מה אתן אומרות - משתלם או לא משתלם לפלרטט במקום העבודה על מנת להתקדם? משתלם ללבוש חולצה בעלת מחשוף עמוק וחזיית פוש-אפ מרימת גבעות ליד קליינטים? משתלם לשלוח אי-מיילים כחלחלים לקולגות? משתלם לעסות את כתפיו של הבוס באמצע יום העבודה, אם הוא מאוד עייף וסובל מכאבי גב? משתלם לשלב רגליים ארוכות בצורה שלא משאירה מקום לדמיון, כך ששרון סטון יכולה אף היא ללמוד משהו?
עזבו לרגע את הסוגיה - האם אתן נשואות או לא, כיוון שהשאלה היא עקרונית: האם לדעתכן כך נשיג קידום, העלאה בדרגה?
התשובה היא חד משמעית - לא! העיתון "USA Today" דיווח באחרונה על מחקר שבדק את תוצאותיה של התנהגות פלרטטנית של נשים בעבודה. במחקר השתתפו
נשים אקדמאיות מאמצע שנות ה-20 לחייהן עד לבנות 60 (ממוצע הגילאים היה תחילת שנות ה-40). 51% מהנשאלות טענו שמעולם לא פלירטטו במקום העבודה, בעוד ש-49% מהן טענו שעשו שימוש מדי פעם בהתנהגות פרובוקטיבית בעבודה.
תוצאות המחקר הראו כי המשכורת השנתית הממוצעת של הנשים ה"מהוגנות" היתה גבוהה מזו של ה"מפלרטטות". בנוסף, על כל שלוש נשים שקודמו מקבוצת ה"מהוגנות", קודמו רק שתיים מקבוצת ה"מפלרטטות". מכאן הסיקו החוקרים כי להתנהגות פרובוקטיבית במשרד יש תוצאות שליליות, והמליצו: לא משתלם לפלרטט במקום העבודה!
אז מה נשאר לנו?
אילו כלים כן עומדים לרשותנו, הנשים, כשאנו מעוניינות בקידום? מתברר שנשים - בניגוד לגברים - מפחיתות בדרך כלל בערכם של הישגיהן, או שמייחסות את ההצלחה למזל או לעזרתם של אחרים. כך, אם מישהו יחמיא לנו על העבודה הנהדרת שעשינו, קרוב לוודאי שנגיב במשפט כמו: "עזוב, זה כלום...", או: "טוב, קיבלתי הרבה עזרה....".
ולמה אנו עושות זאת? על מנת לשמר תחושה של שיתוף וקשר עם העמיתים שלנו. אנחנו פוחדות להצטייר כגאוותניות ויהירות, וחוששות לאבד את תמיכתן של נשים אחרות בנו. אנו נוטות לחשוב שאם אנחנו באמת עובדות קשה, אחרים כבר יבחינו בהישגים שלנו ויכירו בהם (שוב, בניגוד לגברים).
אלא שבעודנו עושות זאת, מצטנעות וממעיטות בערך הישגינו, נוצר הרושם שאנו פחות יעילות. בכך שאנו מייחסות את הישגינו לאחרים ולמזל, אנו למעשה גורמות לממונה עלינו להניח כי אכן איננו אחראיות להם, וכתוצאה מכך - לפקפק ביכולותינו.
קחו אחריות, זה בסדר
מה עלינו לעשות? אין כל רע בלהודות על מחמאה שקיבלנו, לומר בחיוך: "כן, גם אני ממש גאה בזה... " ואחר כך להוסיף: "לא הייתי עושה זאת בלי עזרתם של..." אין כל רע להתבלט, לקחת אחריות על ההצלחות שלנו וליידע בהן את הסביבה.
חשוב לדעת כי מקבלי ההחלטות הממונים על קידומנו זקוקים לעזרתנו על מנת לקבוע מיהו המתאים ביותר לקידום. אם לא ניקח אחריות על הצלחותינו, איש לא יידע על כך ומישהו אחר ינכס אותו לעצמו, וכן - גם יקודם במקומנו...
איך עושים זאת ועדיין שומרים על צניעות? עלינו לזכור שצניעות במקום העבודה קשורה להימנעות מזלזול באחרים על מנת לקדם את עצמנו. כל קידום אחר, אינו פונקציה של חוסר צניעות! כשגבר מפרסם את עצמו, אין זה אומר שהוא מזלזל באחרים. הוא רק מודיע לאחרים מהן העובדות, כך שניתן יהיה לסמוך עליו להבא. לקדם את עצמכן על בסיס השגת תוצאות טובות, זאת הערכה עצמית בריאה!
מלאו את המשרד בתעודות
ועוד דבר: על מנת לעמוד על שלנו ולהתבלט בין הגברים שעובדים איתנו, עלינו להרבות בשימוש במילה "אני" ולהימנע משימוש מוגזם ב"אנחנו". על מנת לעשות זאת נכון, יש להתאמן כיצד לא להישמע או להרגיש יהירים. בהתחלה זה יהיה מביך ובלתי מוכר, אך אחר כך יהפוך הדבר להיות טבעי וזורם.
נשים וגברים שמקדמים את עצמם נכון שולחים דוחות למעסיקים, מניחים להם לראות תכתובות חיוביות עם לקוחות וקולגות, מדווחים על רעיונות והצעות, יוצרים קשרים עם אחרים בארוחות צהריים או אירועים, ממלאים את המשרד בתעודות, פרסים, צילומים ועוד.
והרי מזמן נאמר: "עשית ולא אמרת - משמע לא עשית. עשית ואמרת - משמע עשית". וכעת ניתן גם להוסיף: "עשית ואמרת, ולא פלרטטת - משמע עשית".
- אורלי כץ היא מאמנת אישית ועסקית לנשים ומחברת ספר הקואצ'ינג הראשון לנשים עם דנה גניהר רז: "כל אחת והדיזי שלה
" (הוצאת אסטרולוג). לאתר O.K Coaching
– המרכז לאימון נשים לחצו כאן.
