וייטנאם על המים

לוייטנאם יש יופי טבעי וחקלאי משלה. חופים ארוכים (3,000 ק"מ) אולי מהיפים ביותר בדרום-מזרח אסיה, מפרצים בהם ספינות טיפוסיות (הג'נקות והסמפנים) עדיין מטילות עוגן, מישורים חרוצים במאות נחלים, יערות בראשית ושדות שצבע האיזמרגד הירוק החזק שלהם תופס את העין.  

סביבם מתרכזים חיי היום-יום של האיכרים כפי שהיו מאז ומתמיד. איכר שפניו מוסתרות בכובע קש חרוטי חורש באמצעות תאו את השדה המוצף ומכין אותו לשתילה, נשים מכופפות גו נועצות שתילי אורז, ילדים דגים ליד שלולית מכוסה בצמחי מים. נוף מנוגד באופן דרמטי לקצב, לקולות ולמראות של הערים שרחובותיהן הומים אדם, כלי רכב דו-גלגליים והמון המון חנויות.

להיות בוייטנאם זה כמעט לעשות דוקטורט בשיט ובצורות שיט. מאחורי שמות כמו מפרץ האלונג ביי, הדלתא של המקונג וצ'אודוק, תמיד אפשר לשוט בנוף מרהיב על כלי כזה או אחר. שכן חלק ניכר גם מחייה העכשוויים של וייטנאם הוא על המים. לא אפליג כאן בסקירת כל האפשרויות, רק חלק מאלו שתיירי הקבוצות או הנוסע הבודד המסודר נחשפים אליהם. הבחירה היא לאו דווקא לפי סדר גיאוגרפי אלא יותר לפי טעמו של הכותב.

צ'אודוק (CHAU DOC): בדידות מנותקת

אחת הערים הנעימות ביותר בוייטנאם הנמצאת על שפתו של נהר ההאו ג'יאנג, הנשפך אל נהר המקונג, היא בסיס היציאה של מטיילים השטים במקונג אל עבר קמבודיה. הסביבה שלה היא כמעט שמורת טבע של חיים על המים. בכל מקום שאתה פונה אנשים גרים על בתי כלונסאות או חיים על סירות למיניהן.

לא מפתיע כמובן שככל שרמת הכנסת המשפחה קטנה יותר היא חיה על

 סירה קטנה וככל שגבוהה יותר עוברים מבית כלונסאות של במבוק ועץ אל בית על היבשה. שיט באזור צ'אודוק הוא מפגש מרתק עם סביבות מגורים ותרבויות יחודיות. כך למשל מעט במעלה המקונג יש אנשים שחיים בבדידות כמעט מנותקת עולם על בתי כלונסאות בתוך הנהר העצום, שאחרי המונסונים נדמה לים אחד ענק והם אי בו עוסקים בדיג בשלווה כמעט סטואית.

שיט קצר מצ'אודוק מביא אל הכפר צ'אם בו חיים תושביה המוסלמים של וייטנאם. אחד הדברים המייחדים אותם הוא גידול דגים ברשתות גדולות הנמצאות מתחת לבתים הצפים. צ'אודוק היא המקום עם שיטות הדיג המגוונות ביותר שראיתי בוייטנאם החל ממלכודות דגים דמויות צינור, דרך רשתות זריקה, רשתות מרובעות היורדות מכלונסאות (שיטה שהתפשטה מוייטנאם לכל דרום אסיה), ועד רשתות איסוף מכמה סירות, ועוד ועוד. בכל שעות היום אתה רואה סירות דייגים ודייגים בכל מקום והמראות תמיד מרתקים ולצילום.

צ'אודוק נמצאת במרחק של שעה נסיעה בנהר מהגבול הוייטנאמי-קמבודי וזהו גם החלק המרתק ביותר בשיט על המקונג בכיוון פנום-פן.

הדלתא של המקונג : מראות קסומים ונשים חותרות

בוסתני פרי, שדות אורז ושטחי ביצה משתרעים מפאתה הדרומית של הו צ'י מין סיטי ועד לגולף של תאילנד. נסיעה מהעיר דרומה אל כיוון הדלתא - אל העיר מי-טאו או העיר קאן-טו או לכיוון העיר צ'אודוק - חולפת על אינסוף נהרות וסעיפיהם שנשפכים אל המקונג, שעד לכאן עבר במסעו מרמת טיבט כ-4,000 קילומטר. המראות מקסימים.  

על הנהר. הנשים הן הכח העובד (צילומים: יגאל צור)

שיט בתעלות מים סבוכות בין מאות סירות ובתי סירות, עלייה על מעבורות לצד מכוניות ועשרות קטנועים ואופניים והולכי רגל, ואז באים האיים השונים בתוך הדלתא, שווקים עמוסים בפירות טרופיים ובדגים ובפירות ים ובשאר מטעמים איזוטריים החל מצדפות וכלה ברגלי צפרדעים – כל מה שהים, הנהר והביצה נותנים.

הדלתא היא גם אסם האורז הגדול של וייטנאם עם יבול רודף יבול, וסך הכל שלושה יבולי אורז בשנה. כל פינה מעובדת ומנוצלת. הדבר המפתיע שכאן, כמו גם בתעבורה ימית בכלל בוייטנאם, הנשים הן כוח עבודה משמעותי. רוב המתפעלות, בעיקר של סירות חתירה קטנות, עושות טרנספר מגדה לגדה או מסיעות תיירים.

מפרץ האלונג ביי (HALONG BAY): לשוט בתוך ציור

אחד מהנופים הקרסטיים היפים ביותר. קרוב ל-1,600 מצוקים של סלע גיר קשה שהזמן, הרוח, הגשם ורסיסי המים ממפרץ האלונג חיטבו במשך אלפי שנים והפכו את השיט במפרץ למסע בתוך ציור. הרבה ציורים ורקמות משי נעשו בהשראתו, הרבה שירים ופואמות נכתבו עליו. רק צריך שם מזל שכן לעיתים הראות לא משהו. 

מראות מופלאים בהאלונג ביי

כמות התיירים המגיעה היא ענקית, העיר עצמה היא תעשייתית וריקה מתוכן, אבל יום טוב עם שמיים כחולים ובהירים, ים בצבע איזמרגד כהה, צוקים מתנשאים ובולטים בקוים חדים - וזכיתם למראות מופלאים. צריך רק לדעת לפתח את היכולת לשבת באופן פסיבי על ספסל קשה של סיפון, ולהתבונן.

טאם קוק: האלונג ביי של היבשה

סמוך לעיירה נין-בין, כ-90 ק"מ דרומית להאנוי, מתפתל נהר קטן יחסית לנהרות האימתניים של וייטנאם אבל ייחודו בעובדה שהוא מתפתל בין נופים קרסטיים שהקנו לו את השם "האלונג ביי של היבשה". נשים שמשיטות סמפנים, אותן סירות עץ קטנות, מובילות את התיירים במעלה הנהר ובמורדו, מרחק לא רב אבל מספיק יפה כדי להקדיש לו שעתיים-שלוש. כשאין אנשים (תקוות כל תייר שלא רוצה לראות את בני מינו) זו חוויה מקסימה.

• החברה הגיאוגרפית מארגנת טיולים מודרכים ל-18 יום בוייטנאם ובקמבודיה, העוברים דרך האתרים המוזכרים בכתבה (למעט טאם קוק). הטיול הקרוב יצא בפברואר 2007.
  
• בואו לקרוא רשמים מסיורים קודמים של יגאל צור ברחבי סין ובעיר שנגחאי, בקמבודיה  ובמקדשי אנגקור וואט.