שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חזון היהודי הצמחוני
    האם הרב קוק, שאנשי ארץ ישראל השלמה רואים בו את מורם הרוחני, היה "שמאלן יפה נפש"? קשה לומר. אבל שימו לב, על פי תורתו, אולי אם היינו בוחרים בדרך חיים צמחונית, היינו מגיעים אל הנחלה והשלום. "מפרקי" הבשר, לתשומת לבכם

    בשר, רבותי, רק היום. טרי! מת לפני כמה דקות. שחיטה כשרה רבותי. בואו תראו הוא עדיין מפרפר. בואו והיווכחו איזה בשר מרומם נפש כל חי. גוואלד! הדם זורם והאיברים עוד פועמים. אכן, בשר משובח לפניכם. בואי אישה, איזה שוקיים תרצי? ולך אדוני, חזה הודו מהודר ורך. פרה כזו שמנה לא ראיתם מעולם. ממש מתנה משמיים, ישתבח שמו! כמו שנאמר: ואכלת בכל לבבך ובכל נפשך...

     

    בעודי מניע בקלות את עגלת המצרכים במרכז הקניות, אני חש געגוע למפגשים בסמטאות השוק הרועש. בעודי מתחיל להצטנן ליד מקררי העופות והבשר, אני נזכר בחנות האטליז הלחה והמהבילה של אפרים השוחט. ואפילו לא אשכח את חנות השק"ם הענקית, בה הייתי מבלה שעות ליד בריכת הקרפיונים, מחכה לגברת שתזמין קרפיון טרי חתוך ונקי. הבטתי משתאה בדייג המדומה המעלה קורבן מן המים. הבטתי בסלידה ובהנאה בריטוש הדג ובסידור נתחיו לקראת עטיפתו בנייר. ממש מתנה ראויה לשבת.

     

    ועכשיו אני עומד מול אריזות של פלסטיק מן החי וחש איך אני נמוג מזכרונות העבר. מביט בחתיכות הבשר חנוקות בניילון צמוד, אולי כדי לוודא הריגה בטוחה לאחר השחיטה. מחכה ללקוחה שתשליך אריזה בחבטה קלה אל תוך העגלה. אני עומד מול שורות ארוכות של חומרי גלם חתוכים מן החי. מביט וממשיך הלאה.

     

    "מלבד מה שיש בהריגת בעלי החיים אכזריות חמה ושטף ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חנם, עוד יוליד אכילת בשר בעלי החיים עובי ועכירות ואטימות הנפש..." (ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים ג' ט"ו)

     

    אין שמחה ביהדות ללא אכילת בשר. אמרנו יהודי - אמרנו נתח בקר רך ומשובח, צלוי ברוב פאר והדר, רווי ברוטב חרדל ודבש. אמרנו שבת, כאילו התכוונו לעוף הודו מפוטם המעלה ניחוחות מעודנים, ממולא באורז וצנובר, מעשה אומנות להתפאר. איזו שמחה, מקצת גן עדן של מעלה. ובתוך כל השמחה הזו, יש התחבטות גדולה. אכילת בשר על פי היהדות זו מצווה גדולה ולמרות זאת, נדמה כי התורה חשה אי נוחות מסוימת בהתרת הבשר.

     

    חז"ל טוענים שעשרה דורות ראשונים היו צמחוניים. רק לאחר ירידת המוסר האנושי בעקבות חטא המבול, התיר ה' לבני האדם להרוג בעלי חיים כדי לאכלם. ובתוך כך, מצויה בתורה רשימה ארוכה של חיות רבות האסורות למאכל, מצוות רבות בנושא צער בעלי חיים ודיני שחיטה קפדניים ביותר. עיון ברשימת החיות הכשרות מעלה כי כולן ניזונות מהצומח. החיות האסורות הן ברובן טורפות ונחשבות לאכזריות. ומה לגבינו, בני האדם? האם היותנו טורפי בשר מעידה על רוע או על תאווה קלוקלת?

     

    "חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את הרש הטוב והנעלה לבלתי קחת חיי כל חי בשביל צרכיו והנאותיו... אי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים המרחם על כל בריותיו ישים חק נצחי כזה בבריאותו הטובה מאוד שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים, כי אם בעברו את רגש מוסרו על ידי שפוך דם, יהיה גם דם בעלי החיים." (הרב א.י. הכהן קוק, חזון הצמחונות והשלום, עמ' ז-ח)

     

    קל לשמח יהודי במעדנים מן החי. לאחר חותמת הכשרות אין סיכוי למכשול. כבר אין צער לבעלי החיים ולנו יש שמחה בקרבנו. אמנם יש כאלה המעיבים על השמחה. קומץ של יהודים יפי נפש המפריעים למסיבה. חוסו על החיות הם אומרים. קרבו את השלום לעולמנו. אחד מהמעטים היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בכל מקום מנסים לפאר את שמו כמורה הרוחני של חזון ארץ ישראל השלמה. אך את עצם היותו צמחוני נטו להשכיח מזכרוננו. אולי כי קשה להתנזר מאכילת בשר, קל יותר ללחום למען אדמה.

     

    "בבא התור של המצב המוסרי לשקץ בשר בעלי חיים מפני הגועל המוסרי שיש בו הלא אז לא תאווה נפשך לאכול בשר ולא תאכל... התאווה הבהמית לאכול בשר כשהיתה מתגברת, לא היתה אז מבחינה בין בשר אדם לבהמה..." (חזון הצמחונות והשלום, עמ' ח'-י"ד)

     

    האדם קיבל שליטה על העולם והוא עושה בו כרצונו. אין להפריע לו בתאוותיו ובמזימותיו. החיות הן נמוכות מן האדם ועל כן צריכות הן להתפטם ולהישחט. בעבר הן היו מועלות על גבי המזבח וכיום הן מועילות לנו למלא את כרסנו המדושנת מכל טוב. וגם כאן מנסה הרב קוק להפריע למסיבה ולמשוך את תשומת ליבנו. לטענתו של הרב, אכילת הבשר שראויה לנו, מותרת בגלל שפל מוסרי בו אנו מצויים. זהו מצב זמני שייפסק בטרם תגיע הגאולה.

    ויש בעיניו קשר הדוק בין מלחמה לאכילת בשר. אדם הניזון מהרג חיה המדממת למוות יכול באותה קלות להילחם באדם אחר ולשפוך את דמו. בעיני הרב, רק חזון של צמחונות ושלום, יכול לקרב את הגאולה ולהפסיק את האיבה בין איש לרעהו, כי דם של חיה נשחטת דומה במהותה לדמו של חלל בשדה הקרב.

     

    האם הרב קוק, שאנשי ארץ ישראל השלמה רואים בו את מורם הרוחני, היה "שמאלן יפה נפש" המנסה לקרב את השלום בדרך מקורית? אולי, אם היינו בוחרים בדרך חיים צמחונית, היינו מגיעים אל הנחלה ואל השלום על פי תורת הרב?

     

    מפורסמת טענת חז"ל, שאם שמרו ישראל שבת אחת בלבד, הגאולה היתה מגיעה מיד. ואולי צריך לומר, שאם שמרו ישראל שבת אחת ללא בשר היה בא שלום על ישראל ופעימות משיח היו דופקות בשערינו?

     

    כיפה ירוקה:

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צביקה נבו
    פירוק טלה
    צילום: שלום בר-טל
    על האש
    צילום: שלום בר-טל
    מומלצים