התוכנית של בר-און: מופע זיקוקים מיותר

מיותרת. זהו פסק הדין שלי על תוכנית המסים של שר האוצר רוני בר-און לשנים הקרובות. ואפרט:

התוכנית מיותרת משום שמערכת המס הישיר בישראל היא עכשיו בסדר גמור. היא גם אחת הפרוגרסיביות ביותר: חמשת העשירונים הנמוכים לא משלמים כלל מס הכנסה. מיותר לגמרי לעשות בה רפורמות נוספות, הנראות כמו מופע של פעלולים וזיקוקים.

התוכנית של האוצר מיותרת עוד יותר משום שבניגוד להצהרות השר ובכיריו, היא מכבידה את נטל המס על העובדים ב-2009. אם יצליח האוצר לבטל את הפטור ממס על הפקדות המעסיק בקרן ההשתלמות של העובד, ישלמו קרוב למחצית מהשכירים בשנה הבאה יותר מס הכנסה.

התוכנית מיותרת משום שממשלת אולמרט, שבה מכהן בר-און כשר האוצר, הגיעה לסוף דרכה ונותרו לה רק פרפורי גסיסה. השר בר-און העדיף להציגה בפני העיתונאים ולא בפני הממשלה; הוא יודע שזו כבר ממשלת מעבר בלי ראש. ממשלת מעבר לא מולידה תוכניות ארוכות טווח. היא ממתינה בסבלנות לסיום כהונתה.

אבל אם הציק לו, למשרד האוצר, המצפון הכלכלי והוא כן רצה לעשות, כאן ועכשיו, משהו משמעותי וצודק למניעת המיתון, הוא צריך היה להפחות את שיעור מס הערך המוסף מ-15.5% ל-15% ואפילו ל-14.5%. הפחתת מס ערך מוסף מיטיבה עם השכבות החלשות, בולמת את האינפלציה ומדרבנת את הפעילות הכלכלית. לא דרושה לה חקיקה והשפעותיה הכלכליות והחברתיות מושפעות מיד. לא כך התוכנית המיותרת של האוצר להפחתה במיסים ישירים בתוך 7 שנים, עד 2015. שבע שנים. באמת.

סכסוך מיותר עם עיני

לא פחות מיותרת התוכנית של האוצר מבחינה ציבורית. היא פותחת חזית מול הסתדרות העובדים הממושמעת ביותר שהייתה בישראל מזה שנות דור. יו"ר ההסתדרות עופר עיני, מנהיג עובדים בעל אחריות לאומית, חתם ערב פסח עם האוצר על הסכם שכר במגזר הציבורי שהממונה על השכר עצמו הגדיר באוזני כ"משהו שלא חלמנו עליו".

והנה בא שר האוצר ומכריז מלחמה על כבשת הרש של ההסתדרות, הפטור ממס על הפקדות המעסיק בקרן ההשתלמות של העובד. מבחינתו האישית של עיני, זו יריקה בפרצוף, כפיות טובה, התעלמות מיד מושטת לשיתוף וניסיון לערער את מעמדו כיו"ר ההסתדרות. מכאן תגובתו הנזעמת והצודקת.

זו גם התנכלות להסכם עבודה כתוב: לו ידעו ראשי הועדים והארגונים על כוונת האוצר לבטל את הפטור ממס על קרנות ההשתלמות, הם לא היו חותמים על ההסכם הקיבוצי החדש.

לא רק ריח עז של בחירות עולה מהתוכנית של בר-און, אלא גם ריח עז של פוליטיקה. ההצעה למיסוי קרנות ההשתלמות היא קריאת תיגר נגד ההנהגה של מפלגת העבודה וסוג של הענשה מראש שלה: אתם מאלצים את "קדימה" לפטר את אולמרט, אנחנו נראה לכם את נחת זרוענו כמשרד האוצר. זו גישה מיותרת כמו התוכנית עצמה: בלי הסכמת ההסתדרות, למשרד האוצר אין שום דרך להגשים את כוונתו. לשם כך הוא יהיה זקוק לרוב עצום בכנסת, שאין לו ולא יהיה לו.

מאז 1975 ניסו שרי האוצר לבטל את הפטור ממס על קרנות ההשתלמות ונכשלו בזה אחרי זה. רפורמות גדולות במס נתקלו בהתנגדותה המוצקה של ההסתדרות לסעיף המיסוי של קרנות ההשתלמות - והשרים שהציעו אותן נאלצו להתקפל. נכון להיום, ההיקף של הפטור כבר מוגבל למדי - כ-2 מיליארד שקל בשנה לכל היותר - והמאבק נגדו מיותר ולא הוגן. שהאוצר יילחם קודם בהון השחור, הגדל מדי שנה ב-20 מיליארד שקל לפחות.