כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

היום בו החלטתי לבשל בריא. והתחרטתי

מלי גרין מכריזה על מהפכה בבית. היא מבלה בוקר בחנות מוצרי טבע, עוד כמה שעות במטבח ולבסוף מזמינה את הילדים לארוחה שכולה דגנים, חיטה מלאה ובריאות. הילדים מבינים מאוד מהר את העניין, קמים מהשולחן וממשיכים לענייניהם...

מלי גריןפורסם: 15.11.06 , 09:55

"אחרי החגים", עניתי לה, מוסיפה את ההבטחה לרשימת ההבטחות הארוכה - כאילו החגים עוצרים את הכל. הצ'קים לא צריכים כיסוי עד אחרי החגים, אפשר להזמין את הטכנאי אחרי החגים, וכמובן, דיאטה אחרי החגים. דבורה לא שכחה את השיחה שלנו, והיא נכנסה אלי, התפרצה כרוח סערה: "מלי, עכשיו זה אחרי החגים!"

"לא עכשיו, דבורה, אין לי זמן".

כשילדים הופכים לאחוזים

דבורה התיישבה, והחלה לזמזם באוזני נתונים שהמחקרים העדכניים ביותר מצביעים עליהם: "את הורסת לילדים שלך את הבריאות עם הקמח הלבן והסוכר הלבן. את יודעת שלחם לבן זה אקונומיקה?" היא לא איפשרה לי לנסות ולתהות מאין שאבה את הקונוטציה, ומיד המשיכה לשפוך: "80 אחוז מהילדים שניזונו בילדותם מקמח לבן, חשופים לתחלואי המערב המודרני, ושלא נדבר, מלי, על הפסטות והמזון המעובד".

תתחילו לזמזם לאמא סטטיסטיקות ואחוזים והיא מפסיקה לחייך. פתאום, הילדים שלה, הדבר היקר לה מכל, הופכים בעיני דמיונה מפרצופים מוכרים לאחוז בסיכון בסטטיסטיקה שמציג פרופסור חמור סבר. "או קיי, דבורה, שכנעת אותי. תני לי רק לסיים את הכתבה ונצא יחד לחנות הטבע". בזמן שאני תקתקתי בקצב רצחני, דבורה רוקנה את ארונות המטבח שלי, ופניה קורנות מאושר. "את חולמת להשיל מספר קילוגרמים, לא? הנה ההזדמנות!" דבורה היא ידידת אמת.

גינה לי, אורגנית חביבה

"את זה את חייבת לקנות". הגברת שעמדה לידי כאילו קראה את מחשבותי.

"את יודעת כמה בריאות יש בזה, במיוחד לילדים?" היא הצביעה על שקית

בעלת עיגולים חומים בלתי ניתנים לזיהוי, גם לא על ידי מז"פ משטרתי ותיק. היא התעלמה, ודיברה עליהם כעל מכרים ותיקים: "תשרי את זה במים מספר שעות, תוסיפי תבלינים, ותכיני קציצות ברוטב. הילדים פשוט ילקקו את האצבעות". כשהיא דיברה, כבר ראיתי בעיני את הסיר המבעבע קציצות מלאות בריאות. תחושה של שליחות פשטה בי. אני עומדת להאכיל את ילדי במינרלים וויטמינים שעד היום טרם הכיר גופם, ולהפכו חזק וחסין עוד יותר. הוספתי את השקית הבלתי מזוהה לסל הקניות שכבר היה מלא בחטיפי חרובים, שומשום ותמרים, נבטים ודמויי נבטים, כל טוב גינה אורגנית עלומה.

בדמיוני כבר קרעתי את כל המרשמים של אנטביוטיקות החורף ושל הטיפות, התרחיפים, הסירופים והגלולות למיניהן, שאנו מפרנסים בגללם את בית המרקחת הסמוך. "מהיום הכל ישתנה", לחשתי לסל העמוס. "חומם של הילדים לא יטפס מעבר ל-37 מעלות. ברור?"

מרוב אושר לא הנעתי שריר מול החשבון המנופח שהגיש לי בעל החנות למוצרי טבע. מה לזה אל מול בריאות ילדי? דבורה רק חיזקה את המעשה המבורך: "את תראי, ברגע שתשני את התזונה בבית, הילדים יהיו בריאים יותר, חזקים יותר, עירניים יותר (יותר? אני מתחילה להתחרט...). כל ההתחלות קשות. את עוד תברכי אותי".

ילדים, בתיאבון!

כשהגעתי הביתה מלאת מרץ, לא הבטתי במטלות שעוד עומדות לפני. מול מטלת המטלות: אוכלים בריא - הרי שהכל מתגמד. סדרתי את המוצרים על השיש והתחלתי לעבוד. השריתי את הדגנים המלאים, טחנתי וערבבתי, ועיני נצצו כשתבניות האפייה התמלאו בזו אחר זו בעוגות של קמח מלא, מולסה וגרגירי פרג בלתי קונבנציונלים.

מלאתי בקפדנות אחר הוראותיה של אותה אישה עלומת השם שפגשתי בחנות הטבע, ותוך חצי שעה עמדו גם קציצות מבעבעות בתוך רוטב חם וסמיך. ריחות בישול ואפיה מילאו

את המטבח, ואני נשמתי אותם באושר. לקראת הצהריים פרשתי על השולחן מפה חגיגית לכבוד המאורע: מהיום אוכלים מהטבע! לא היה לי מושג ירוק איך אשלב עבודה וטבע, אבל מה לא עושים כדי להשקיט את המצפון הזה שמדגדג לו שם בפנים?

הילדים הגיעו בקול רעש גדול. התעלמתי בכבוד מהשלכת הילקוטים, אקט המסב את תשומת ליבי לשעת חינוך מקוצרת מול זורע הבלגן. רוחי היתה קצרה עלי וכבר רציתי לראות אותם אוכלים.

"ילדים, מהיום אנחנו משנים את הרגלי התזונה שלנו בבית", התחלתי לנאום בלהט. "הילדים של דבורה השכנה לא יודעים מה זה אקמול. אין להם מושג מה הטעם של מוקסיפן ועל דקסמול בחיים לא שמעו. הכל בגלל האוכל ה..."

"אמא, אני רעב", קטע דודו הקטן והרעב את נאומי חוצב הלהבות בבקשה אופרטיבית. הילדים התיישבו סביב השולחן, וברוב טקס הנחתי בפניהם את הצלחת עם הקציצות הבלתי מזוהות ושלל הדגנים. הם בהו בצלחת במבוכה.

"אמא, מה זה? אני רוצה שניצל עם ספגטי ואולי גם תירס", אמר בן השלוש את מה שכולם חשבו.

"זה אוכל בריא, חמודי. תחשוב איך יהיה לך טוב שלא תהיה חולה בכלל, שתוכל להיות תמיד חזק ונמרץ". זה לא דיבר אל ליבו.

"מי שיאכל הכל, יקבל חתיכת עוגה טרייה ומיוחדת במינה", ניסיתי לדרבן אותם.

הם בהו בתבשיל וניסו לדחוף מספר כפות לפה. כשהם ראו את ה"עוגה" המובטחת צנחה הכפית מידם.

"אמא, זו לא העוגה הטעימה שאת תמיד מכינה, זאת עם סירופ השוקולד".

"זה טעים עוד יותר!" המשכתי בניסיונות השכנוע שלי, שהתגלו כחסרי ערך.

מה עשיתי לא נכון?

הם עזבו את השולחן, משאירים צלחות גדושות בריאות ועוגות מיותמות על השיש. הניסיון הראשון לא עלה יפה, אך אין זו סיבה להתייאש. זה היה צפוי, כך עודדה דבורה. במשך השעות הקרובות עיינתי בספרי בישול על טהרת הטבע, אולם השינוי שרציתי לבצע לא עלה בידי. גם הלחם המלא שהגשתי לארוחת ערב נדחה באותה מהירות בה הוחזרו קציצות הטופו, התבשיל המהביל של ארוחת ערבית, לצלחת המרכזית.

התעקשתי. ידעתי שזה יהיה קשה. לא חשבתי שהם יקבלו את האוכל בתרועות גיל, כמו שהם מקבלים את הג'אנק שהתרגלו אליו עד היום. במשך מספר ימים זכיתי לפגוש מבטים מעוררי רחמים ששלחו לעברי הילדים. הם מצידם מיאנו לשתף פעולה עם השינוי ואכלו בלית ברירה. כששימי החל לפתח כאבי בטן, והשאר נראו אומללים, עצבנים וחסרי מנוח, רחוקים מהבריאות המובטחת, הבנתי כי זה האות שלי לפרוש בכבוד, להשאיר את מרוץ הטבע והרזון מאחורי. אולי קלקלתי להם משהו במנגנון הפנימי של הגוף, שכך הגיבו?

"מה עשיתי לא נכון?" שאלתי את ניצה, הדודה הטבעונית שלי. "למה אצל דבורה, שבהשראתה נעשה השינוי הזה, הילדים אוכלים אוכל בריא ואצלי חולים מזה?" היא צחקה, ואני התיישבתי מול כוס מיץ גזר אורגני, שנסחט לפני דקה (אצלה אין קפה).

"אני חייבת לספר לך סיפור שקרה לי לפני מספר שנים", ניצה התחילה לדבר. "כשהתחתנו, הדוד שלך שהגיע ממשפחה צמחונית ביקש ממני לקבל על עצמי להחיל מטבח צמחוני. הסכמתי.

הייתי כלה צעירה שעיתותיה בידיה, כך שהצלחתי במשך זמן קצר לרכוש לי ידע רב, ולמדתי להכין מאכלים להפליא.

"הילדים נולדו לתוך מטבח צמחוני. כשנכנסו לגנים, ציידתי אותם רק בפרוסות מקמח מלא, ובימי מסיבות ויום הולדת הענקתי להם 'ממתקים חלופיים' - תמרים וצימוקים. הרגשתי שדרכי היא דרך הצדק המוחלט, והבטתי ברחמים על כל חברותי שבוחרות בדרך ה'רע'. בארוחות הגבלתי אותם, כי לפי השיטה שלנו לא אוכלים הרבה מדי, והיו עוד כללים שהחלתי עליהם מבלי לשאול את דעתם.

"כל זה זרם, עד שהשכנה שלי ניסתה לרמוז לי כי בתי, שהגיעה באמתלאה של משחק עם בתה בכל צהריים, מנסה 'לסחוב' משולחנה שאריות של ארוחות צהריים רגילות. אטמתי אוזני. לא הייתי מוכנה לקבל ביקורת. וכשהשכנה המבוגרת, ה'סבתא' של כל ילדי השכונה, ניגשה אלי והעירה לי בעדינות כי ילדי ממש מתחננים שהיא תיתן גם להם ממתקים, אבל היא, שיודעת על עקרונותי, לא רוצה לקלקל אותם. רק שאדע שליבה יוצא בכל פעם שהם מביטים בערגה בפיסת שוקולד או בסוכריה תעשייתית - עדיין לא קבלתי את המסר.

"רק כשמצאתי את בני בן השמונה כשבידו שוקולד נמס למחצה, ופיו גורס בקדחתנות וברעבתנות טופי, וופלים ומרשמלו, עיסה דביקה וסוכרית - ממתקים שהוא קנה מדמי החנוכה שלו - משהו זע בתוכי. הבנתי שזו אינה הפעם הראשונה שהוא קונה דברים שכאלה ובולס אותם בהיחבא. הבנתי שיש דברים בגו.

הדודה רואה את האור

"פתאום הכאב שלהם לפת אותי", המשיכה הדודה. "הם תמיד במסיבות וימי הולדת עם התחליף שלהם, כשליבם יוצא לממתקים. ואני, לא מתפשרת על עקרונות. בגלל התנהגותי הקיצונית - הרסתי אותם. באותו יום שוחחתי עם הילדים גלויות, שמעתי את כאבם, פתחנו את הנושא, חלקנו תובנות והחלטנו, בעלי ואני: אנחנו נמשיך להיות צמחוניים, לאכול מאכלים אורגניים ושאר כל הטוב שמציעות לנו החנויות בהן אנו רוכשים את תצרוכתנו, אבל אקנה להם גם אוכל תעשייתי פה ושם, אחלק ממתקים רגילים לשבת, ומותר לכם בבית הספר לאכול מה שמחלקים שם. כך למדנו לשלב. לחיות עם עוגיות קמח מלא בריאות, לצד וופלים פה ושם.

"חייבים לנסות לשמור על תזונה נכונה. הרי הצטווינו 'ונשמרתם לנפשותיכם', אבל הפירוש של כל אחד הוא אחר. וכמו בכל דבר בחיים, גיליתי שמתאימה לנו דרך האמצע. מלי, הכניסי שינויים קלים שיתאימו לאורח החיים שלך. בעוגות אפשר להשתמש בחצי קמח מלא חצי קמח לבן, "תגניבי" בדלת האחורית תוספי תזונה חשובים. תני להם יותר ירק חי ותגרמי להם לאהוב את הבישול הבריא, לא בצעד דרסטי, אלא צעד אחר צעד - בחכמה ובתבונה".

סיימתי ללגום את מיץ הגזר וחזרתי לביתי. שימי עמד שם עם פיסת עיתון בידו, כאילו הוא רוצה להראות שמספר המזל שלנו יצא בלוטו: "אמא, יצא מחקר חדש. יש המתנגדים לסויה, בטענה שהוא לא בריא לילדים!" ו"אמא, מי אמר לך שלא מרמים אותך בדגנים המלאים בחנות הטבע? אין עליהם פיקוח של משרד הבריאות. כך כתוב בעיתון".

"אמא, תכתבי על הנושא הזה כתבה ארוכה וקשה, טוב?" הביטה בי שירה בעיניים מתחננות.

ויעל שעמדה לצידה הצטרפה לתחינה. "תלכי עכשיו למחשב. לא נפריע לך!"

ממתי הילדים שלי כה שמחים ורוצים שאעבוד? וכמו קראו את מחשבותי, הוסיפו: "שלא יהיה לך זמן לבשל את האוכל המסובך הזה. אנחנו רוצים לפעמים נקניקיות עם קטשופ!"