ח"כ הרב מלכיאור: "בושה שיהודים לא תורמים אברים"

אני עושה

"הייתי בין מקימיו של ארגון "בית מועצת יחד", בו אני משמש עד היום כנשיא כבוד. זהו, אולי, הארגון היחידי בו יושבים חרדים וחילונים גמורים ביחד, כדי לפתור סוגיות בשקט ולא בכותרות. בארגון קידמנו ועודנו מקדמים יום יום את התמיכה בהשתלת אברים אצל גדולי הרבנים בישראל. רבנים בעלי השפעה גדולה ורחבה לא רק על קהילותיהם אלא גם בשכבות עממיות הרבה יותר רחבות.

התרומה והדת

"ההחלטה של הכנסת (בדבר החוק של שנלר – ג.ב) נועדה לגבות את ההחלטה הכי חשובה, אולי, שהתקבלה אי פעם במועצת הרבנות הראשית. כבר בשנת 1986 קיבלה המועצה החלטה שהלכתית מוות מוחי הוא מוות. אחר כך פרץ ויכוח עצום בעניין. לדעתי הרבנים פחות יצאו עם זה כי זו סוגיה מאוד רגישה. זה יותר רגיש מבחינת האגדות העממיות ממה שזה רגיש מבחינה הלכתית.

"בארץ ישנן כל מיני תפישות עממיות שרחוקות מאוד מהתפישה ההלכתית. אחת מהן היא שבתחיית המתים התורם יקום בלי כליות ובלי כבד או כל אבר אחר שהוא תרם. זאת, לדעתי, תפישה מוטעית מיסודה אבל מאוד מקובלת בישראל.

"כמובן שמי שמחייה מתים יודע גם להסתדר עם זה, ובפרט שעברנו בעם היהודי שואה איומה. פשוט אי אפשר לתאר לעצמנו שיהודים שנרצחו בשואה כאילו להם לא תהיה תחיית המתים ולנו כן. לכן יש כל כך מעט תורמי אברים בישראל לעומת העולם המערבי. זאת אחת הסיבות שאני, גם בחיים האזרחיים וגם בחיים הפוליטיים, עסקתי רבות בעידוד רבנים לצאת בתמיכה פעילה למען תרומת אברים".

כולנו שווים

"התפישה של תרומה רק ליהודים מאוד רחוקה מאמונתי ומרוח היהדות, שתמיד אמרה שאנחנו מטפלים ודואגים לחולים שאנחנו מופקדים עליהם. זוהי חובתנו כפי שאנחנו דואגים לחולי עמנו. הריח של ההתבטאויות הללו הוא ריח מאוד רע של גזענות שמקומה לא בקרבנו. כשנרצח יהושע סלומה הי"ד, הכותרות היו שאבריו הלכו למחבלים. אחרי שביררנו את העובדות התברר שמדובר בשטות מוחלטת. באמת בין האנשים שזכו באבריו הייתה ילדה פלשתינאית בת 11 שאני לא חושב שמישהו חשד בה שהיא מחבלת.

"אנחנו נולדנו כעם בניכר, ואנחנו יודעים מה זה היות בניכר ומה זה להיות מדוכאים. הפסוק שכתוב הכי הרבה פעמים בתורה הוא: "ואהבתם את הגר, כי גרים אתם הייתם בארץ מצריים". זה כתוב 36 פעמים בתורה, וכדאי גם לאנשים האלו, שחושבים שאנחנו לא צריכים לטפל במיעוטים בקרבנו, לקרוא בפסוקים האלה בתורה".

מילה לספקנים

"לא מזמן שמעתי ראיון מאוד מאוד מרגש, שמאוד השפיע עלי, עם אישה צעירה שבעלה מת והם לא הספיקו להביא ילדים לעולם. אבריו ניתנו לשלושה ילדים והאלמנה הצעירה אמרה בדמעות, שמבחינתה הם הביאו עכשיו שלושה ילדים לעולם. ככה, לדעתי, צריך להסתכל על זה. כמובן שיש גם סוגיות, ואני אומר את זה כרב, הלכתיות.

"אני בהחלט חושב שאנשים שמרגישים פחות ביטחון, אם זה קורה בבית החולים, בהחלט יכולים להתנות את חתימתם ואת הסכמתם לתרומת אברים, בהסכמת הרב שלהם שאכן המוות הוא מוות ואכן האברים הולכים לתרומה. בעיניי מדובר במצווה מן התורה. הצלת חיים".

כבר חתמו על כרטיס אדי ומפצירים גם בכם להציל חיים: