרגישה מרומה ונבגדת, הפסיקה לדבר על פרידה לניסיון, רצתה להתגרש – וכך היה.
הבן המיוחד: הוחלט כי בסופי השבוע שבהם הוא יוצא מההוסטל הוא ימשיך לשהות בבית האם, והאב ייקח אותו לבילוי של כמה שעות או לסוף שבוע שלם לפי תוכניותיה של האם. סוכם שגם האב וגם האם יבקרו את הבן אחת לשבוע לחלופין. כמו כן התחייבו ההורים להפקיד בחשבון הבנק של הבן סכום כסף חודשי עד סוף חייהם, שיספיק לו למילוי צרכיו.
האחים: הוחלט כי ההורים יסכמו עם שני ילדיהם האחרים כי לאחר מותם הם יתמנו לאפוטרופוסים לבן המיוחד, ומרגע שההורים לא יוכלו לבקר את בנם הם ייכנסו לנעליהם, אם כי לא באותה תדירות.
מה למדנו?
לעתים הקלישאה הידועה Cherchez la Femme (חפש את האישה) נכונה, ומאחורי הרצון ל"פרידה זמנית" מסתתרים רומן או תוכניות לרומן.
לעתים ויתורים נרחבים על רכוש הם ביטוי לרגשות האשמה, "פיצוי" על הכאב שנגרם לבן הזוג.
כשמדובר על הורים לבעלי צרכים מיוחדים, עליהם להסדיר בהסכם הגירושין גם את הטיפול בילדיהם הבוגרים עד יומם האחרון.
