סיפור השבוע: "הילדה סיטה והנומן"

הילדה סיטה והנומן

דמדומים ירדו על דז'ה, עמק קטן ומבודד במדינת ראג'יסטאן שבהודו. להקת קופי לנגור מצוי הצטופפה לה על מדרגות סלע ללינת הלילה. מחובקים, כדי להתגבר על צינת הלילה, נרדמו זה בזרועותיו של זה.

לא הרחק משם, בג'איפור, בירת ראג'יסטאן, פנתה גם הילדה סיטה לישון. לפני שנרדמה ביקשה מסבא כי יספר לה סיפור לפני השינה – הסיפור האהוב עליה ביותר, על סיטה, אשתו של המלך-האל.

"לפי המיתולוגיה (אגדות על אלילים ועל גיבורי העמים הקדומים) של ההינדים", החל הסב לספר, "סיטה, אשתו של המלך-האל ראם, נחטפה ונלקחה לסרי-לנקה על ידי רבאנה השליט השטני. הנומן, המשרת הנאמן של המלך ראם ומנהיג ממלכת הקופים, נשלח לחפש אותה. הנומן ציווה על הקופים שלו לבנות גשר שיחבר את הודו עם האי סרי-לנקה, שבו נכלאה סיטה. הוא הוביל את צבאו של ראם אל מעבר לים כדי להצילה".

הסב עצר מדיבורו. הביט בנכדתו, וכשנוכח לדעת כי היא עדין ערה, המשיל לספר: "הנומן הופיע בפני סיטה, וכדי להסיר ספק באשר לנאמנותו, פער את חזהו וגילה בפניה את תמונת ראם וסיטה על לבו. הנומן נשא את סיטה להודו, והזוג אוחד מחדש. על מעשה גבורה זה של הנומן וקופיו מודים המאמינים ההינדים עד היום לצאצאיו – קופי הלנגור".

- "סבא", פנתה סיטה בשאלה, "מתי ניסע למקדש האל הנומן?"

- "בחג הקרוב", הבטיח סבא, "עכשיו לכי לישון! לילה טוב!"

סיטה השתרעה על מיטתה, היא התהפכה מצד אל צד ועצמה את עיניה, אך בשום אופן לא הצליחה להירדם. עז היה רצונה להודות לקופי הלנגור על שאבותיהם הצילו את המלכה סיטה.

בבוקרו של חג נסעו סיטה וסבא אל המקדש. סיטה טיפסה במדרגות הרבות המובילות למקדש. מתנשפת הגיעה לחצר הקטנה המוקפת גדר אבן נמוכה. על הגדר ישב לו קוף, כשגבו מופנה אל סיטה. פרוותו היתה בצבע לבן כסוף וזנבו ארוך. הקוף, שהרגיש בנוכחותה של סיטה, הפנה את מבטו אליה. פנים שחורות וזוג עיניים חומות הביטו בה. בכפות ידיו השחורות אחז בפרי ונגס בו בלהיטות. היה זה קוף הלנגור.

- "שלום לך, הנומן אל הקופים", פנתה סיטה לקוף.

הקוף שמט מידיו את הפרי ופנה לסיטה. הוא הושיט את ידיו והחל לחפש על גופה מזון. סבא של סיטה הספיק להגיע לחצר וראה את חיפושיו של הקוף אחר המזון.

- "סיטה, קחי את הסל עם המזון", אמר הסב.

סיטה לקחה את הסל, שהיה מלא בפירות, ירקות ואגוזים. "קח, הנומן!" אמרה סיטה, "הבאתי גם צ'יפטה (לחם הודי)! רוצה פרוסה?"

בעודה פורסת פרוסה מהצ'יפטה, באו והתקבצו סביבה יתר הקופים ששהו במקדש. למראה שפע המזון קמה מהומה גדולה: קופי הלנגור החלו לצרוח, להתרוצץ, להכות, להתקוטט ולחטוף מזון מתוך הסל. סיטה היתה מוקפת בקופי הלנגור. תוך שניות היתה מוטלת חבולה על הקרקע. הסב רץ להציל את נכדתו מתוך המון הקופים הנרגש. בוכייה עמדה סיטה בצד ומלמלה: "הנומן וקופיו הצילו את סיטה, אשתו של המלך-האל ראם, ובי, בסיטה – הילדה הקטנה שבאה להודות להם – פגעו".

הסב חיבק את נכדתו, ליטף את ראשה ואמר: "אל תבכי, סיטה. אל תכעסי על הקופים. הם אינם מבינים את כללי הנימוס של בני-האדם. הם גם רעבים; כעת עונת היובש ומזונם בטבע מועט. המזון שהבאת איתך הוא עיקר מזונם. לכן הם התנפלו עליו ברעבתנות; לא היתה להם כל כוונה לפגוע בך".

סיטה נרגעה והפסיקה לבכות. היא הביטה בקופים הזוללים בפה מלא. היא הגשימה את חלומה – להודות לקופי הלנגור על מעשה הגבורה שעשו אבות-אבותיהם.

שמי גייזלר משה. תושב רמת-גן. צלם אמן בינלאומי. צילומיי מוצגים בתערוכות בינלאומיות ברחבי תבל. בעל תואר EFIAP מטעם הפדרצייה הבינלאומית לאומנות הצילום FIAP, המסונף לאונסקו. בעל תואר PPSA מטעם איגוד הצילום האמריקאי PSA. כיום כתבותיי ומאמריי מתפרסמים ב-PSA JOURNAL המופץ בכ-72 מדינות.

בעבר, כתבתי סיפורים לילדים ולנוער בנושאי טבע ושמירת טבע. סיפורים אלה התפרסמו ב"פשוש", ירחון הילדים של החברה להגנת הטבע וב"ניצני מדע" כתב עת של המוזיאון הלאומי למדע בחיפה.

הסיפור "הילדה סיטה והנומן" נכתב כאגדה לילדים אוהבי חיות הבר.

רוצים לקרוא עוד סיפורים?

• מגלשת הירח/ ליאת שימרון
• פיית השינה/ עפר אשכנזי
• אבקת קסמים/ הלן דיין
• גמד החלומות/ עדי אהרוני
• ארץ הילדים המחכים/ ענת איתן
• חנות של חיבוקים ונשיקות/ עליזה שוהם
• התאומות/ סיגל מגן
• נוגי הפנדה וארוחת הערב/ יניב לויתן