סוד נפש האישה
הבורות הרווחת בציבור אודות יחס היהדות למהות הנשית גורמת לתחושה שהיא מציבה את האישה כנחותה מהגבר. אולם השוני בהתייחסות לגברים ולנשים בדת היהודית איננו נובע מעליונותו של אחד המינים אלא מהבנת השוני ביניהם
הדעה הרווחת בקרב הציבור, ובפרט הגברים שבו, אודות מעמד האישה מצביעה בראש ובראשונה על חוסר אהדה ופרגון כלפי המין הנשי. גישה זאת, הנובעת מפחד טהור, מובילה לחוסר יכולת לראות האישה ישות עצמאית, שונה ומעל לכל, שווה.
לצערי הרב, החברה המודרנית, על הישגיה הרבים, טרם השכילה לראות את האישה כשווה בין שווים ולראייה אנו עדים למקרי ההתעללות הרבים שחווה האישה, הן בתא המשפחתי והן במקומות העבודה.
יש המבססים את אשליית עליונותם על האישה על סמך שברי ידיעות, פרפראות וחידודי לשון חלולים ומציגים בכך את היהדות כדת מפלה, ואת עמדותיהם כנובעות מהדת. אולם גישה זאת נובעת מבורות ובדבריהם הנלוזים הם מוליכים את היהדות אל תהומות מבוכה קשה.
היהדות, כדת מחנכת, מלמדת כי מבנה נפשה וצרכיה הייחודיים של האישה מחייבים התייחסות בפני עצמם. אף על פי שכל הכתבים, ההלכות, והעיסוק בקודש (לרבות תורת הקבלה) היא נחלתם הבלעדית של גברים, נוצרו הלכות מאוד ברורות וידיעות עמוקות אודות מעלותיה הרבות של האישה וסגולות נפשה המלמדות על יכולתה להיטיב עם הגבר אף יותר מיכולתו להיטיב עמה.
"נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש היינו שהקדים בה בינה יותר" (שו"ת,א').
ראשית עלינו ללמוד ולהבחין בין המילים בינה וחכמה. החכמה השכלית (בשונה מחכמת הלב) הנה ידיעות רבות בקשת רחבה של נושאים, אדם חכם, על כן, מוכרח להיות בעל סקרנות בריאה ומוח הצמא לאינפורמציה בתחומי עניין מגוונים. בינה, מלשון "תבונה" משמעה כושר אבחנה דק בין עיקר לתפל. הבינה מהווה שביל שוטטות ברחבי עולם החוכמה ומהותה היא ההתבוננות העמוקה בפרטים עם יכולת לזהות ולשלוף את עיקרי הדברים.
תפקידה המרכזי של הבינה הוא הוצאת דברים מן הכוח אל הפועל מבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". כלומר, היא נועדה לרקום את התהליכים שמתווים את הפיכת הפוטנציאל למעשה. אלמלא הייתה קיימת, היה מוצא עצמו האדם שרוי בתוהו ובוהו מוחלטים.
על-פי הקבלה, ועל-כך אין הדעות חלוקות, הבינה ניתנה באישה לפני שניתנה באיש. לדוגמא ניתן לראות שגיל המצוות אצל הנערה הוא 12 בעוד שאצל הנער הוא 13, זאת מאחר שהבגרות הנפשית ויישוב הדעת מופיעים באישה טרם הופעתם באיש.
הנחת היסוד של הקבלה היא כי האישה מעולם לא הייתה נחותה מהגבר ולפיכך אין צורך בהשוואתה אליו. נהפוך הוא, במקרים רבים פוטרת היהדות את האישה ממצוות בהן מחויב האיש מתוך החשבתה כנעלה ליותר.
הסיבה לכך נעוצה בתפיסה שהאישה, שהיא מעצם מהותה רוחנית ועדינה, ממילא אינה נזקקת למצוות "עשה" כדי לשמר את מעמדה הרוחני כנאמר "אין האישה יורדת לעולם אלא לצורך תיקון בעלה". הגבר, לעומת זאת, נתון לדחפים והוא כוחני ואגרסיבי במהותו ולכן הוא נזקק למצוות רבות שעיקרן לרסן ולעדן אותו.
יתר על כן, כוח הבריאה והיצירה נתון באישה שכן היא המעניקה החיים והמשמשת כלי להולדת נשמות ולו רק בשל כך נקשרת בעולמות רוחניים עליונים שאין הגבר יכול לחוות.
היהדות, בסברתה כי אין מקום להאחדה בין המינים, מתבססת, בין היתר, על השונות הביולוגית והנפשית שמאפיינת כל מין. בין תכונות האישה ניתן למצוא רגישות עדינה שנועדה לעיצוב וחינוך דור ההמשך והבטחת הקיום הרוחני של הבית היהודי.
"שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך"(שמות,ב')
על פסוק זה מבאר הזוהר: "תורת אמך" מלשון הוראה, קרי חינוך והטבעת הערכים הניתנים לידים מאמם הואיל והקב"ה צייד את האישה בתובנות רבות ובאורך רוח. אם לא די בכך, פונה הזוהר הקדוש לגבר ואומר: "אוקירו לנשיכו כי היכי דתתערו". כלומר: על הגבר חלה החובה לנהוג ברעייתו במידת הכבוד הראויה, להוקיר ולהעריך אותה, כי ממנה בא כוח מזלו וממונו.
על כך מרחיב ר' נחמן בספרו ליקוטי מוהר"ן: "על ידי בחינת הנקבה , בת זוגו, שהיא בחינת הנפש אצלו, על ידה בא לו הממון כי עיקר הממון תלוי בה" (סט'). דברים אלה באים לומר כי בכוחה של האישה להקרין מכוח מזלה על הגבר והיא שמאפשרת לו להתקדם ובמידה לא מבוטלת אחראית על הצלחתו, אם במישרין ואם בעקיפין. כל זאת מן ההיבט הרוחני המסוגל אף להשפיע על הגשמי. שהרי נאמר "השרוי בלא אישה שרוי בלא חומה, בלא טובה, בלא ברכה, בלא שמחה ובלא שלום".
עוד מאמרים מאת יצחק אהרון:
בין תכונות האישה ניתן למצוא רגישות עדינה. אילוסטרציה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
