שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    שוש עטרי: "בלי תרומת הכליה מזמן הייתי מתה"

    שוש עטרי חשבה שניתן לרפא את מחלת הכליות בה לקתה, ממנה מת אביה בילדותה. אבל לרופאים לא היו בשורות טובות והיא נאלצה לעבור השתלה. "בלעדיה הייתי מקבלת דום לב ומתה", היא אומרת היום. ולמרות שאת הכליה שלה קיבלה מתורם חי, היא מפצירה במשפחות לתרום איברי יקיריהם: "אין כל ערך לאברים שמתחת לאדמה"

    שוש עטרי. דורות של מאזינים נצמדו למכשירי הרדיו כדי לשמוע את תוכניותיה ברשת ג', וינקו ממנה את כל שידעו על עולם הפופ. חובבי הכדורגל זוכרים אותה בוודאי מהתכנית "שירים ושערים", לצד גדעון הוד, עמי פזטל, דני דבורין ושאר הבחורים הטובים. צופי הטלויזיה ראו אותה מנחה את שעשועון הידע 'פיצוחים' של הטלוויזיה החינוכית. אחר כך, בסוף האלף הקודם, נדדה אל רדיו "לב המדינה" ואף פצחה בקריירת משחק בתיאטרון באר שבע. בשנת 2004, פרסמה את ספרה הראשון, והשנה כבשה מחדש את המסך בקאמבק מטורף כאמא האגדית למשפחת פוליאקוב ב"הכל דבש".

     

    אבל חדי העין בוודאי יבחינו בחור בקורות החיים. את ארבע השנים הראשונות של האלף החדש העבירה עטרי במאבק במחלת כליות שאיימה לכלות את חייה, ממנה ניצלה רק הודות להשתלת כליה שעברה בניו-יורק.

     

    "זאת הייתה עייפות קיצונית ממש, משהו שלא נתקלתי בו", מספרת עטרי, שבמקביל לעייפות החלה לסבול גם מאנמיה חריפה. רמת ההמוגלובין, שאצל אישה בריאה נמצאת בין 12 ל-15, צנחה אצלה ל-7. בדיקות נוספות הראו כי תפקוד הכליות הולך ומדרדר במהירות.

     

    "תמיד נורא דאגתי להיות חסרת דאגות"

    מלווה באחיותיה, השחקנית יונה עטרי והזמרת גלי עטרי, נפגשה שוש עם רופא שהעמיד אותה בפני העובדות הקשות. "חשבתי שאפשר יהיה לעצור את המחלה. להפסיק. לרפא. והרופא אמר לי 'למחלה הזאת אין תרופה. מה שיש לי להציע לך זה טיפול. גם השתלת כליה זה טיפול, לא תרופה. את לא נעשית בריאה. מחליפים מחלה קשה וסופנית במחלה פחות קשה'. גם עכשיו אני עדיין חולה, אבל פחות נוטה למות מקודם", מתארת שוש בציניות הכל-כך אופיינית לה.

     

    פרויקט תורמים לחיים:

  1. ביממה הראשונה למבצע: 9,000 גולשים חדשים הצטרפו לאדי
  2. רוצים לדבר על זה? היכנסו לפורום אדי ב-ynet

     

    האינסטינקט הראשון שלה היה להיראות אמיצה וחזקה מול אחיותיה. אחר כך הבינה. "פחדתי. הרופא אמר לי שהוא יכול רק לעכב, שאין מה לעצור, מעכשיו החיים שלי משתנים לגמרי. תמיד נורא דאגתי להיות חסרת דאגות וככה הסתובבתי גם עכשיו, אבל ידעתי שמה שיחזיק אותי בחיים עכשיו זה רק טיפול. אני לא יכולה לחיות עכשיו בלי עזרה", מספרת עטרי, ששיתפה במחלתה רק קומץ מקרוביה ופחדה לאבד את האישה הרזה שניבטה אליה מהמראה לטובת חולה נפוחה מסטרואידים, "נורא הבהיל אותי הקטע הזה של איבוד האסתטיקה".


    הקאמבק הנוכחי. הכל דבש (צילום: יוני המנחם)

     

    בינתיים, ניקר בראשה דבר נוסף. היא איבדה את אביה כשהייתה בת 7 והוא בן 44 בלבד, מאותה מחלת כליות. "הרופא אמר לי בפירוש שתוחלת החיים שלי תתקצר מאוד אם אני אהיה בדיאליזה. בסוג המחלה שהיה לי ובמצב שהייתי בו, לא יכולתי לעשות דיאליזה לאורך זמן. כלומר, בשלב כלשהו הייתי מקבלת דום לב. הרופא אמר לי, 'עדיף, במקום הראשון, השני, השלישי, הרביעי, השביעי, השתלה'. ואז התחלתי לפעול".

     

    בתחילה תיארה לעצמה כי תיכנס לרשימת ההמתנה להשתלה ותקבל כליה. אולם מהר מאוד הבינה שהתור ארוך להשתלות מנפטרים, ועל השתלות מן החי - אין מה לדבר. עטרי בחרה בדרך שהצילה את חייה - אך הביאה עליה ביקורת רבה וקשה. לפי הפרסומים, היא גייסה 240 אלף דולר ונסעה לחפש לעצמה כליה באחת ממדינות מזרח אירופה, שם מצאה תורם וטסה לניו-יורק לעבור את הניתוח. 

     

    "אני חיה בזכות כליה שקיבלתי בתרומה"

    כשהיא נשאלת על כך, מסיטה עטרי את השיחה באלגנטיות. בראיון שהעניקה לפני מספר שנים, סיפרה על הלחץ בו נתון חולה שיודע כי כסף מפריד בינו ובין החיים, ותהתה בקול האם כל אותם צדקנים שקמו עליה לא היו נוהגים כמוה לו היו במצבה. "שתי הכליות הן כמו כלים שלובים, שתיהן מפסיקות לעבוד לגמרי. הכליות שלי, המקוריות, הן בגודל של זית. הן לא קיימות, לא רואים אותן יותר, אין לי אותן. אני חיה בזכות כליה שקיבלתי בתרומה", היא מספרת, "אני חושבת שלפני הכל צריך לעשות השתלה כי ממשיכים לחיות כמעט נורמלי".


    האחיות תמכו לאורך כל הדרך. עם גלי ויונה (צילום: ענת מוסברג)

     

    וכשהיא אומרת, "כמעט נורמלי" היא יודעת על מה היא מדברת. הדגש הוא לא על הנורמלי אלא על הכמעט. "זה לא כאילו 'היי, ניצלת, עברת השתלה והכל בסדר'. המערכת החיסונית תוקפת את הכליה כל הזמן. אני מקבלת כדורים שמחלישים את המערכת החיסונית, וכך נחשפת למחלות אחרות: קיבלתי סוכרת קשה, דלקת פרקים, ועוד כל מיני דברים לא קלים, אבל יותר טוב לחיות מלמות. אני כל כך מועדת לחלות במחלות קטנות שאסור לי להיות ליד אנשים מצוננים, אסור לי ללכת לבית חולים לבקר אנשים. אין לי מערכת חיסון, היא מדוכאת כי היא מזהה את הכליה המושתלת כאויב. כל החיים היא תזהה אותה כאויב וכל החיים היא תילחם נגדה".

     

    עטרי מבקשת שנלמד מניסיונה על החולים. אלה הממתינים להשתלה על ערש דווי ומחכים לתפנית נוספת בחיים, הפעם לכיוון טוב יותר, לכיוון החיים. "גם מבחינת ההלכה מותר לתרום אברים. בחזון העצמות היבשות אומר הנביא יחזקאל שגיד לגיד, עצב לעצב, בשר לבשר, הכל יתחבר, לא משנה איזה אבר חסר. אני יודעת שההחלטה קשה. אנשים שאדם הקרוב אליהם מת נמצאים במצב קשה מאוד ולכודים בכאב ובחוסר אמונה. אבל באותו רגע חייבים לחשוב על כך שניתן להציל אדם אחר. שיקירכם ימשיך לחיות בבן אדם אחר. אין כל ערך לאברים שמתחת לאדמה. אני מבקשת שתחשבו על זה". 



  3.  

    כבר חתמו על כרטיס אדי ומפצירים גם בכם להציל חיים:

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שוש עטרי. לחיות כמעט נורמלי
    צילום: שרון בק
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים