זה לא שנפתרו בעיותיי, אני פשוט מגיבה לבעיות אחרת

"יצאתי מבית החולים אחרת, אני לא כועסת יותר על איש"

מפגש עם מטופלת ששינתה את ראיית העולם שלה בעקבות טיפול בגידול סרטני, העלה אצל רופא המשפחה ד"ר עמוסי מחשבות על הקשר החזק שבין רפואת הגוף ורפואת הנפש, וגם מסקנה אחת חשובה, שכדאי שתילמד בבתי הספר לרפואה

פורסם: 29.03.22, 09:03
גבי א', בת 69, שלושה חודשים לאחר כריתת מעי גס בשל גידול סרטני שהתגלה בקולונוסקופיה, ממנה נמנעה כמעט 20 שנה. בבדיקה מצא גידול מסוג adeno carcinoma, בקוטר שלושה ס"מ, ללא גרורות, שהוצא מגופה בניתוח לפרוסקופי. מהלך חלק, ללא סיבוכים וללא צורך בטיפול משלים, כימי או קרינתי.
עוד טורים של ד"ר עמוסי:
גבי נמצאת בזוגיות שנייה מזה כשמונה שנים לאחר עשור של קטטת גירושין, ויש לה שני ילדים בשנות ה-40. היא בעלת עסק לייצור מוצרי אלקטרוניקה תעשייתיים עם היקף מכירות מרשים בכל העולם. בתקופה שלפני משבר הקורונה התגלו קשיים עסקיים שהובילו למתחים ומלחמות מול שותפיה, אירועים שמילאו חלק גדול מהביקורים הרפואיים בשנים האחרונות. שנות הקורונה היו טובות מבחינה עסקית והביאו עימן עבודה רבה ושגשוג גדול.
איך את מרגישה? איך התיאבון? ואיך את ישנה? כאב בטן? יציאות תקינות? המשקל שמור? יש לך חום? בואי נראה את בדיקות הדם. אני רואה שאין אנמיה, מחסני הברזל מתמלאים והסוכרת מאוזנת טוב. הכי טוב מזה עשר שנים. ואיך מצב הרוח? ועוד שאלות על גבי שאלות, שעל כולן ענתה תשובות שמעידות על בריאות טובה, ונראה כי עברה את הסערה בשלום. בהסתכלות על גבי, כבר מהכניסה לחדר, היא נראתה נינוחה וחיונית. היא חזרה למשקל שמלפני הניתוח, והבדיקה הגופנית הייתה תקינה לחלוטין.
כשנראה היה שהביקור עומד להסתיים אמרה גבי, באגביות, שמבחינתה כל הסיפור הזה של הוצאת הגידול הסרטני מהגוף הוא שולי. בחרתי את המנתח הטוב ביותר לניתוחים אלה וסמכתי עליו. ההפתעה החלה במהלך האשפוז. שכבתי על הגב שבעה ימים ופשוט חשבתי. לא יודעת על מה בדיוק חשבתי, אבל זו הייתה חוויה יוצאת דופן. אני יודעת שאני נשמעת כקלישאה, אבל זה מה שהיה. שכבתי במחלקה כירורגית ב' בלב תל אביב, ברקע רעשי המוניטור ומד לחץ הדם. פעמיים ביום שאלו איך אני מרגישה, והורידו אותי לכורסא, ובהמשך הוליכו אותי קצת, אבל רוב הזמן שכבתי על הגב והסתכלתי על התקרה.
עשית חשבון נפש, סיכום של חייך?
אני לא יודעת בדיוק מה היה שם, אבל יצאתי מבית החולים אחרת. אני קולטת את העולם בצורה שונה. אני לא מתרגזת ולא נוטרת. איפסתי את כל חשבונות החובה מול האנשים שסביבי. אין כזו עמודה יותר אצלי, עמודת חובה. אני לא כועסת יותר על איש. אם לא טוב לי אני פשוט מתרחקת. אל תבין אותי לא נכון, זה לא שנפתרו בעיותיי, אני פשוט מגיבה לבעיות אחרת. בעסק לדוגמה. לא השתנה משהו עקרוני בייצור או בשיווק. הבעיות שהיו, נשארו. חלקן בדרך לפתרון וחלקן לא. אני פשוט פחות נסערת מזה. אני עושה את שלי, בצורה הכי טובה שאני יודעת, ומעבר לזה אין לי השפעה.
היא דיברה בנינוחות. לא בהטפה, ולא בהתלהבות של מי שגילתה את האור. היא חזרה והדגישה שהיא שמעה על כאלה תובנות של חולים אונקולוגים, ויודעת שנכתבו על זה ספרים, וכי ברור לה שהיא סוג של עוד קלישאה. למרות כל זה, השקט שלה עורר בי קנאה. אחרי היכרות של עשר שנים עם אשת עסקים יצרית וגועשת, היא נראתה מפויסת יותר עם העולם. ניסיתי בשאלותיי להכניס מושגים של פרופורציות, איזונים, וגבולות, אך היא לא התחברה אליהם. נראה לי שהיא יותר התכווננה לאינטראקציות שלה עם החיים, עם העולם, עם האנשים שסביבה. זה היה נקי ושליו, והרגיש לי יותר חשוב ומשמעותי מהשאלות על אופי היציאות ומצב הצלקות בבטנה.
אני קולטת את העולם בצורה שונה. אני לא מתרגזת ולא נוטרת. איפסתי את כל חשבונות החובה מול האנשים שסביבי. אין כזו עמודה יותר אצלי, עמודת חובה. אני לא כועסת יותר על איש
הודיתי לגבי על השיתוף ונשארתי עם תהיות. נראה שהיא עברה שני תהליכים מקבילים. ריפוי הגוף מגידול סרטני, ותהליך שינוי רגשי או התנהגותי. ההרדמה, חיתוך דופן הבטן, כריתת קטע מעי חולה והשקתו מחדש, הם תהליכים שמוכרים ומובנים לי. שכיבה על הגב במחלקה שתוביל לערעור פרדיגמות ותבניות התנהגות, בהן חיה כמעט שבעים שנים, זה פחות מובן לי, אך מעסיק אותי מאוד. מה קרה שם, במחלקה כירורגית ב', שאפשר את אותו תהליך?

רפואה מונעת לנפש

במה שונה הריפוי הרגשי וההתנהגותי של גבי מריפוי המחלות האורגניות בהן אני מטפל? הכלים העיקריים שבהם משתמשים היום ברפואה המערבית הם תרופות, מכשירי חיתוך, חשמול או קרינה, שמטרתם היא להשפיע על רקמות חולות. במיעוט המקצועות משתמשים בכלים התנהגותיים או נפשיים לריפוי. אם הייתי מרגיש בטחון להתחיל וללוות תהליכים רגשיים כמו שאני מתחיל טיפול לסוכרת או מתקן בקע מפשעתי, זה יכול היה להיות מעניין.
בכל יום כמעט, כשאני עובר על בדיקות שגרה במרפאה, אני מזמין מטופלים לשוחח על הבדיקות שלהם, לשקלל את גורמי הסיכון ולהתחיל טיפול, לא פעם עוד לפני שהתרחשה פגיעה בגוף - רפואה מונעת. האם ניתן ליישם עקרונות של רפואה מונעת בתהליכים שעברו ועוברים על גבי, או שחייבים לעבור משבר בדרך לשינוי? האם גבי הייתה צריכה את הגידול בקולון שלה בכדי לשנות את דפוסי החשיבה, או שיכלה להתאמן כבר קודם על פיוס עם הסובבים אותה?
רפואת הגוף ורפואת הנפש, נראה שאי אפשר להפריד ביניהן. במקרה של גבי, נראה שמחלת הגוף הניעה תהליך ריפוי נפשי. ברור לי שטיפולים נפשיים יכולים להאט או למנוע תהליכים גופניים שונים. למרות הקשר הברור בין גוף והנפש, בבתי הספר לרפואה ובפרקטיקה היומיומית שלי, מחלות הגוף הן המרכז. הן נלמדות ומובנות לאין שיעור יותר מתהליכי הנפש, שבכל פעם מפתיעים ומקסימים אותי. השילוב גוף נפש, חשוב שייחקר יותר וייכנס לפרקטיקה של רפואת המשפחה.

לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.