חורף: איך מחזיקים תשעה ילדים בבית סגור?

בתחילת החורף זו נראית משימה בלתי אפשרית, אבל אחרי שצוברים קצת ניסיון זו יכולה להיות חוויה נהדרת, שאפילו תשאיר לך קצת זמן לעצמך אחר הצהרים

מלי גרין פורסם: 09.11.06, 09:16

החברות שלי נסערות למדי כשהן שומעות את תחזית מזג האוויר. בחוץ – אאוט. בפנים – אין.

"מלי, החורף מתקרב", עירית נוהמת, מנסה להדוף את התקף החרדה המתקרב.

"איך מעסיקים שלושה זאטוטים שובבים בתוך הבית?", דלית כמעט מתייפחת.

"רק המחשבה לבלות איתם ימים ארוכים חורפיים בבית מדכאת אותי. אותך לא"? עירית מחכה לאישור שלי.

אני רוצה להגיד לה משהו, לרגע שותקת, כדי שלא תתקוף אותי בשאגות של: "די, אני לא מאמינה לך!". כדי להחזיר את האמון שלה, אני חוזרת אחורנית.

שיעור ראשון: מרק שרוף ומזרנים קרועים

פעם החורף היה מסתער עלי, כמו על יתר האמהות. מוצא אותי בלתי מוכנה בעליל. לאחר ששלחתי אותם לגנים ומיהרתי לבית הספר (עבדתי אז כמורה), הכנתי תוכנית. התוכנית כללה מרק ירקות סמיך עבה ובריא, בית חם, התכרבלות עם הילדים על שטיח, קריאת סיפור משותף, פאזל יצירתי - רק התמונה שציירתי לעצמי גרמה לי לתחושת עונג צרוף וציפייה לגשם. חלום כשמו כן הוא, חלום. בדרך הביתה אספתי את הקטנים ונכנסנו לבית קר. דבר ראשון, הזדרזתי להדליק את החימום, ובינתיים תליתי את המעילים בכניסה לבית ומיהרתי להכניס את הירקות לסיר.

בזמן שהבצל התאדה, מריבה הזעיקה אותי לחדר. הבנים רבו על כסא בצבע ירוק. דווקא ירוק. שלושה זוגות ידיים קטנטנות מחזיקות בו כאילו היה זה מוצג יקר שנמכר במכירת סופעונה במחיר מציאה. עד שהצלחתי להפריד ביניהם, הבצל כבר נחרך והסיר נשרף. שלפתי מהר סיר נוסף. המרק בושל בחטף.

"או קיי, ילדים, ארוחת צהריים". חיממתי את השניצלים והפירה שנותרו מאתמול.

"אוף, אני לא רוצה בשרי", רוטן בן השלוש ובן השנתיים הסכים איתו. הצלחות נדחות באחת. אין לי כוח להתעמת איתם כי התינוק התורן פצח בבכי - הוא רעב.

הקרוסלה מסתובבת. בזמן שהתינוק קיבל את ארוחת הצהריים שלו, הספיקו שאר החבר'ה לריב, להשלים, לריב עוד פעם, לפזר ניירות בכל החדר, לשפוך את תכולת הכביסה על הרצפה בסלון, ולהאכיל את הציפורים (הדמיוניות) בפירורי ביגלה. רק שעה חלפה מאז עברתי את מפתן הדלת. בחוץ גשם. גם בבית. גשם מסוג אחר - גשם של בלגן. איפה אני ואיפה להתכרבל עם הילדים בחמימות ולבנות פאזל יצירתי?

"ילדים, בואו נסדר את הבלגן. כדאי לכם", הבקשה שלי רק דרבנה אותם להפוך את המזרנים בחדר השינה למקפצה עירונית. תמו המריבות. יש להם תעסוקה חדשה: להפוך את המזרנים של אבא ואמא לפיתה, להרוס עד יסוד את הקפיצים.

כמעט וחשבתי להפסיק את הטירוף הזה, אבל אז, כשעמדתי בפתח החדר עם התינוק בזרועותיי וראיתי את ארבעתם קופצים להם באושר גדול, מתגלשים ועולים, ושוב מתגלשים, וטיפות הגשם ונהמת הרוח מעבר לחלון, עצרתי. מזרנים תמיד אפשר לקנות. אושר לא! וכך העברנו את החורף בין הריסת מזרנים, לאכילת דני וצ'יפס. וקצת מרק חם.

שיעור שני: מרק בן חודש ופאזל לתשעה

וכמו בבית הספר, שם עולים כיתות, כאמא אני מרגישה שאני נמצאת בבית הספר של החיים, על אף שעזבתי את בית הספר כתלמידה וכמורה כבר מזמן. גם כאן אנחנו עולים כיתה, משנים סדרי עדיפויות, לומדים מה עיקר ומה טפל בשבילנו, על מה להשקיע אנרגיה ועל מה לא, והעיקר -לומדים את הטיפים הקטנים שעוזרים לנו להתארגן נכון.

כדי לממש חלום צריך לטוות אותו נכון כי חלום הוא בכל זאת חלום שאת רוצה שיתגשם יום אחד. ככה זה. לקח לי זמן ללמוד מאמהות מנוסות כי פחדתי לגלות להן שמשהו אצלי לא בסדר. לכי ותסבירי להן שאת קונה שקט במחיר בית קצת הפוך, עד שאת מגלה שלכל אחת יש את המחיר שהיא משלמת. כל אחת בוחרת את תווית המחיר שמתאימה לה.

אז למדתי מהחברה החכמה שלי, אמא לעשרה, שמרק חם מכינים חודש מראש. למי שמתחלחלת, אפשר גם שבוע מראש. פעם בחודש (או בשבוע) את קוצצת ירקות מכל הסוגים: קישואים, סלרי וכוסברה, בטטה ודלורית ועוד כיד הדמיון הטובה עליך, מחלקת אותם לעשר שקיות המיועדות להקפאה ובכל פעם שאת רוצה להכין מרק, את שולפת שקית ירקות קפואה מהפריזר, שופכת אל הסיר, וכל שנותר לך הוא להוסיף מים ותבלינים.

אותה חברה מנוסה לימדה אותי גם ללמד את הילדים שהם צריכים לקחת אחריות על התעסוקה שלהם. "עכשיו אתם צריכים לשחק בחדר שעה!" לשחק בחדר. לא במדבר, לא בעיר נידחת. בחדר שלכם, גדוש הצעצועים והספרים והיצירות ומה לא. והמדהים הוא: ברגע שאת לומדת להסיר אחריות מעצמך, הם נוטלים אותה וכושר היצירה שלהם מעורר התפעלות. תגניבי מבטים מדי פעם, בשביל השקט הנפשי שלך, תתני מיליון מחמאות על איך הם בוגרים וחכמים ופשוט נפלאים, תגידי שאת גאה בהם.

בבית הספר של החיים לומדים בין השאר גם לקנות משחק הרכבה שמתאים לשלל גילאים. דפים, צבעים ולורדים מחכים להם בקופסא על השידה. את לא צריכה לשבת איתם. ההפך הוא הנכון. לפעמים דמות האם שמביטה בכיליון עיניים באומן הצעיר נוטלת להם את ההשראה. את יכולה באותה שעה לבלות זמן איכות לאחד הילדים, לשבת עם השני ולעזור בשיעורי הבית ולהכין לכולם ארוחת ערב חמה ומהבילה.

שיעור שלישי: סיפור על השטיח ומסקנות

לא תמיד צריך לפחד מהגשם. אז נכון, אין אפשרות לצאת איתם לגינה, אבל מותר להלביש אותם כראוי ולצאת לקניות בסופר או למשחקיה איזורית. כך הם מתאווררים. במקום לרבוץ על הספה ולהזדהות עם מזג האוויר האפור שבחוץ, תזמיני חברה עם ילדים, כך שגם לך יהיה עם מי "לשחק". תזמיני דודה צעירה, חברה רווקה ומותר גם מדי פעם לשלם לבחורה שתבלה איתם בזמן שאת תבלי בחדר הכביסה. (מי חלם שחצי שעה לבד עם כביסה בשעות אחר הצהריים תהפוך לאתר בילוי מועדף על נשים?).

והחשוב ביותר, אל תשדרי להם את החרדה שלך מפני מזג האוויר. כך למדתי בבית הספר שלי. אבוי לך אם הרדאר הקטן שלהם יקלוט את אותות המצוקה שאת משדרת. או אז, הרדאר יחזיר לך איתותים, ואף אחת מאיתנו לא רוצה שהם ינצלו את מצוקתך. פתאום תמצאי את עצמך יום אחד, יושבת על השטיח עם הילדים, מקריאה סיפור למי שרוצה, במטבח מבעבע לו מרק חם, והמזרנים בחדר שינה כבר לא בסכנת הכחדה.

מבטיחה לך. בסוף זה קורה.