בייביסיטר על הנכדים? לא בשבילי, תודה
"היום אני משמשת כבייביסיטר של נכדי אור. לא מדובר בהנאה קצרה של שעה-שעתיים - באים, מסניפים וממשיכים הלאה - אלא ממש בשמרטפות במשרה מלאה. אני מאכילה, מחתלת, מנענעת את העריסה, מבשלת מרק עוף, בקיצור - כל מה שמשגיחת תינוקות מקצועית אמורה לעשות בתשלום אני עושה בהתנדבות מלאה, אבל לא כל כך בהנאה". ברכה בריל במונולוג מהלב
האם מתחשק לנו להיות בייביסיטרים של הנכדים שלנו? תלוי אם שואלים אותנו. תלוי גם את מי שואלים ועד כמה הוא מוכן לומר את האמת. כי כמו בתחומים אחרים בחיים, יש פער לא קטן בין מה שאנחנו מרשים לעצמנו להודות בו, גם בינינו לבין עצמנו אך בעיקר כשאנחנו עומדים מול זולתנו. אני סבורה שהתשובה היא חיובית, אבל (ועכשיו בא אבלללללל) תלוי לכמה זמן ותלוי בני כמה הנכדים. לתקופות קצרות אין לי בעיה לשמור עליהם, אבל ימים שלמים או יותר מזה - זו כבר בעיה.
היום, למשל, לאורך כל היום, אני משמשת כבייביסיטר של נכדי אור. לא מדובר בהנאה קצרה של שעה-שעתיים - באים, מסניפים וממשיכים הלאה - אלא ממש בשמרטפות במשרה מלאה. אני מאכילה, מחתלת, מנענעת את העריסה, מבשלת מרק עוף, בקיצור - כל מה שמשגיחת תינוקות מקצועית אמורה לעשות בתשלום אני עושה בהתנדבות מלאה, אבל להודות על האמת, לא כל כך בהנאה.
הפעם מדובר על מקרה חירום. סתם כך ביום חול או בחג אני לא מתנדבת לפנות את כל זמני כדי לבלות עם זאטוטון שכל עיסוקו מסתכם בבליעה ופליטה. נדרשתי לתפקיד כיוון שלא נמצאה מישהי בתשלום שתמלא את הג'וב, אז החלטתי להיות נדיבה ו... התנדבתי. אבל כעת אני בודקת את העניין לעומק ומסכמת סיכום ביניים קצר: האם היה מתחשק לי למלא את הפונקציה הזאת על בסיס יומיומי? ממש ממש לא.
לגדל אותם זו עבודה
אין ספק שגידול ילדים קטנים על בסיס קבוע ויומיומי, גם אם הם ילדיך או נכדיך, הוא אחת המלאכות הקשות והמעצבנות שיש. נכון, נכון, נא לא להתנפל - אני יודעת שאין הנאה כמו הנאה מילדים, ויותר מזה - שנחת מהנכדים היא הנאה הנושאת ריבית ודיבידנדים בצידה. אבל עמוק בלב מותר להודות שלגדל אותם זה ממש לא משחק ילדים - זו עבודה!
כשהם חולים, אתה תקוע איתם כל היום בבית. כשהם ממש קטנים, הם לא יודעים לעשות שום דבר בעצמם, וכל דבר סביבם דורש השקעה, מיומנות, ריכוז, ניקיון ועוד כהנה וכהנה פעולות שעדיף שמישהו אחר יעשה. תקראו לזה פינוק, תקראו לזה כפיות תודה, תקראו לזה איך שאתם רוצים - זאת האמת לאמיתה. הם חמודים, הם מתוקים, הם מקסימים, הם חייכנים ונורא אוהבים אותם, אבל את העבודה הסיזיפית של גידולם, שיעשה מישהו אחר.
מוזמנים לבקר, אבל במידה
כמובן שלגיל הנכדים יש השפעה מכרעת על הרצון של הסבים והסבתות לבלות עימם זמן איכות. אין דין נכד בן 10 שאפשר ללכת איתו לסרט או לפסטיגל, או נכדה בת 17 שניתן ליהנות מחברתה כאדם בוגר כדין ילוד בן חודש או נכד בן שנתיים, שכל ביקור שלו מזכיר סופת טורנדו העוברת בכל חדרי הבית.
כמה מחברותיי הטובות הן סבתות. כולן אוהבות, מסורות, משוויצות בביצועי הנכדים, מצוידות בתמונותיהם, מתגעגעות - כל סופרלטיב יתאים. אבל האם הן מוכנות לגדל את הנכד או לשמור עליו כמה ימים או שבועות? מה פתאום, לכולן חיים מלאים משלהן. הסבתות עובדות, מבלות, מטפחות זוגיות ומשקיעות בעצמן. והנכדים, חמודים ומקסימים ככל שיהיו, מוזמנים לבקר או באים לבקרם, אבל תמיד במידה קצובה.
