NFL: סיכום עונת 2003

העונה הסדירה של ליגת ה-NFL הסתיימה בתחילת השבוע. 20 מתוך קבוצות הליגה יצאו לחופשה והשאירו אותנו עם תריסר המובחרות שיכנסו לפעולה מיוחדת במסגרת הפלייאוף (יתחיל כבר בשבת במשחקי הוויילד-קארד: בולטימור - טנסי, קרולינה - דאלאס). לפני שנתמלא גם אנחנו באווירה המתוחה של הפלייאוף, נתענג לרגע על הזכרונות הרבים שהשאירה מאחוריה עונת 2003.

שנת המאמנים: הכל בראש

קשה להאמין שבן אדם אחד מצליח להשפיע כל כך ובזמן קצר על חבורה גדולה כל כך של שחקנים, אבל זה מה שעשה השנה ביל פארסלס, שממשיך לחולל פלאים בקבוצות כושלות ומוביל אותן אל הפלייאוף. פארסלס, שמונה בקיץ כמאמן דאלאס קאובויס, התעלל בחניכיו החדשים ערב העונה ועשה מהם גברים בעיצומה.

הוא עשה זאת בלי שחקני חיזוק משמעותיים ובלי שינויים גדולים בסגל. השינויים הגדולים היו אלה שבאו מבפנים ובתום העונה הסדירה החזיר פארסלס את הקאובויים לפלייאוף כקבוצת ההגנה הטובה בליגה. פארסלס הוא לא היחיד שעשה מהפכות חיוביות בקבוצתו כבר בעונה הראשונה בקבוצתו. מרווין לואיס עשה זאת בעונת הבכורה שלו כמאמן ראשי ועוד בסינסינאטי בנגאלס, הקבוצה הגרועה של הליגה בעונה שעברה, שכמעט וזכתה ב-AFC צפון.

ג'ק דל ריו, המאמן השני בסך הכל בתולדות ג'קסונוויל, הוביל אותה לדרך חדשה ואופטימית. בעונתו השניה כמאמן ראשי, החזיר ג'ון פוקס את קרולינה פנת'רס אל ראשות ה-NFC דרום ומשם אל הפלייאוף. 

הטובות: ניו אינגלנד וקנזס סיטי

11 שבועות עברו מתחילת העונה עד שהבנגאלס הצליחו להנחיל לקנזס סיטי צ'יפס את ההפסד הראשון שלהם. מאז הפסידו הצ'יפס שלושה משחקים נוספים, אולם האפקטיביות ההתקפית שלהם בהחלט מצביעה עליהם כמועמדים לסופרבול גם בסיום העונה הסדירה. טרנט גרין הפעיל נפלא את הרסיברים שלו ובהם הטייט-אנד המצוין טוני גונזאלס.

פריסט הולמס עזר לו במשחק הקרקע ודאנטה הול הפליא עם ארבעה משחקים רצופים בהם הבקיע טאצ'דאון בהחזרת בעיטה. עם השיפור ההגנתי, נראים חניכיו של דיק ורמיל מפחידים במיוחד. מפחידים עוד יותר נראים חניכיו של ביל בליצ'יק, מאמן ניו אינגלנד פטריוטס, שלא הפסידו מאז השבוע הרביעי ומגיעים לפלייאוף עם רצף של 12 נצחונות שמקנה להם את המאזן הטוב בליגה - 2-14.

בליצ'יק, שהוביל את הפאטס לאליפות לפני שנתיים, עושה זאת שוב ללא כוכבים גדולים, אבל עם מערכי הגנה מתוחכמים שהוא כופה על יריביו ומאפשרים לטום בריידי להכריע בסוף את המשחקים בהתקפה.

הנפילות: טמפה ביי ואוקלנד

בשנה שעברה היו אלה הפטריוטס והסנט לואיס ראמס שהחמיצו את הפלייאוף, אחרי ששיחקו בסופרבול בעונה הקודמת. הפעם זה קרה לבקאנירס ולריידרס, אלופה וסגניתה, נפילות שחוו נפילות וסיימו את העונה עם מאזנים שליליים.

ג'ון גרודן אמר כי בכוונתו להוביל את הבאקס לסופרבול נוסף ואף הצהיר כי יפזז במערומיו בכבישי טמפה אם זה אכן יקרה. למזלנו זה לא קרה. וורן סאפ חזר שבע מתמיד (ודי להביט בבטנו העגלגלה כדי להבין עד כמה) קישון ג'ונסון חזר צומי מתמיד (ודי לקרוא את הציטוטים שלו בעיתונות כדי להבין למה הושעה בעיצומה של העונה).

בשבעת השבועות הראשונים של העונה לא הצליחו האלופים לשמור על יציבות - ניצחו והפסידו לסירוגין. אחרי שלושה הפסדים רצופים כבר היה ברור כי הבאקס מסתפקים בתואר שלהם מ-2002 וזה של העונה לא ממש מדבר אליהם כבר.  מי שכבר לא דיבר באוקלנד היה המאמן ביל קלהאן, שהסתכסך עם חניכיו הצעירים ולא קיבל תפוקה משחקניו המזדקנים ובינהם אף ריץ' גאנון וג'רי רייס שהרבו להיפצע ונראים על סף סיום הקריירה. קלהאן סיים בסוף העונה את הקריירה כריידר ופוטר.

משחק העונה: הקולטס מנצחים בטמפה

מי שמחפש מראה מקום לתחילת הקריסה של הבקאנירס, יכול למצוא אותו בשבוע החמישי של העונה, אז הצליחו אינדיאנפוליס קולטס לבצע את אחד הקאמבק המדהים בתולדות המשחק. שש דקות לסיום המשחק בטמפה ביי, הובילו המארחים 14:35 ועם הגנת הברזל שלהם נראו בטוחים בניצחונם.

גם הטאצ'דאון של ג'יימס מונגרו 3.5 דק' לסיום לא ריגש אותם, אבל הקולטס בחרו באופציית האונסייד-קיק במהלך הבא, החזירו את הכדור לשליטתם וניצלו מיד לטאצ'דאון של מרווין האריסון 2.5 דק' לסיום שצימק ל-28:35. בשלב זה כבר החלו וורן סאפ וחבריו להיות מודאגים, אבל היו עייפים ומבוהלים מדי מכדי לעצור את השטף ההתקפי של הקולטס, שנוהל באופן תכליתי על ידי פייטון מאנינג, שמצא את ריקי וויליאמס לטאצ'דאון שלישי תוך פחות מארבע דקות (פעם ראשונה בהיסטוריה), וקבע שיוויון 35:35 חצי דקה לסיום. המשחק נכנס להארכה ומייק ואנדרג'אגט הכריע אותו לטובת האורחים בשער שדה.

המהלך: נת'ן פול והקרדינלס

קאמבק מופלא כמו של הקולטס הוא משהו שעוד אפשר היה לצפות ממאנינג ומרווין האריסון, אבל אף אחד לא חשב שג'וש מקואן ונת'ן פול האלמונים מאריזונה יכולים לעשות משהו דומה במשחק סיום העונה הקריטי מול מינסוטה. הווייקינגס היו צריכים ניצחון כדי לעלות לפלייאוף.

לקרדינלס לא היה מה להפסיד מלבד עוד משחק וזה נראה שזה יקרה בפעם ה-13, כשהווייקס הובילו 17:6 שתי דקות לסיום. המארחים הצליחו אמנם לצמק ל-17:12 ואף הצליחו להחזיר לעצמם את השליטה בכדור באונסייד-קיק, אך הזמן הלך ואזל ואחרי שני סאקס שאכל מקואן בדרייב האחרון, ניצבו הקארדס 28 יארדים מהאנד-זון בדאון רביעי - שניות לסיום המשחק. מקואן, שבקושי הצליח להתחיל את המהלך האחרון, שלח את הכדור לעברו של נת'ן פול, שכוסה על ידי שני מגנים ב'אנד-זון'.

באורך פלא הצליח פול לקלוט את הכדור וניצח את האורחים, שהודחו בגללו מהפלייאוף. גרין ביי פאקרס שעלו במקומם כבר דאגו להזמין למשחקם הראשון גם את פול כאורח כבוד. 

הבדיחה: ניו אורלינס סיינטס

אם אתה אוהד של הסיינטס (ואני באופן אישי כזה), כדאי שיהיה לך חוש הומור בריא, או לפחות כמוסת ציאניד בהישג יד. לפחות כרגע נמנע מלבחור באופצייה האובדנית ולכן נתייחס לאירוע הבא בבדיחות הדעת. שבוע לפני סיום העונה, הגיעו הסיינטס למשחק של להיות או לחדול בג'קסונוויל נטולת שאיפות הפלייאוף. 

כשנותרו שש שניות לסיום נראה היה כי גם האורחים צריכים לוותר על שאיפות הפלייאוף, כשנתקעו אי שם בקו 25 היארד שלהם ובפיגור 13:20. אבל הסיינטס לשם שינוי לא ויתרו. במה שהוגדר כמהלך המטורף ביותר בתולדות הליגה, הצליחו השחורים-זהובים לגמוע 75 יארדים במהלך שהתחיל במסירת יאוש של אארון ברוקס לדונטי סטולוורת' במרכז המגרש, והסתיים בטאצ'דאון של ג'רום פאת'ון אחרי שלוש מסירות לאטרליות (אחוריות) ובלאגן שלם על המגרש.

לרגע היינו כחולמים. האם יתכן שהסיינטס ינצחו בסוף? הם כבר צימקו ל-19:20 ונזקקו רק לבעיטת בונוס של ג'ון קארני כדי להשוות ולכפות הארכה, אבל הקיקר הוותיק שהחטיא רק חמש בעיטות בונוס מ-408 נסיונות בקריירה היה חייב להחטיא את השישית דווקא במעמד זה ושלח את חבריו לחופשה ואותנו האוהדים חזרה לפסיכולוג.

תופעה: חגיגות הטאצ'דאונס

ג'ו הורן עשה זאת עם הסלולארי, וורן סאפ עשה זאת בהומאג' לביונסה וצ'אד ג'ונסון עשה זאת עם הפה הגדול והתנועות המגונות. החגיגות אחרי השגת הטאצ'דאון הפכו מקוריות, מתוכננות ופרועות יותר. הליגה מצידה לא אוהבת את זה ומטילה קנסות ללא רחם. המרד הססגוני של השחקנים הנהנתנים יגיע לשיאים חדשים כנראה בעונה הבאה.  

שיאים: מדברים במספרים

הפוטבול הוא הספורט הקבוצתי ביותר, אולם כמו תמיד יש כמה אינדיווידואלים שמתבלטים כעילויים של ממש. העונה יש לחלק גדול מהם את הנתונים המספריים לתמוך בכך. ג'מאל לואיס, הראנינג-בק המעולה של בולטימור רייבנס, עשה זאת כשקבע שיא ליגה מדהים בצבירת יארדים קרקעיים למשחק מול הבראונס (295) והיה לחמישי בהיסטוריה שנכנס למועדון האלפיים יארדים בעונה עם 2,066.

פריסט הולמס, מתחרה בלואיס כראנינג-בק הטוב בליגה ומגייס לטובתו את 27 הטאצ'דאונס שלו העונה - שיא חדש שהיה שייך למרשאל פולק. מייק ואנדרג'אגט השלים רצף של 41 שערי שדה ללא החטאה בשבוע האחרון של העונה ועוד רגלו נטויה. הדפנסיב-אנד ברוס סמית', יפרוש ככל הנראה בגיל 40, לאחר ששבר את שיאו של רג'י ווייט לסאקס בקריירה והציבו על 200.