למה אנחנו צריכים לממן את חופשת אוגוסט של הגננת?
"יש חופשה, ויש את החופש לדפוק עד הסוף את ההורים העובדים, כמו בסעיף הכי תמוה בחוזה עם הגננת: התשלום עבור אוגוסט. באיזו זכות נדרשים הורים שרושמים את ילדיהם לגן פרטי לסבסד את חופשתו השנתית של בעל הגן?" ענת לב-אדלר קוראת לא לשתוק ולפעול לשינוי השיטה החצופה
דפדוף מהיר ביומן (כן, עדיין לא עברתי לפאלם) הבהיר לי שנותרו בדיוק שלושה חודשים להיערך ולחסוך לקראת החודש הכי יקר בשנה. וכן, דווקא עכשיו, כשכולנו עדיין מתאוששים מחופשת הפסח הארוכה, זה הזמן לדבר עליו - על חודש אוגוסט, שבו קופצים לנו הפיוזים, ולא רק בגלל מידות החום המטורפות.
יודע כל הורה עובד, ששני מוקשים עיקריים מצפים לו במהלך השנה: חופשת האביב וחופשת הקיץ - הידועות אצלנו יותר כחופשת הפסח והחופש הגדול.
האמת היא שחופשת הפסח מהווה את ההקדמה של המבוא של הפתיחה, כלומר את הטירונות המזורזת - כולה שלושה שבועות, לקראת קרב ההתשה האמיתי שמאגף אותנו בכל שנה ביולי-אוגוסט.
משלמים שלוש פעמים
אני מודה שאחרי שהעברתי שיעור אחד בכיתתו של בני, בו נאלצתי לכתוש את מיתרי הקול מול 38 סופרנואים בני שש וקצת, כבר לא יחלצו ממני כל כך בקלות טרוניות בנוגע לחופשות המרובות של המורים והגננות. מדובר בעבודה קשה וחופשתה בצידה.
אבל יש חופשה, ויש את החופש לדפוק עד הסוף את ההורים העובדים, וכל מי שעבר ילד או שניים בגן פרטי, ודאי מכיר את הסעיף הכי תמוה בחוזה עם הגננת: התשלום עבור חודש אוגוסט.
אמרנו חודש? בקושי שבוע. בפועל, חלק אדיר מבעלי הגנים הפרטיים דורשים תשלום מלא עבור החודש הכי חם בשנה, בשעה שלמעשה, הגן פועל רק למשך שבוע או עשרה ימים, ובשאר הימים עוברים למתכונת קייטנה, שבמקרים רבים מסתיימת ימים ספורים לפני שלוח השנה מראה ספטמבר. והאבסורד בגנים רבים הוא שאת הקייטנה מפעילה, נכון - הגננת.
כך יוצא שהורים עובדים שאינם יכולים להישאר בבית עם הילדים, נאלצים להרים בחודש אוגוסט תשלום משולש:
פעם אחת משלמים לגן את מלוא התשלום החודשי עבור החודש כולו, כעין הבטחת הכנסה לגן. פעם נוספת משלמים לבייביסטר או לקייטנה שפועלת בגן במהלך אותם ימים. ופעם אחרונה נאלצים להקריב ימי חופש יקרים על מנת לשמרטף את הטף בזנבו של אוגוסט בואכה האחד בספטמבר: ימים במהלכם מבזבזים יותר כסף משאפשר להרוויח, על גיחות לקניונים ממוזגים, אולמות מופעים מוצלים ואיזה דיל זריז לטורקיה.
ולמוכר העיתונים לא מגיע?
אבל בואו נחשוב שנייה ברצינות, מי קבע שהורים הם שצריכים לטוות את תוכנית השלמת ההכנסה של בעלי הגנים הפרטיים? באיזו זכות נדרשים הורים שרושמים את ילדיהם לגן פרטי (וכידוע לכולנו, במדינת ישראל אין עדיין מסגרת חלופית לפעוטות עד גיל שלוש) לסבסד את חופשתו השנתית של בעל הגן? מהיכן החוצפה לגבות מהורים את מלוא הסכום עבור חודש לימודים כביכול מלא, כשבפועל, למעשה, מספקים רק שירות חלקי?
הרי גן ילדים הוא עסק עצמאי לכל דבר, וככזה, על בעליו לממן בכוחות עצמו את חופשותיו השנתיות, ולא לגלגל את עלותן על הלקוח, במקרה זה - ההורים.
האם כאשר בעל המכולת שלי יוצא לחופשה השנתית שלו בקיץ הוא גובה ממני תשלום למפרע, רק מפני שבכל יום אני מגיעה בבוקר פונקט בשבע כדי לקנות לחם וחלב? האם כאשר מוכר העיתונים נוסע לנפוש באי יווני הוא מבקש ממני לרכוש את העיתונים שלא יספק לי כאשר יתהפך מהבטן לגב? ואם היו דורשים, האם היינו נענים?
פוחדים לדבר
לעומת זאת, קיימים מקרים רבים בהם אנחנו משלמים ושותקים, כי לא נוח לנו להתווכח, כי כך עושים כולם, כי כך ניפגע פחות, והדברים מוקצנים כאשר מדובר בילדים שלנו. אנחנו נעז לעשות הרבה פחות גלים בבריכה, כאשר הילדים שלנו שוחים בתוכה ועלולים לבלוע מים.
לכן, לא במהרה נאמר לגננת את שאנו חושבים. נקטר בין חברות בגינה הציבורית או בין קולגות במקום העבודה ונמשיך לשלם את שנדרש מאיתנו, ובתנאי שנהיה בטוחים שהגננת לא כועסת עלינו, שהיא מחליפה לגוזל שלנו את החיתולים הרבה לפני שהטוסיק שלו מאדים ומלטפת לו את הראש לא פחות מאשר לילדים האחרים.
אבל בעצם, כשבוחנים זאת לעומק המחשבה, וגם לעומק הכיס, הרי שזה לא צריך להיות ככה. מדובר בשיטה קלוקלת שהתקבעה בלי שלאף אחד יהיה האומץ או הכוח להתקומם נגדה. רבים מאיתנו מעדיפים לשלם ולשתוק, ופה בדיוק הטעות. אסור לשתוק. המנגנון הזה הרי פועל לרעתנו, ורק אנחנו יכולים לשנות את השיטה.
אפשר לשנות
אפשר לשנות את השיטה בקטן, כל אחד בגן הפרטי שלו, ואפשר גם לאחד כוחות ולנסות להשפיע ברבדים עמוקים יותר של עשייה והכרעה: למשל, לפנות לחברי הכנסת הטרייה שוודאי מסובבים ראשיהם כמו ממטרות בחמסין על מנת לאתר איזו הצעת חוק מקורית.
למשל, לפרסם ברשת שמות של גנים שבהם השיטה היא אחרת, הוגנת יותר. ואפשר אפילו לנסות להקים משפחתונים וגנים פרטיים שפועלים בשיטות פחות רודניות. כמו תמיד, השמיים הם הגבול ואנחנו אלה שקובעים כמה רחוק נלך בתוכם.
ענת לב-אדלר היא מחברת רב-המכר "סודות של אמהות עובדות", הוצאת ידיעות אחרונות
לטורים האחרונים של ענת לב-אדלר:
