הו צ'י מין סיטי: עיר בתנועה מהירה מדי

בשנים האחרונות פקדתי כמה פעמים את הו צ'י מין סיטי (סייגון), הגדולה בערי וייטנאם. כשבאתי אליה לראשונה בתחילת שנות ה-90 מצאתי עיר שמנסה להרים ראש. ערימות של שברי לבנים, מלון אחד או שניים ומלון-ספינה, שעגנה בנהר ומאז נעלמה. היתה גם מסעדה וייטנאמית בשם "וייטנאם האוז", שהתאימה עצמה לחיך המערבי ועדיין פועלת במתכונת משודרגת. אם רצית לאכול משהו אחר או יותר "אותנטי", היו רק דוכני רחוב של בגטים וגבינת "הפרה המחייכת". היה גם פטה כבד, אבל מי העיז. 

הו צ'י מין סיטי של היום היא עיר בתנועה קדימה, ולא מדובר בצעידה מתונה אלא בדהרה היסטרית. עיר שהחוק היחידי בה הוא החוק של הדולר, ורצוי הרבה שטרות ממנו, גם בבודדים. עיר המונעת ומומרצת על ידי השינויים הכלכליים שבאו בעקבות ה"דוי מוי" (הרפורמות של השלטון).

השדרות הרחבות שאפיינו אותה עדיין קיימות אבל הציקלו, אותן ריקשות של אדם אחד שחרשו אותה, כמעט ונעלמו (למעט מהרובע הסיני). את מקומן תפסו אלפי קטנועים וטוסטוסים שדוהרים בכל שעות היום והלילה. העיר, שנמצאת על הגדה המערבית של נהר סייגון, מתפוצצת ממסעדות מצויינות, בתי מלון מערביים וברים. לצד רובע התרמילאים ניצבים בתים קולוניאליים משופצים.

וכמו בכל קדמה מהירה גם כאן יש צדדים אפלים, למשל כמות הולכת וגדלה של קבצנים, ולא רק ילדים המבקשים עט או מוכרים מסטיקים וסיגריות ליד ה"הוטל דה-ויל", גנבים ומטרידנים, וכמות אדירה של זונות, מנערות סקסיות על קטנועים שצועקות בשעות הערב: "hi handsome you want…" ועד למכוני יופי עמוסים בליידי-בויז. מראות ששנים קודם איש לא היה מעלה על דעתו ליחסם לסייגון.

סקס, סמים וכיבוש אכזר

ההתחלה של העיר לא הייתה מרשימה. נמל דיג קטן ששימש את התרבות החמארית האדירה שפרחה בקמבודיה עד המאה ה-15. החיבור אל נהר המקונג, 40 ק"מ בלבד אל ים סין הדרומי, הפכו אותה לבסיס מצויין במעלה הנהר, על אם הדרך לאנגקור, בירתם של החמרים.

במאה ה-17 כבר ישבה בה קהילה של סוחרים סינים, הודים ומאלים. במאה

 ה-18 סילקה שושלת נגויאן ממרכז וייטנאם את החמרים וקראה לעיר "סייגון" ואף הכריזה עליה כבירה למשך יותר מ-20 שנה. ב-1861 השתלטו עליה הצרפתים והפכו אותה לבירה של מה שנודע בהמשך כ"הודו-סין". במקביל לייבוש ביצות ולבניית דרכים ומבני ציבור מרשימים כמו הקתדרלה של נוטר דאם ובית הדואר, שלטו הצרפתים בעיר ביד קשה.

מכאן ההמשך כבר ידוע: היציאה של הצרפתים, הכניסה של האמריקנים, וסייגון הופכת להיות הבירה של מה שנקרא R&R - Rest &Recreation - בידור ומנוחה, או בצורה מקובלת יותר -Intercourse&Intoxication - התמסטלות וסקס. זה הסתיים ביציאה של הכוחות האמריקניים ב-1973. שנתיים אחר כך עמדו הכוחות של צפון וייטנאם בפתח הארמון הנשיאותי, ושנה אחר כך היא קבלה את שמה הנוכחי - הו צ'י מין סיטי, על שם מייסד וייטנאם החדשה.

שאריות צרפתיות

המראות של העיר אינם עוצמתיים אבל הם בהחלט נעימים. זה מתחיל בשרידי הקולוניאליזם הצרפתי ובמבנה המרשים של קתדרלה נוטר דאם (ששעות הפתיחה שלה לא ברורות ולכן רוב התיירים מצלמים מבחוץ וממשיכים) והגינה הקטנה והחביבה שבחזיתה.

בניין הדואר הוא המבנה היפה ביותר בעיר. שווה להיכנס ולראות גם את החלל המרהיב המתגלה מאחורי החזית המסוגננת שלו ואולי אף להצטייד בולים צרפתיים ישנים. 

פוזות לפני בניין הנוטר דאם (צילומים: יגאל צור)

בסמוך לקתדרלה ולדואר יש פארק חביב שבשעות היום מצחצחי נעליים קטנים מחפשים בו עבודה, וזוגות צעירים יושבים שלובי ידיים כשהטוסטוס חונה לפניהם. לצד הפארק, על הבולוואר, יש בית קפה נעים המשמש בעיקר את אוכלוסיית האקס-פאט, תושביה הזרים הקבועים של הו צ'י מין סיטי. מחיר הקפה שווה למחיר קיום שבועי למשפחה כפרית צנועה. מן העבר השני של הדואר יש שוק מוצלח (ללא שם) שגולת הכותרת בו היא מותגים גנובים, כמו נעלי NB, דיזל או קולומביה, במחירים זולים מאוד.

בגלל המלחמה ההיא

במוזיאון המלחמה, שפעם נהגו לקרוא לו "המוזיאון לפשעי מלחמה", יש מעין חצר רחבה ומסביבה אולמות קטנים שכל אחד מהם מציג סיפור אחר. בחצר עצמה יש תצוגת כלי נשק, מטנקים והליקופטר אמריקני ועד תותחים רוסיים, ובאולם המרכזי הפתוח יש תצוגת עדויות מצמררות ביותר - מצילומים של פשעי החיילים האמריקניים ועד לתוצאות של ה"אייג'נט אוראנג'", אותו חומר כימי שרוסס כדי להשיל את עלי העצים ולא התפרק, וגרם לשינויים גנטיים באוכלוסיה שנפגעה.

באולם אחר מוצגות כרזות אנטי מלחמה מאותם ימים. אבל האולם המעניין ביותר לדעתי, הוא זה המוקדש לעיתונאים משני הצדדים שנהרגו במלחמה. בכניסה אליו יש קטע ממאמר על השינוי שחל בעיתונות מאז ובגלל אותה מלחמה שכתב העיתונאי האמריקני הידוע פטר ארנט. בסוף האולם ניצבים זה לצד זה, צילומים של כל אותם עיתונאים וצלמים מכל העולם, כולל מצפון וייטנאם, שנהרגו או נעלמו באותה מלחמה. משלימה את התצוגה גיליוטינה צרפתית ששרדה.

בין שמיים לארץ

הרובע הסיני צ'ולון (CHOLON) הוא רובע גדול למדי ודחוס שמחובר אל מרכז העיר בשדרה הארוכה של טראן הונג-דאו. מעבר לרחובות בהם מוכרים מיני סוחורות מקומיות, למשל מסכות של ריקוד האריה, יש שני המקומות המעניינים יותר: הפגודה של טיין האו (THIAN HAU) ושוק בין-טאי (BINH TAY). 

הקטנועים החליפו את הריקשות

הפגודה של טיין: מעבר למה שנראה כמו כניסה לחצר בית, מתגלה מקדש קונפוציאני-טאואיסטי, בו הדמות השולטת היא קיסר השמיים, המככב בחלל המרכזי. אבל החלק היפה יותר הוא גגות המבנה שעומסים פסלים בדמות אנשים, אלים וחיות. אנשים המגיעים למקום מביאים תקרובות או קונים פתק ברכה ומצמידים אותו לסליל קטורת גדול שמעלים ומצמידים לתקרה, לצד עשרות סלילים אחרים שמעשנים להם לאיטם את הברכות לכיוון השמיים.

שוק בין-טאי הוא השוק המרכזי של הרובע שבמעברים הצרים שלו מוכרים הכול, החל מדגים מיובשים, משחת צ'ילי, ביצים של מאה שנה וכלה בפירות וירקות טריים.

שוק נוסף הוא בין טאן (BEN THANH), שוק סגור בתוך מבנה צרפתי רחב ידיים במרכז העיר. השוק מציע אוסף דוכני חיקוי של מותגים ואת דוכני האוכל הטובים ביותר בסייגון, שבשעות הערב עוברים החוצה ואז בכלל זאת חגיגה קולינארית. ניתן למצוא בו גם פולי קפה לא רעים (וייטנאם היא אחת המגדלות הגדולות ביותר של ערביקה) או דוכני פירות מצויינים.

מקומות נוספים בעיר שכדאי לבקר בהם: הבר בקומה העליונה של מלון קארוול, ששווה להגיע אליו לשתות בירה ולהציץ על העיר מלמעלה; הבר "אקפוקליפסה עכשיו", השומר על אווירה תזזיתית במשך שנים; ורחוב דונג דו (DONG DU), הנמצא בגב של מלון שרתון, ומציע הכי הרבה אקשן. מצד אחד יש בו מקומות מפוקפקים, ומצד שני פנינים כמו מסעדה צרפתית עם צלעות מעולות בשם "אל-פרסקוס" ובר יין נחמד בשם "סאלון".

מחוץ לעיר

הו צ'י מין משמשת בסיס לכמה סיורי יום מעניינים. נהרות קו-צ'י (CU-CHI), הן סבך תעלות לחימה שחפרו חיילי הוייטקונג כבסיס לפעולות נגד סייגון, אז בירת הדרום. המנהרות בנויות בארבע מפלסים מתחת לקרקע והן צרות ומפותלות. המדריכים המקומיים יראו לכם בהנאה את כל המלכודות עם קוצי הבמבוק שנועדו לשפד את האמריקנים הכבדים. 

מוכרת בננות ברחוב. יש דברים שלא משתנים

בעיירה קאן טו (CAN THO), בירת הדלתא של המקונג, ניתן לבקר בשוק הצף, שוק סיטונאי יפהפה על המים, שפעיל בשעות הבוקר. ממנו יוצאים לשיט בסירות קטנות בתעלות המים המתפתלות של הדלתא, מכוסות בסבך ירוק תמידי של דקלים ועצים אחרים.

100 ק"מ צפונית-מערבית לסייגון, מקדש הקאו-דאי, "המושיע הנשגב" (KAO DAI), הנמצא ליד העיירה טאי-נין. זהו קרקס דתי משעשע ששאב רעיונות על קצה המזלג מרב דתות המזרח וקצת מהנצרות. בפנתיאון שלו אפשר למצוא מגוון עשיר של דמויות ידועות יותר ופחות, החל בקונפוציוס, בודהא, לאו דזה, ז'אן ד'ארק וכלה בויקטור הוגו שנכנס אליו בזכות שיר שכתב בשם "חברים יקרים". האנשים בו סימפטיים, מוכנים להטיף רעיונות נאצלים בנושא אחוות עמים והומאניות. הטקס הנערך מדי יום בצהריים הוא בהחלט מרשים, צבעוני וויזואלי מאוד.

• החברה הגיאוגרפית מארגנת טיולים מודרכים ל-18 יום בוייטנאם ובקמבודיה, במסגרתם שהות בת יומיים-שלושה בהו צ'ין מין סיטי. טיול מקיף נוסף יצא בחודש פברואר 2007.
• בואו לקרוא רשמים מסיורים קודמים של יגאל צור ברחבי סין ובעיר שנגחאי , בקמבודיה ובמקדשי אנגקור וואט , ועל נהרות וייטנאם .