פסטי-בוש והגראד קניון
כשנאומים וחגיגות שוטפים את ירושלים - אצלנו באשקלון אוספים שברים ומסתכלים בחשש לשמיים. מול רעידת האדמה שבדרך, לאף שר, נשיא או מוח יהודי אין תשובה
אמש, כשניצב-משנה ד"ר משה סידרר, אורתופד ורופא מג"ב במחוז הדרום, ישב מחוץ לחדר בו נותחה אשתו מנואלה, רופאת נשים שנפגעה מהגראד בקניון
- עמד הקהל בבנייני האומה והריע לנשיאים בוש ופרס. מחיאות הכפיים הסוערות, ששיסעו את הנאומים שלהם ושל ראש הממשלה אולמרט, גברו על קולות הזעם של מאות האשקלונים החרדים מחוץ לקניון חוצות.
אשקלון היא לא שדרות. יש בה שכבה לא קטנה, מרופדת כלכלית, שעלולה לארוז מיטלטלין ולעבור מכאן. הם לא רוצים לגדל ילדים בצל שריקות צלילת הגראד, או כשבויים בחוכמת פיקוד העורף שביטל את האזעקה בלי להודיע לתושבים. הצבא חשש מאפקט ה"זאב זאב", אבל האשקלונים חוו אמש זאב שטרף בלי שהצבא שלו הגן עליו, ולו בהפעלת מערכת הצופרים.
אין הם חשים שליחות בהיאחזות באשקלון אל מול רולטת הרקטות הפלסטיניות. מכיוון שהם חשים אחריות, כנראה יותר ממנהיגיהם, לטפם ולזקניהם - הם שוקלים לעבור צפונה.
ד"ר סידרר חזק. הוא לא עוזב את העיר, לא רוצה אפילו לשמוע על זה. אבל בעירי אשקלון שוררת הבוקר חרדה. חרדה שקטה, לא צועקת. כן, אנשים יוצאים לעבודה, לבתי-קפה, לרחובות. אבל הם שואלים היום אם נשארים כאן.
הבוקר שאחרי
ברק באשקלון: "זה לא יימשך תקופה ארוכה"
שמוליק חדד
בזמן שגראד נוסף שוגר מרצועת עזה ונחת בשטח פתוח באזור נתיבות, שר הביטחון ביקר במקום נפילת הרקטה בקניון חוצות. ראש אמ"ן: "גם באר שבע עלולה להיכנס לטווח הרקטות"
כך או כך, אנשי הדרום ניצבים הבוקר בחזית מול הטרור הפלסטיני, בעוד מנהיגינו ממשיכים בפסטי-בוש ופסטי-פרס. במדינת ירושלים נושאים נאומים והצהרות; במדינת אשקלון, כמו בשדרות, גברעם וכפר עזה, אוספים שברים, מנחמים על מתים, מתפללים לרפואת פצועים ומסתכלים בחשש לשמיים, אולי יספיקו לראות את הרקטה שבאה לכלותם.
שיחות עם שרינו הבוקר מבהירות שיש להם בשורות רעות. הראשונה היא שאין שום פתרון של ממש בזמן הקרוב. אלה שמדברים הבוקר על מבצע אפשרי בעזה, אומרים שזהו פתרון קצר-מועד שיעלה בהרבה דם, אצלנו ואצלם. אלה שמדברים על שלום עם הפלסטינים, אינם יודעים מה יהיה עם החמאס ועם פטרוניתו איראן. במילים אחרות: מה שהיה הוא שיהיה, אולי יהיה רע יותר, וזה עלול לקחת עוד שנים.
מהשיחות הסגורות, מדיוני הקבינט, מההתייעצויות של בכירי מערכת הביטחון, מהערכות המצב, מדו"חות המודיעין הגלויים והסמויים - עולה תמונה קשה. העובדות לאשורן הן שיש עתה שתי ישויות - האחת מוסלמית קיצונית נתמכת האיטוללות של איראן, האחרת דמוקרטיה מערבית נתמכת הבית הלבן. והן נעות זו לקראת זו כמו לוחות טקטוניים של שתי יבשות ענק, כמו הודו וסין. וכמו בסצ'ואן, אומרים לנו, במוקד הרעש נמצאים אשקלון, שדרות ויישובי עוטף עזה. השאלה היא לא אם תהיה רעידת אדמה, אלא מה תהיה עוצמתה וכמה קורבנות תפיל.
בוש ביקר הבוקר על המצדה, מעל השבר הסורי-אפריקני, מוקד בלתי יציב טקטוני ידוע. הוא שמע על מתאבדיה וקרב העזוז שניהלו אל מול המצור והסוללה הרומית, עד שאיבדו את משפחתם ואת עצמם לדעת כשכלו הקיצין. הנשיא שנכשל בעיראק, שנכשל באפשרו לחמאס להשתתף בבחירות ואפשר להם להיכנס בדלת הראשית וליטול שליטה על חצי מהעם הפלסטיני, יעמוד היום על דוכן הכנסת כדי לחזק את ידי עם ישראל בשנת ה-60. הצרה היא שלא הוא ולא מנהיגי ישראל אינם מסוגלים למצוא את אותה הדרך שתעצור את רעידת האדמה. את סוף כל הקיצין.
לפנייה לכתב/ת 
הפצועים של היום
צילום: AP
ועידת המחר
צילום: יותם פרום
מומלצים
