על גג העולם: רגעי השיא של 2008
2008 היתה השנה שבה מועמד בין-גזעי עשה היסטוריה ונבחר לנשיא ה-44 של ארצות הברית. זו גם היתה השנה שבייג'ינג זכתה להיות מרכז העולם (לשבועיים וחצי), פידל קסטרו הרפה מהשלטון, אינגריד בטאנקור שוחררה מהשבי אחרי שש שנים בג'ונגלים, סין וטיוואן חתמו על הסכם היסטורי ורדובאן קרדז'יץ' נלכד אחרי יותר מעשור במחתרת. בכתבה הבאה - כל רגעי השפל
שנת 2008 היתה השנה שבה אמריקה הוכרזה באופן רשמי כעיוורת צבעים, לפחות בכל הקשור לפוליטיקה. המנטרה שנשמעה שוב ושוב בשיחות הרחוב לפני הבחירות לנשיאות היתה "אמריקה השמרנית לא תבחר בחיים נשיא שחור", אבל כל אלה שדיברו במתק שפתיים על "אפקט ברדלי" טעו בגדול. ב-4 בנובמבר בלילה התחוללה בארצות הברית רעידת אדמה, שהורגשה עד קצה העולם. איש לא יישכח איפה היה כאשר רשתות הטלוויזיה האמריקניות הכריזו על ברק אובמה כנשיא הנבחר ה-44 של ארה"ב.
עם היוודע ניצחונו של אובמה, התפרצו בארה"ב ובעולם גילויי שמחה אמיתיים וספונטניים, ביטויים לתקווה חדשה שעורר המועמד לנשיאות, אשר סחף אחריו בהתרגשות קהלים חדשים שהרגישו בעבר מנוכרים. זה היה רגע השיא בשנת 2008 למודת נקודות השפל. שחורים בכו משמחה. לוחמי זכויות האדם צהלו, ואחרים צבטו את עצמם כלא מאמינים. בעלי טורים מכל העולם יצאו מגדרם כדי לשבח את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ושכחו שכמה שבועות קודם לכן הם הספיקו לקבור את האימפריה האמריקנית.
כרגיל, מי שמצא את המלים המתאימות ביותר לתיאור האירוע הגדול היה ברק אובמה עצמו. "אם יש מישהו שעדין מטיל ספק שאמריקה היא המקום שבו הכל אפשרי, שעדין תמה אם החלום של האבות המייסדים עדין חי בזמננו, שמערער על כוחה של הדמוקרטיה שלנו – הלילה הוא קיבל את התשובה", אמר בנאום הניצחון.
הנשיא הנבחר עבר את ראיון העבודה הארוך ביותר בהיסטוריה. שנה ותשעה חודשים שבהם הוא (כמעט) לא מעד בלשונו, למרות שניצב מול אינספור עיתונאים ומיקרופונים, במאות ראיונות ואסיפות בחירות. הוא התגלה לא רק כנואם משובח, אלא כבעל שליטה עצמית מופתית, ויכולת מפעימה להיצמד למסר ולשמור על קור רוח. עכשיו הוא זוכה לשבחים מכל עבר על הקבינט שאותו הוא מקים.
אובמה צמא להישגים. הוא רוצה לבסס מחדש את מעמדה של ארה"ב בעולם, לחדש את אמונם של המשקיעים ואת ביטחונם של האמריקנים בעצמם. יש לו מסר, יש לו חזון וגם פוטנציאל להיות נשיא גדול. "איך לתקן את העולם", היתה אחת מכתבות השער האחרונות של השבועון "ניוזוויק" עם צילומו של הנשיא ה-44. הוא אדם מבריק ופוליטיקאי מחונן, והוכתר לתפקיד איש השנה של השבועון "טיים". אבל כל כך הרבה תקוות תולים באיש הצנום הזה בן ה-47, כאילו שהיה מדובר במשיח בכבודו ובעצמו. חובת ההוכחה מוטלת עכשיו על כתפיו: האם יוכל לחלץ את ארה"ב מהבור שבו היא נתונה? על השאלה הזאת נוכל להשיב, לפחות חלקית, בשנה הבאה. (יצחק בן-חורין, וושינגטון)
במשך שבע שנים תמימות חיכו במדינה המאוכלסת בעולם ליום אחד, 8.8.2008. שמונה הוא מספר מזל בסין, אבל לא זו היתה הסיבה לציפייה הדרוכה. זה היה היום שבו הפכו הסינים - ששואפים להנהיג את העולם וליטול את הבכורה הבינלאומית מארצות הברית - למרכז הגלובוס, לפחות לשבועיים וחצי.
החודשים שהובילו לאולימפיאדת בייג'ינג 2008, שנפתחה בתאריך האמור לעיל וארכה 17 ימים, היו מלאים בחריקות. במרס דיכאו השלטונות הסיניים ביד קשה את ההפגנות למען עצמאות חבל טיבט, והעולם נזעק לגנות את המעשים. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים שבו וטענו כי בייג'ינג אינה עומדת בהתחייבויות שבזכותן קיבלה את הזכות לארח את המשחקים האולימפיים. אחר כך, פיגועי הטרור שהכו במחוז המוסלמי שינז'יאנג עוררו את החשש שהאולימפיאדה תיפול קורבן למתקפה – אך לרווחת כולם החששות התבדו.
טקס הפתיחה. ברגע שהמשחקים החלו - התקלות נשכחו (צילום: רויטרס)
הסינים אמנם לא ירצו לזכור את מרוץ הלפיד שנקטע שוב ושוב בשל המחאה על דיכוי המחאה הטיבטית, ואת הסערה שהתעוררה ערב טקס הפתיחה, בעקבות חסימת אתרי אינטרנט רבים, אבל ברגע שהמשחקים החלו הכל נשכח, הרבה בזכות מייקל פלפס ואוסיין בולט.
פלפס שבר את כל השיאים בבריכה. השחיין האמריקני זכה בשמונה מדליות זהב בבייג'ינג, מדליה אחת יותר מהשיא שבו החזיק בן ארצו מרק ספיץ, והפך לספורטאי המעוטר ביותר בתולדות המשחקים, עם 14 מדליות זהב אולימפיות.
האתלטיקה, מלכת הספורט, שירדה מעט מגדולתה אחרי פרשיות הסמים הרבות שהכו בענף בשנים האחרונות, שיקמה את מעמדה וחזרה למרכז הבמה בזכותו של בולט. האצן הג'מייקני שבר את שיאי העולם ב-100 וב-200 מטרים וקינח בשיא עולם נוסף, כחלק מרביעיית השליחים של נבחרתו.
זה שנים שהמשחקים האולימפיים אינם עוד רק אירוע השיא של הספורט העולמי – אלא מפגן עוצמה של המדינה המארחת. אחרי שבנו את האצטדיונים המדהימים "קן הציפור" ו"קוביית המים", ארגנו את המשחקים בסדר מופתי וכמעט בלי תקלות ואירחו בבירתם מאות אלפי תיירים ואנשי תקשורת – סיפקה אולימפיאדת בייג'ינג לסין את האישור על מעמדה כמעצמה עולמית מהשורה הראשונה. (סער הס)
רגע נוסף של רוממות רוח שזימנה השנה החולפת לעולם כולו היה שחרורה הנועז והמפתיע של בת הערובה המפורסמת ביותר בעולם, הפוליטיקאית הקולומביאנית אינגריד בטאנקור, משבי המורדים המרקסיסטים "צבא המהפכה של קולומביה" (FARC). בטאנקור נפלה בשבי בפברואר 2002 במהלך מסע הבחירות לנשיאות קולומביה, ומאז מצבה הבריאותי הידרדר.
בסרטון וידיאו שהופץ בסוף 2007 שבו נראתה לראשונה מאז שנחטפה נראתה בטאנקור שדופה ומדוכאת, ובתחילת השנה הזהירה משפחתה שבטאנקור לקתה בצהבת, וכי אם לא תשוחרר - תמות. נשיא צרפת ניקולא סרקוזי החליט להירתם להצלתה של בטאנקור, שלה אזרחות צרפתית, והחל לפעול דיפלומטית כדי להביא לשחרור המיוחל. ואולם המשא ומתן שניהלה צרפת עם ארגון המורדים עלה בתוהו, ובסופו של דבר מי שלזכותו נזקף השחרור המרהיב היה נשיא קולומביה אלבארו אוריבה, שלוחמי הקומנדו שלו הצליחו לחדור לשורות ארגון המורדים, ולהפיל בפח את שומריה של המועמדת לנשיאות החטופה.
עיתוני צרפת מדווחים על שחרורה הנועז של בטאנקור (צילום: AFP)
אי אפשר שלא לציין שהמבצע הנועז התאפשר בעיקר בזכות חולשתו של FARC, שנקלע בתחילת השנה למשבר הנהגה חמור לאחר שבכירי מפקדיו מתו מנסיבות טבעיות או נהרגו בקרבות עם חיילים קולומביאנים. בטאנקור שיבחה את המבצע ואף טענה כי מדובר בפעולה צבאית שלא היתה מביישת את צבא ההגנה לישראל - ובכלי התקשורת נפוצו דיווחים על כך שבשנה האחרונה ביקרה בבוגוטה משלחת של יועצים צבאיים שהעניקה סיוע מודיעיני ומבצעי לכוחות הביטחון הקולומביאניים – למרות שבירושלים טענו כי המשלחת לא היתה מעורבת בתכנון ובביצוע המבצע לשחרור בטאנקור. במקביל התברר לאחר המבצע כי במהלכו הפרה קולומביה את אמנת ז'נווה לאחר שלוחמיה התחזו לעובדי "הצלב האדום" - מעשה הנחשב על פי האמנה לפשע מלחמה. (דנה צימרמן)
וממבצע מוצלח אחד למשנהו: שבועיים בלבד אחרי שחרור בטאנקור, הצליחו כוחות הביטחון הסרביים ללכוד את המבוקש מספר אחת באירופה, הנאשם בביצוע פשעי מלחמה ביוגוסלביה לשעבר, מנהיג הסרבים-הבוסנים רדובאן קרדז'יץ'. קרדז'יץ' חי במחתרת במשך 13 שנים, והואשם בבית הדין לפשעי מלחמה ביוגוסלביה לשעבר ברצח עם ופשעים נגד האנושות על תכנון הטבח הקשה ביותר שנערך על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה – הטבח בעיירה סרברניצה שבבוסניה ב-1995, שבו נספו כ-8,000 גברים ונערים מוסלמים.
זמן קצר לאחר המעצר הועלו בכלי התקשורת העולמיים ספקולציות כי הפושע הנמלט הסתתר במנזרים או במערות – אך למרבה ההפתעה, התברר לבסוף כי דירת המסתור של קרדז'יץ' היתה בבירה הסרבית ולא בכפר נידח במונטנגרו. הסתבר כי מנהיג הסרבים הבוסנים אימץ לעצמו זהות בדויה של הילר ומטפל אלטרנטיבי, דראגן דאביץ', ואף אהב לפקוד באר המכונה "בית המשוגעים" שאת קירותיו עיטרו לא אחרים מאשר תצלומיו שלו, בימים שבהם היה מנהיג הסרבים-הבוסנים. זמן קצר אחרי מעצרו הוסגר קרדז'יץ' להאג וההליכים המשפטיים נגדו החלו, אם כי בעצלתיים.
סרבים צופים בעדותו הראשונה של קרדז'יץ' בהאג (צילום: AFP)
עדיין לא ברור לגמרי אם לכידתו של קרדז'יץ' אירעה בזכות פריצת דרך בחקירה - או משום שבשלו התנאים הפוליטיים לביצוע מעצר שכזה. כשבועיים לפני שהמבוקש נלכד הוקמה בסרביה ממשלה פרו-אירופית, המבקשת לקרב את בלגרד למערב ולהצטרף לאיחוד האירופי. האיחוד האירופי הבהיר לבלגרד פעמים רבות כי ההצטרפות תלויה במעצרם של פושעי המלחמה הנמלטים, ובראשם קרדז'יץ' וראש צבאו ראטקו מלאדיץ', שעדיין מסתתר. לאחרונה ביצעו כוחות הביטחון הסרביים פשיטות רבות על אתרים הקשורים למלאדיץ', ואי אפשר שלא לתהות האם מעצרו יהיה אחד השיאים של השנה הבאה. (דנה צימרמן)
שנת 2008 היתה גם השנה שבה חל שינוי בהנהגת קובה, לראשונה מזה יובל שנים כמעט. פידל קסטרו, שליטה האבסולוטי של קובה מאז המהפכה הסוציאליסטית שהוביל בה ב-1959, הודיע באמצע חודש פברואר כי עידן נשיאותו תם. "אני מודיע שלא אבקש או אקבל את משרת הנשיא", כתב קסטרו בביטאון המפלגה הקומוניסטית, אחרי 20 חודשים של היעדרות מהזירה הציבורית עקב בעיות בריאותיות קשות. שבוע לאחר מכן, בחרה האסיפה הלאומית של קובה יורש – את אחיו, ראול קסטרו, שמילא את תפקידו מאז שחלה.
מי שציפה שאחרי שהשינויים בצמרת השלטון הוכרזו כסופיים, תתחולל טרנספורמציה של ממש במדינה הקומוניסטית – לבטח התאכזב. בחודשים שחלפו מאז פרישתו של פידל, קובה לא הפנתה עורף לערכי המהפכה ולא הפכה לידידתה הקרובה של ארצות הברית. שינוי שכזה אינו ריאלי כל עוד פידל קסטרו עדיין נמצא בזירה, מחזיק בתפקידו כמנהיג המפלגה הקומוניסטית במדינה, ומושך בחוטים מאחורי הקלעים. אבל למרות שמסך הברזל לא נשבר, חלו בקובה תמורות מסוימות מאז פברואר.
פוסטר של פידל קסטרו בהאוונה. לא התחוללה טרנספורמציה (צילום: רויטרס)
קסטרו הצעיר ביטל מספר איסורים שהיו נהוגים במדינה, בהם האיסור על תושבי קובה ללון בבתי מלון המיועדים לזרים והאיסור על החזקת טלפונים סלולריים, התיר מכירת מחשבים לשימוש ביתי ואף חולל מהפכה-זוטא כאשר הכריז כי אלפי עובדי ציבור יוכלו להפוך לבעלי הבתים שאותם הם משכירים מהמדינה, צעד שיאפשר להם להחזיק בבתים גם אחרי שיפרשו מתפקידם ואפילו להוריש אותם לבני משפחותיהם. בנאום שנשא בפרלמנט הקובני קרא לאזרחים להיערך למה שכינה "קומוניזם מעשי", כזה שלוקח בחשבון את המציאות הכלכלית העולמית. עכשיו צריך להמתין ולראות אילו שינויים נוספים יבצע השליט החדש – והאם תחול התקרבות בין הוואנה לוושינגטון, עם סופו של עידן פידל ותחילתו של עידן אובמה. (דנה צימרמן)
ואם כבר הזכרנו תמורות, נזכיר לסיכום את התמורה החשובה ביותר שחלה באסיה בשנה החולפת – ההתקרבות המשמעותית בין סין לטיוואן. שתי המדינות, שעד לא מזמן עמדו על סיפו של עימות צבאי, הניחו בצד שנים של עוינות וחתמו ב-4 בנובמבר – יום היסטורי בזכות עצמו – על הסכם להעמקת קשרי המסחר והתעופה.
החתימה על ההסכם ההיסטורי בנובמבר (צילום: AP)
החתימה על ההסכם לא היתה מתאפשרת אלמלא המהפך שהתבצע בטיוואן בשנה החולפת. ראשית, נחלה מפלגת השלטון הבדלנית מפלה בבחירות לפרלמנט שנערכו בינואר, ובבחירות לנשיאות שנערכו חודשיים לאחר מכן, הביס מה יינג-ז'או, מועמד המפלגה הלאומנית קואומינטנג, את הנשיא הבדלן צ'ן שואי-ביאן, שפרשיות שחיתות העיבו על סוף כהונתו. עם כניסתו לתפקיד, הושיט הנשיא החדש יד לבייג'ינג, אך הבהיר כי לא יוותר על עצמאותו של האי, שהתפצל מסין ב-1949 בתום מלחמת אזרחים.
מאז נערכו בין שתי המדינות כמה מפגשים בדרג בכיר, שבסופם, כאמור, נחתם ההסכם ההיסטורי – המאפשר קשר אווירי ישיר בין שתי המדינות. אך למרות הפיוס, קשה לומר שסין השלימה עם עצמאותו של האי; בספטמבר האחרון שבה בייג'ינג וסיכלה ניסיון של טיוואן להתקבל כחברה באו"ם, והיא עדיין מונעת את צירופם של נציגים טיוואנים למוסדות האו"ם – בהם ארגון הבריאות העולמי. אם תימשך ההתקרבות בין טייפה לבייג'ינג, כפי שהוסכם בטקס החתימה בנובמבר, אולי בספטמבר הבא, עת ייפתח המושב ה-64 של האסיפה הכללית של האו"ם, תצליח טיוואן להשיג את מבוקשה. (דנה צימרמן)
אכן, שנת 2008 לא תיזכר כשנה האופטימית ביותר בעשור האחרון – אך למרות זאת היו עוד כמה נקודות אור ברצף האסונות והמשברים שפקדו את העולם ב-12 החודשים האחרונים. בין אלה אפשר לציין את ביטול המלוכה בנפאל והפיכתה לרפובליקה לאחר שהמורדים-לשעבר המאואיסטים ניצחו שם בבחירות, את חידוש המשא ומתן על איחוד האי קפריסין אחרי יותר משלושה עשורים של פיצול, ואת ההסכם הביטחוני שנחתם בין עיראק לארצות הברית, המסמל את תחילת הסוף של הפלישה האמריקנית לעיראק.
לפנייה לכתב/ת 
