לידיעת הפוליטיקאים: הפעם אנחנו מצביעות מהרחם

"י"ב 2 השלום והברכה", נהג מר ברעם, המורה המיתולוגי לאזרחות בתיכון "אוהל שם" ברמת גן, לפתוח את השיעורים שמהם אף אחד לא חשב להבריז. בתנועה חדה השחיל על הקולב את כובעו המשובץ ואת תיקו התואם, והחל מצליף בנו מנות קצובות של אזרחות.

היו לו אינסטינקטים של חיית במה, ובמחצית האייטיז העליזות, כשהסטנדאפיסטים עדיין לא עברו סטאז' בפריים-טיים אצל יאיר לפיד, שיעור שלו היה השואו הכי טוב באפ-טאון רמת גן.

את המבחנים ערך המורה ברעם כשאינו נוכח בכיתה. שמענו את צעדיו, מתגלגלים הלוך ושוב במסדרון הארוך של הקומה השלישית, מדי פעם היה ראשו המבודח מציץ מאחד החלונות הפנימיים, ולכיתה היה חוזר רק עם הצלצול, על מנת לצרור את התשובות אל תוך התיק המבהיק.

"אני סומך על התלמידים שלי", התעקש מול המנהלת שהתעניינה בפשר השיטה המוזרה, ועובדה שאף אחד מאיתנו, אבל באמת אף אחד, לא העתיק. לא היינו צריכים. את החומרים שהעביר לנו דיקלמנו בשטף, כאילו היו הלהיטים העדכניים במצעד הפזמונים.

זהו יום הבוחר

סוגי משטרים, מלחמות צודקות ומאבקים א-לה דון קישוט, ממשלים מעוותים וחיבוטים מדיניים – מרצה, מסביר, מרביץ תורה. רק בקשה אחת היתה לו, בקשה שהפכה למנטרה איתה נהג להתחיל ולסיים כמעט כל שיעור, עד שהמסר שנשאה נצרב במעמקי התודעה שלנו: "עבור החיים במדינה דמוקרטית, היום הכי קדוש בשנה הוא יום הבוחר" פסק המורה הנדיר הזה, הרבה לפני שהשיר האלמותי של מאור כהן הסתובב על ויניל או נצרב על דיסק.

"חובתכם, זכרו זאת תמיד, ללכת לקלפי ולשים פתק, גם אם זה פתק לבן. יום הבחירות הוא לא יום שבתון, הוא יום בו יש לכם היכולת להשפיע על החיים שלכם לפחות לארבע השנים הקרובות", נהג לומר. ואנחנו, נרגשים לקראת הפעם הראשונה בה נשלשל את דעותינו אל תוך החריץ הדקיק, שתינו כל מילה בצמא.

הבטחות לאמהות

יותר מ-20 שנה עברו מאז הייתי תלמידה בשיעורי האזרחות של המורה ברעם ז"ל, אבל את החובה שהטמיע בי אני מקיימת באדיקות של חוזרת בתשובה. לעולם לא אעדר מהארץ ביום בחירות, תמיד, אבל תמיד, אלך להשפיע ומגיל מאוד צעיר אני גוררת את ילדיי לכל מעמד בו מתרחשת הצבעה מכל סוג שהוא.

בחגיגיות אנחנו נכנסים לכיתות בית הספר בהן מוצבות עמדות הקלפי, הילדים נדחקים עם כל אחד מההורים בתורו אל מאחורי הפרגוד, מתאמנים על הכנסת הפתק אל תוך המעטפה ומשלשלים, יחד, את פסיקתנו האזרחית אל תהומות הקופסה האטומה.

בבחירות הקרובות, כך נראה, לילדים שלי תהיה סיבה עוד יותר טובה לרוץ איתי לקלפי.

בימים אסטרטגיים אלה, כששמש הבחירות זורחת לכולנו בפרצוף, מתאמצים הפוליטיקאים (המשופשפים יותר וגם אלה המשופשפים פחות, משמאל, מימין וממרכז) לפזר ציי הבטחות שנוגעות לחייהן של אמהות, ובעיקר של אמהות חד הוריות ואמהות עובדות.

מחוזרות עד אימה

חברות, מתברר שזוהי שעתנו הגדולה: עד ה-28 במארס אנחנו נהיה כנראה מחוזרות עד אימה. פתאום, ובהשראת יוצרי הטלוויזיה וקברניטי הפרסום, ואולי גם בהשפעת הדברים שנכתבו בעבר בטור זה (ובעקבותיהם, כמות הטוקבקים האדירה שהגיעה מכם), גילו הפוליטיקאים שלנו איך נולד פה פלח אסטרטגי שלם שראוי להתייחסות (כלומר, בואו לא נהיה תמימות, כזה שאפשר לגרד ממנו קולות). פלח משפיע ומצביע, שמשתלם לארוז אותו בחבילה נוחה ועדכנית, מרשרשת וטרנדית, מבטיחה ואלקטורלית: "חבילת האמהות".

אתן אמהות? זועקים ראשי שלוש המפלגות הגדולות בכל אמצעי התקשורת, אז תדעו שבדיוק חשבנו עליכן, רק עליכן (כן גם על הנכים, העניים, הסטודנטים, הגימלאים והמורדים, אבל בעיקר עליכן, אמהות יקרות לנו מאוד). התאמצנו עד זוב דיו על מנת להפוך אתכן לסעיף הכי גלאמורי במצע שלנו. ובתמורה למאמץ הזה, אנחנו מצפים לקנות את הקולות שלכן במחירי סוף העונה.

אז חברים, אתם אולי לא יודעים, אבל אין הרבה דברים שאנחנו חזקות בהם, כמו במבצעי חיסול.

לא עוד הולכת שולל

זה בדיוק הזמן, אמהות יקרות, להתחייב בפני עצמנו, בפני ילדינו ובפני הדורות הבאים, שהפעם נפעל לשינוי שיטת הבחירות. כן. כאן ועכשיו, כולנו מתחייבות: אמהות משנות את שיטת הבחירות. מה זה אומר? זה אומר שהפעם נצביע אחרת. שהפעם, בבחירות 2006, כולנו, כל האמהות העובדות, החד הוריות, המרוויחות והמפסידות, אלה שמג'נגלות כל הדרך אל השפיות ואלה שכבר מזמן מצאו את נתיב השאנטי – לא מצביעות מהבטן, אלא מצביעות מהרחם.

אנחנו חייבות לעצמנו את הסוויץ' הזה. חייבות לאסוף כל פיסת מידע, כל שבריר הבטחה, כל בדל כותרת, כל גילוי של פוליטיקת טרום בחירות ולבצע בעזרתם את מאזן האימה. לא האימה שלנו, אלא סוף סוף את אימת הנבחרים.

אנחנו חייבות להחליט שהפעם לא יסנוורו אותנו. שהפעם לא יוליכו אותנו שולל. שהפעם ניתן את הקול שלנו רק למי שחקרנו ובדקנו והבנו שמתכוון להשיג למעננו את הטוב ביותר, שמתכוון לפעול באמת ובתמים על מנת שנזכה למשכורות שוות לאלה של הגברים, להחזרים כספיים עבור הטיפול בילדים, למעונות יום מסובסדים ועוד, ועוד.

הזדמנות של פעם בארבע שנים

אני יוצאת מכאן בקריאה לכל האמהות באשר הן: לפני שאתן משלשלות את הפתק לקלפי, נצלו את החודש וחצי שנותר על מנת לעשות שיעורי בית גם בתחומים הנוגעים ישירות לחיינו היומיומיים. בדקו אצל מי באמת אנחנו יושבות בתוך הלב והאג'נדה, ומי מזמין את "חבילת האמהות" רק על תקן ערוץ אטרקטיבי של עונת טרום בחירות.

עקבו באדיקות אחר ההכרזות שהמועמדים מפזרים בכלי התקשורת, קראו את מצעי המפלגות, ובדקו מה כל אחד ממנהיגי המפלגות, משמאל, ממרכז ומימין, מבטיח לעשות. הכינו טבלאות, סמנו הבטחות, התאמצו לקרוא בין השורות ותנו את הקול שלכן רק למי ששווה אותו.

בל נשכח, פעם בארבע שנים, ורק אז, יש לנו באמת את היכולת להשפיע. בין לבין, אלה רק ימים אפורים של שיגרה פוליטית עסקנית וקטנה. חג בחירות שמח!

ענת לב-אדלר היא מחברת רב-המכר "סודות של אמהות עובדות", הוצאת ידיעות אחרונות

לטורים האחרונים של ענת לב-אדלר:

• בואו נשנה: נמשיך לעבוד, נפסיק לשלם על זה
שלי יחימוביץ', קבלי משימה לאומית ראשונה: האמהות העובדות
• יעילות יותר, עולות פחות  
• געגועים לימים שבהם "ככה" היתה תשובה
• אל תתנו להם סלולריים
• ילדים רעבים זה כאן
• הקרב על הטלוויזיה: מי ינצח, ההורים או הילדים?