יעילות יותר, עולות פחות

יש ארגונים שלנשים משתלם לעבוד בהם. הן מוערכות, הן מתוגמלות באופן שוויוני, דרכן לצמרת סלולה ויש מנגנון שלם שתפקידו לסייע להן לשלב בין דרישות הקריירה לניהול הבית. לכם ברור למה זה לא מובן מאליו?

ענת לב-אדלר פורסם: 15.12.05, 13:36

מתי שאלת את עצמך אצל מי את עובדת? מתי בפעם האחרונה בדקת האם המעסיק שלך מבחין בפוטנציאל שלך, מכבד את היכולות שלך ועושה הכל על מנת לתגמל אותך באופן שהולם את תרומתך לארגון?

מתי בפעם האחרונה בדקת האם את עובדת בחברה שמקיימת בתוכה אקלים ארגוני שמעצים נשים? האם את מקודמת כמו הגברים המקיפים אותך, האם את משתכרת כמו הגברים העובדים בתפקידים מקבילים לשלך? לא בטוח. תבדקי. רוב הסיכויים ששכרך נמוך משל הגברים העובדים לצידך בתפקידים דומים.

על פי נתונים מעודכנים שהתפרסמו השבוע, אישה מרוויחה בממוצע 60% משכרו של גבר בתפקיד מקביל. מקומם. מעצבן. אבל אנחנו ממשיכות לשתוק וללכת לעבודה.

לא ברור למה אישה מרוויחה בפועל פחות מגבר, מדוע השורה התחתונה נקבעת על פי מגדר? איפה במשוואה הזו נמצאים הכישורים, ההספק, היעילות, המקצועיות, הלהט בעיניים? מדוע, לדוגמה, מיקי חיימוביץ', על פי הפרסומים בכלי התקשורת, צריכה להרוויח פחות מיעקב אילון? מה, היא מביאה פחות צופים למהדורה? ואיך היא מסכימה שזה יהיה כך? אולי בגלל שלדרבי חוקים משלו וכבר התרגלנו, ואין לנו כוח להילחם, לעלות על בריקדות, להזיז הרים.

את מי יפטרו קודם?

רוצות ללכת יותר רחוק? בבקשה. מחקרים בשוק העבודה בדקו ומצאו שההספק של אישה פר שעה בעבודה גבוה יותר מאשר של גבר. למה? כי נשים, ובעיקר אמהות, לומדות לעשות יותר דברים במקביל ובפחות זמן, מה שהופך אותן יעילות יותר עבור המעסיקים. ומה בשטח? האם משלמים לנו יותר בגלל שאנחנו שוות יותר? לא רק שמדובר בחלום רחוק, אלא שגם הביטחון התעסוקתי של נשים נמוך יותר. עובדה, כאשר מעסיקים רוצים לפטר, רבים מהם (לא כולם כמובן) יפטרו קודם כל נשים, כיוון שהן נתפסות כמפרנסות משניות.

רוצים עוד דוגמה? בבקשה, מחקרים בשוק העבודה מראים שאישה שרוצה לקבל משרה טובה צריכה להתאמץ הרבה יותר מגבר שחושק באותה משרה. אל חיקו ייפול התפקיד כפרי בשל, אישה תצטרך לנער את העץ כדי לזכות בתפוח.

בטח עכשיו תתנפלו עליי ותזעקו שאני מקטינה אותנו, אבל אני לא. אני מאוד רוצה להעצים אותנו, ולכן אני מבקשת שנסתכל למציאות בעיניים.

חברות מעצימות נשים

המציאות המקוממת הזו, לפיה נשים מרוויחות הרבה פחות מגברים, ומתוך כך גם מקודמות פחות, מוערכות פחות וכו' (אין מה לעשות, חברות, גם כשאת בחצאית, זמן הוא כסף) לא קיימת בכל ארגון, וטוב שכך, אבל יש מספיק ארגונים ששם הדברים פועלים בדיוק כך.

איך נוכל לשנות את המציאות הזו? ממש כמו בקלפי. נוכל להצביע ברגליים עבור המעסיקים שמעצימים אותנו, שמשלמים לנו כמה שאנחנו שוות, שמקדמים אותנו על פי כישורים ויכולת ולא בעקבות הנחה שנצטרך להישאר בבית עם ילד חולה ואיך זה יסתדר עם הלו"ז של מועצת המנהלים.

נוכל לבחור להיות הון אנושי בבורסה שיודעת לא רק לסחור במניות שלנו, אלא גם להפוך אותנו לשותפות ברווח.

מטרת העל שלנו כנשים עובדות, אומרת ד"ר מירה חניק, מנהלת האתר "הדרך למעלה", היא לא להניח למעסיקים שלנו, להזכיר להם כל הזמן שאנחנו כאן, לשאול אותם, בלי בושה, מה הם עושים כדי לקדם נשים ולהשוות את שכרן לזה של הגברים.

חניק היא יו"ר הגוף היוזם והמארגן בישראל זה כמה שנים את "תחרות המעסיק המתקדם". מדובר במפעל המעניק הכרה והוקרה למעסיקים המעצימים ומקדמים נשים, והופכים את הנשים להון אמיתי בתוך סביבת העבודה. השנה זכו בישראל בתואר "המעסיק המתקדם" חברת המלונות "ישרוטל", משרד הבינוי ועיריית כרמיאל. הוועדה בדקה והחליטה שמדובר בארגונים שלנשים משתלם לעבוד בהם. הן מוערכות, הן מתוגמלות באופן שוויוני, דרכן לצמרת סלולה ויש מנגנון שלם שתפקידו לסייע להן לשלב בין דרישות הקריירה לניהול הבית. מקסים.

כישורים ולא קשרים

גם חברת "נס טכנולוגיות", שזכתה בשנה שעברה בתחרות, מקיימת בתוכה אקלים ארגוני אוהד קידום נשים, אומרת חניק. מספר 4 בארגון "נס" היא אישה, זה לא עניין שבשגרה כשמדובר בחברות הייטק. זה מעיד על גישה נייטרלית למגדר ועל העובדה שמה שקובע את קצב ההתקדמות, הן בדרגות והן בשכר, הם הכישורים ולא הקשרים.

אז נכון שלא כולנו עובודת בהייטק, ונכון שלא כולנו מרוויחות כמו בהייטק, ונכון שהרוב המכריע מתוכנו יוצא לעבודה לא כדי להניף אצבע מאשימה כלפי המעסיקים שלנו, אלא מתוך הצורך הבסיסי להתפרנס ולהגשים, אבל טוב נעשה אם נשאף בתוך כל אילוצי המציאות הללו להיות חלק מעסק, חלק מחברה שהחזון שלה כולל יצירת אקלים ארגוני שבו נשים ירגישו שוות יותר. וכן, זה כולל גם השוואת שכר בין גברים לנשים בתפקידים דומים.

כדאי שנזכור שזמן הוא כסף, שהזמן שלנו לא שווה פחות מהזמן של הגברים, שהמחוגים בשעון שלנו מסתובבים באותו קצב שבשעוני הגברים, ושלמעסיק שלנו אין דרך אחרת להראות לנו כמה אנחנו שוות בעיניו, אלא באמצעות תלוש המשכורת. ואנחנו ממש לא מעוניינות להרגיש שאנחנו שוות פחות.