חשוב במיוחד לכלול בלקסיקון של הילד מילים המתארות רגשות

7 כללי מפתח לגידול ילדים עם מוח גמיש

מבקשים לגדל ילדים שהם לא רק מצליחים יותר אלא גם מרוצים יותר מהחיים שלהם? מדענית מוח ופסיכולוגית מאוניברסיטת הרווארד מציעה, בין השאר, לאפשר להם לשחק עם האוכל - ולמה כדאי שתאמצו דפוסי הורות של גננים ולא של נגרים?

פורסם: 27.06.21, 08:21
תוהים מה צריך לכלול ארגז הכלים שיסייע לילדים שלכם להסתגל למצבים שונים, להשתנות ולהתאים את עצמם לדרישות הסביבה, ובכך לבטא חוסן פנימי שיעזור להם לא רק להצליח יותר אלא גם להיות מרוצים יותר מהחיים שלהם? כדאי שתכירו (ותיישמו!) את שבעת הכללים לגידול ילדים עם מוח גמיש שגיבשה פרופ' ליסה פלדמן בארט, מדענית מוח ופסיכולוגית מאוניברסיטת הרווארד.
1. חשפו את ילדכם לאנשים רבים ככל האפשר
כבר מינקות דאגו לחשוף את ילדכם באופן בטוח ומבוקר למגוון רחב של אנשים מעבר לבני המשפחה המורחבת. לפי מחקרים, תינוקות המקיימים אינטראקציה קבועה עם אנשים רבים, כמו למשל עם דוברי שפות שונות, עשויים לשמור על חיווט קריטי במוח המסייע להם ללמוד שפות אחרות בעתיד. באופן דומה, תינוקות הנחשפים לפנים רבות עשויים לפתח את יכולת ההבחנה, הזיכרון, ובהמשך התבגרותם - גם את היכולת לקבל את האחר בקלות רבה יותר.
2. אמצו דפוסי הורות של גננים ולא של נגרים
בספרה The Gardener and the Carpenter ("הגנן והנגר") מציגה אליסון גופניק, פרופסורית לפסיכולוגיה ולפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה, את גישת "ההורה הגנן" ו"ההורה הנגר".
הורה נגר מאופיין ברצון לעצב את ילדו כפי שהנגר מגלף את העץ כדי לייצר את צורת הרהיט שהוא רוצה ומאמין שכך ילדו יקבל את הכישורים הרצויים. לעומתו, הורה גנן מייצר תנאים המאפשרים צמיחה עצמאית. הילד מקבל כלים לא כדי להיות דומה להוריו אלא כדי לייצר משהו חדש משלו. לדוגמה: הורה נגר שרוצה שהילד שלו ינגן בכינור, יכריח אותו ללכת לשיעורי כינור בשאיפה שיהפוך עם הזמן לווירטואוז. ההורה הגנן, לעומתו, יפזר במרחב הביתי מגוון הזדמנויות מוזיקליות כדי לעורר את ההתעניינות של ילדו. רק לאחר שהוא יזהה איזה "צמח" הוא מגדל בגן, הוא יתאים לו את "האדמה הנכונה" כדי שישתרש ויפרח.
3. הרבו לדבר איתו ולקרוא לו ספרים
התחילו לעשות זאת כבר מיומו הראשון. השמעת מילים לתינוקות בונה בסיס עצבי ללמידה מאוחרת יותר. ככל שילדכם ישמע יותר מילים בתקופת הינקות והילדות, כך ההשפעה על אוצר המילים והבנת הנקרא שלו בהמשך הדרך תהיה גדולה יותר. חשוב במיוחד לכלול בלקסיקון שלו מילים המתארות רגשות (עצוב, שמח, מרוצה, מתוסכל, מאוכזב). ככל שהוא יכיר יותר מילים המתארות רגשות, כך הוא יוכל לפעול בהמשך בצורה גמישה יותר.
4. הסבירו, הסבירו, הסבירו
לא פשוט לגייס סבלנות אחרי יום עבודה מייגע ולהשיב לילד על כל שאלות ה"למה". אבל אם תעשו קצת מאמץ ותשיבו לו בצורה מנומקת, מוחו יעבוד בצורה יעילה יותר. ילד שמבין את הסיבות שגורמות לדברים להתרחש מפתח את יכולת החיזוי שלו ואת המסוגלות לווסת את מעשיו. לדוגמה: אם הוא מבין למה לא כדאי לו לאכול יותר משתי עוגיות ביום (כי כך הוא עלול לסבול מכאב בטן, או כי לא יישאר קינוח לאח הקטן), כך הוא ילמד לקבל החלטה נבונה יותר ולפתח הרגל בריא. כלומר, לוותר על עוגייה נוספת. הנמקה לשאלת הלמה מסייעת לילד להבין את ההשלכות של מעשיו ומעוררת בו אמפתיה.
5. עזרו לו להתחקות אחר התנהגותכם
ילדים לומדים באופן טבעי על ידי צפייה, משחק ובעיקר על ידי חיקוי התנהגות המבוגרים. זו דרך יעילה ללמידה המספקת להם תחושת שליטה. כך למשל, מטלות יומיומיות שנתפסות אצלכם כ"עבודה" (ניקוי הבית, ניכוש עשבים בגינה) יכולות להוות "משחק" בעל ערך עבור ילדכם. לכן, כשאתם מבצעים מטלה מסוימת, ספקו לו כלים כדי שיוכל לחקות אתכם (מטאטא, מגבת לייבוש כלים). נסו גם להפגין הנאה מהמשימות כדי להוות מודל לחיקוי חיובי מתוך מוטיבציה מופנמת.
6. עודדו אותו להתנסות ולפעול עצמאית
ילדים אוהבים להתנסות בכל בעצמם וללא עזרתכם (לאכול, להתלבש, להרכיב פאזל), אבל לעתים הניסיון שלהם אינו לרוחנו. למשל כשהם מתחילים לאכול עצמאית, הם נוטים בשלב מסוים להשליך את הצלחת עם האוכל על הרצפה. לפני שאתם פוצחים בנאום למה אסור לנהוג כך, כדאי שתדעו שהם אינם עושים זאת כדי לתמרן אתכם. בדרך התנהגות זו הם לומדים משהו מעולם הפיזיקה וכוח המשיכה. לכן, כדי לעודד את גמישות המוח של ילדכם תנו לו צלחת קטנה עם מעט אוכל שאותה הוא יוכל להמשיך להשליך ולחקור, זאת במקביל לצלחת עם מזון שתהיה מחוץ להישג ידו וממנה תוכלו להגיש לו תוספת.
טיפ: לא תמיד פשוט להורים לדעת מתי עליהם להתערב בהתנהגות הילדים ומתי להניח להם, אבל אם תקפידו להיות נוכחים בכל עת בסיטואציות השונות ולהנחות אותם כיצד לנהוג תוך שאתם דואגים לכל צורכיהם - הם לעולם לא ילמדו לעשות דברים בעצמם.
7. תארו את אופי הפעילות, לא את "אופי" הילד
אם הילד מכה את אחותו, למשל, הימנעו מלכנות אותו "ילד רע". היו ספציפיים. תוכלו לומר לו: "אסור להרביץ לאחותך, זה כואב לה ומעציב אותה. אתה יכול לבקש ממנה סליחה?". אותו כלל תקף גם לשבחים: אל תכנו את הילד "ילד טוב" או "ילד חכם". במקום זאת הגיבו על המעשה. למשל: "נהגת בתבונה כשבחרת להתפייס עם אחיך". נהגו כך גם לגבי דמויות בסיפור או בסרט. אם למשל הדמות משקרת, אל תאמרו "הוא סתם שקרן", אלא התמקדו במעשה – "הוא אמר דבר שקר". לאחר מכן נסו לייצר דיון בשאלות כמו: "למה אתה חושב שהגיבור בסיפור לא אמר את האמת? איך הוא ירגיש אם אנשים יגלו זאת?". על ידי עיסוק בסקרנות, ולא בוודאות, תעצבו את הגמישות המחשבתית הדרושה לילד בסיטואציות אמיתיות ומורכבות.

ייעוץ מקצועי: ד"ר מורן כהן אילוז, פסיכולוגית התפתחותית מומחית של שירותי בריאות כללית במחוז דרום
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.