סאקורה מאצורי: פסטיבל הדובדבן
ממש עכשיו יוצאים ביפן לפארקים וחוגגים עם הפרח הלאומי: אוכלים (מביאים מהבית, או קונים בדוכני הרחוב), שותים (סאקה ובירות יפניות), שרים (את שיר הסאקורה) ומתפעלים מהעוצמה של הטבע
הימים כעת ביפן, ימי הסאקורה. רגע של עברית: סאקורה - פריחת הדובדבן. מאצורי - פסטיבל, משתה. היא פרצה בסוף השבוע האחרון, שנה בדיוק מאז הסאקורה האחרונה, ובכל פעם שאני מביטה בפריחה המרהיבה אני שואלת את עצמי את השאלה הבלתי נמנעת: האם זוהי הפריחה האחרונה שלי ביפן?
הפריחה, מבחינתי, הגיעה כמו זר שאומר מזל טוב: שנה עברה מהטור הראשון של "לא רק סושי". זה התחיל ככמה כתבות בודדות, ומהר נהפך לסדרה מתמשכת. מכל נושא נולדו שלושה חדשים, וככל שלומדים להכיר את המטבח היפני רואים כמה הרבה עוד נשאר ללמוד.
שאלה קבועה מטרידה את הנועזים שהחליטו לשים את נפשם בכפם ולצאת המסע הארוך מארץ הקודש לארץ השמש העולה, והם חוזרים ומתקשרים ובפיהם המשפט הבא: מתי להגיע כך שניפול בדיוק על הסאקורה?
חובבי ארץ השמש העולה עושים שיעורי בית, ולכן הם יודעים היטב שלושה דברים בסיסיים:
1. כדאי לבוא לאיים היפנים בתקופה הקסומה של פריחת הדובדבן.
2. הפריחה קצרה וחמקמקה (עשרה ימים) לכן קשה לכוון את מועד הביקור כך שיפול בדיוק עליה.
3. אפריל הוא חודש גשום ואם ארובות השמיים נפתחות במהלך הסאקורה חייה הקצרים מלכתחילה מתקצרים עוד יותר.
אחרי כמה שנים ומספר פאשלות בנושא החיזוי, בהן כיוונתי את מבקרי לתחילת חודש אפריל, מה שהתגלה כהמלצה לא מדוייקת, הגעתי סוף סוף לנוסחה המנצחת: צריך להגיע בשבוע האחרון של מרץ ולהישאר עד סוף השבוע הראשון של אפריל כל כולה של הסאקורה אורכת עשרה ימים והסיכוי המירבי הוא שהם יפלו על השבועיים האלו.
מה פשר האובססיה לסאקורה?
זר לא יבין זאת. לפני שהייתי תושבת קבע ביפן לא הבנתי איך אפשר להתלהב כל כך, עם כל הכבוד, הרי זו רק פריחה.
ההתלהבות, כך מסתבר, מדבקת. במיוחד כשחיים במדינה שבה כל מהדורת חדשות נפתחת בעדכון לאומה על אחוז הפריחה, עד שמגיעים למאה אחוז.
היפנים הגדילו לעשות ונטעו בכל הפארקים היפים שלהם מאות ואלפים של עצי דובדבן, מה שהופך את הפריחה למחזה מרהיב מעין כמוהו.
הפריחה המפורסמת באה לידי ביטוי בכל האומנויות היפניות כולל הלבוש וכמובן גם במטבח: הפרחים מגולפים מירקות ומעוצבים על גבי וואגאשי (ממתקים יפנים). עלי הכותרת המשוננים מקשטים גם אביזרי אוכל שונים כמו פלייסמנטים לצלחות, כלי אוכל, מפות ומפיות.
תה הסאקורה פופולארי מאוד ביפן, הוא כולל פרחי סאקורה מיובשים הנלגמים בלווית מים רותחים וכמויות אדירות של מלח. התה מלוח בצורה מבהילה ומטרתו לשמר את עלי הפריחה המרהיבה אבל זה ממש לא מפריע ליפנים לשתות אותו בהתלהבות. לתה, כך טוענים, יש תכונות אנטי מחמצנות והניחוח- נפלא.
פרח הדובדבן הוא הפרח הלאומי של יפן ובואו מבשר את האביב. ביפן ישנם מעל 400 סוגים של עצי דובדבן. מוצאם של הרוב מאסיה המזרחית, סין ויפן. למרבית הצער העצים עקרים ואינם נותנים כלל פרי.
ביפן, שהיא ארץ בעלת פרישה גיאוגרפית מרשימה, מתחילה הפריחה הראשונה באוקינאווה שבדרום כבר בחודש ינואר, דרך טוקיו שבאי הונשו לקראת תחילת אפריל ועד הוקאידו שבצפון עם הפריחה המאוחרת ביותר בסוף חודש מאי. במהלך האביב פורצת במפתיע באזור הונשו פריחת הדובדבן. כך ניתן לראות מסיבות ופסטיבלים של פריחת הדובדבן בכל רחבי יפן.קצת היסטוריה
חג הסאקורה היפני, הוא חג פריחת הדובדבן, היה במקור חגם של הקיסר ובני האצולה והפך גם לחגם של כל בני העם. ביפן מהווים מטעי הדובדבן את סמל הנוף של המדינה ושל התרבות היפנית.
המנהג היה ידוע החל מהמאה ה-7 לספירה כאשר האצילים היפנים נהנו להביט בפריחה המרהיבה וכתבו אודותיה פואמות.
הקשר הישראלי
לפני 18 שנים הביאו חברי כת המאקויה (יפנים אוהדי ישראל) את זרעי הדובדבן הראשונים לארץ. את הזרעים הם העניקו כמתנה לגן הבוטני בירושלים ומהם צמחו עצי הדובדבן, שפורחים כיום במלוא הדרם. מאז, מדי שנה מתקיים בגן טקס מסורתי בהשתתפות חברי הכת.
מה עושים בסאקורה מאצורי?
החוגגים הצעירים שותים אוכלים ושרים, ביום ובלילה. זה כמו פיקניק באורך עשרה ימים, ואין ספק שהיפנים יודעים לחגוג. הם יושבים בחבורות על הדשא, או ליתר דיוק על המחצלות הכחולות מהפלסטיק שהם קונים בחנויות ה-100 ין (חנויות ענק בהן כל פריט עולה 100 ין בלבד) אוכלים מכל טוב הארץ, שותים סאקה ובירות יפניות, דוגמת אסהי קירין ספורו ואביסו, ומבלים בשמחה את שעות אחר הצהריים המאוחרות.
חברותי המקומיות יודעות לספר כי אין מקום טוב להכיר את בני המין השני כמו הסאקורה מאצורי: מיומי מספרת שהרבה זוגות שהיא מכירה הכירו זה את זו בפיקניקים השנתיים האלו.
החבר'ה מביאים אוכל מהבית בדמות אובנטו (ארוחה בקופסא) עשירים בתכולה, עושים ברביקיו בדמות יאקיטורי וקושיאקי (שיפודים יפנים), וקונים בדוכנים הרבים שניצבים בשולי הפארקים המציעים שפע של מאכלים: יאקי סובה (אטריות מוקפצות) אוקונומיאקי (אומלט יפני) וטאקו יאקי (כדורי בצק עם פיסות תמנונים).
את מכירת המדרכות שעליהן ניצבים הרוכלים מסדירים בשמחה אנשי היאקוזה, אבל הס מלהזכיר את המילה והשם המפורש ביפן. עדיף לומר "המשפחה", או משהו בסגנון.
החוגגים אוכלים גם את דאנגו - סוג של מוצ'י שהוא אחד מהמאכלים הנפוצים ביותר בתקופת הסאקורה. מוצ'י הוא שם כללי לחטיף לעיס - מין כדורים מעיסת אורז דביקה וצמיגית, הנעשים מקמח מיוחד המופק מאורז דביק להפליא הנקרא, איך לא, מוצ'י רייס.
המקומות הנודעים ביותר בטוקיו לחגיגות הסאקורה מאצורי הם פארק יויוגי ופארק וונו. הבאים בהמוניהם יתחרו על המיקום הטוב ביותר .
כשמגיע זמנם של החוגגים הצעירים ללכת הביתה עושים טקס פרידה קצר: כולם עומדים סביב שולי השמיכה מוחאים סדרת מחיאות כפיים קצביות, עם קריאת האי מחרישת אוזניים בסופן, ואז איש איש הולך לביתו.
מתכונים למאכלי סאקורה
אוכלים, מדמיינים דובדבנים פורחים, ומנגנים ברקע את שיר הסאקורה המפורסם.
סשימי בקר
חומרים:
1/2 ק"ג פילה בקר משובח וטרי מאוד
לרוטב:
1 כף ג'ינג'ר מגורר דק
1 כפית שום כתוש
2 כפות בצל ירוק, קצוץ דק
1/3 כוס רוטב פונזו (רוטב סויה מתובל, להשיג בחנויות המוכרות מוצרים מהמזרח הרחוק)
הכנה:
1. מחממים היטב מחבת, ומברישים אותה בשמן. צורבים את נתח הבשר כדקה מכל צד. מוציאים מהמחבת, פורסים לפרוסות דקות ככל האפשר ומסדרים יפה על כלי הגשה.
2. בקערית הגשה, מערבבים את חומרי הרוטב ומגישים עם הסשימי.
של עוף טריאקי בשומשום, על האש
חומרים:
1/2 ק"ג ירכי עוף ללא עצמות (פרגיות), חתוכות לקוביות גדולות
למשרה:
2 כפות רוטב טריאקי מוכן
3 כפות משחת שומשום, או טחינה גולמית3 כפות מים
2 שיני שום, כתושות
1 כפית ג'ינג'ר טרי, מגורר
4 כפות זרעי שומשום
הכנה:
בקערה, מערבבים את כל חומרי הרוטב ומניחים בפנים את פיסות העוף ל-20 דקות. מוציאים, משפדים - ולמנגל! בהגשה, בוזקים מעל עוד זרעי שומשום.
תרד ברוטב שומשום
חומרים:
1 חבילת תרד
3 כפות זרעי שומשום
3 כפות סוכר חום
2 כפות רוטב סויה יפני
3 כפות משחת שומשום, או טחינה גולמית
3 כפות מים
הכנה:
1. שוטפים ומייבשים היטב את עלי התרד. קוטמים את הגבעולים - אנחנו נשתמש רק בעלים.
2. מעבירים את העלים לסיר, מוסיפים את המים ומבשלים, מכוסה, כ-5 דקות. מסננים וסוחטים.
3. קולים את זרעי השומשום במחבת, עד שהם מזהיבים.
4. מערבבים את כל חומרי הרוטב.
5. מסדרים בקערה את התרד, יוצקים את הרוטב, זורים את זרעי השומשום מעל, ומגישים.
איטאדאקימאס!