יש דיין

בנובמבר 1993 החלו רשמית שידורי ערוץ 2. 15 שנה עברו מאז, זכיינית אחת הודחה משידור, ערוצים חדשים באו לעולם ורק תוכנית אחת נשארה על המסך. "עובדה" של אילנה דיין פתחה אתמול (ב') את עונתה החדשה, שמספרה כמניין שנותיו של הערוץ השני. עשור וחצי אחרי, ולא מעט משברים תוך כדי, גם השנה דיין "עשתה את זה בבום" וסיפקה תחקיר עיתונאי מהטובים והמעמיקים שידע הערוץ.

דיין בשידור אתמול. חזרה ב"בום" (צילום: ערוץ 2)

למי שחשב בטעות שגם אתמול ישודר פרק של "האח הגדול" או שפרש סופית מהערוץ המסחרי המוביל, נספר שבמרכז התוכנית עמדה ירדנה עובדיה. אשת עסקים ישראלית שקשרה את גורלה המקצועי, וגם את זה האישי בזה של נשיא גינאה המשוונית, אחת מהמדינות הנחשלות ביותר באפריקה.

עובדיה, בתחילה בשיתוף פעולה עסקי מפוקפק עם בית החולים "שיבא" ובהמשך לבדה, כבשה את מקומה בגינאה ונחשבת היום, כפי שהגדיר זאת אחד המרואינים בכתבה, ל"מנהלת של המדינה", בזכות הקמת בית-חולים מתקדם, לפחות ביחס למה שהכירו שם עד אז.

לא עובדת בשביל ה"בוסית"

התחקיר של דיין, שחלקה קרדיט מכובד ביותר מתחילת הכתבה ועד סופה לשרית מגן שהביאה את הסיפור, היה בדיוק מה שמצופה ממרומי שנותיה של "עובדה". ביקור מתוקצב ומצולם היטב בגינאה, מתן אופציה לתגובה מלאה מפי מנכ"ל בית-החולים "שיבא", פרופ' זאב רוטשטיין (על אף שלא היה ברור מדוע זה לא הגיע לאולפן להגיב בשידור חי) ועימות חזיתי של דיין עם עובדיה, ה"בוסית" הישראלית, שכלל את כל השאלות הכי קשות שרק אפשר, כולל הטחה בפניה של שקרים שנשמעו מפי האנשים שהיא עצמה מינתה והתנצחות בלתי מתפשרת עם אשת העסקים הממולחת עד מפחידה שניצבה מולה.

דיין מתעמתת עם המקומיים בגינאה. התנצחות בלתי מתפשרת

למרבה הצער, כבר נדיר למצוא עיתונאים כאלה במחוזותינו. כי גם אם 20 שנה אחרי, תחקירי "קוליפורמים" כאלה או אחרים שחוזרים ובוחשים בחומוס עדיין מספקים מסקנות ועדיין מפיקים אחוזי צפייה גבוהים, הסיפור שהביאה "עובדה" לפתיחת עונתה היה בדיוק מה שהיא היתה צריכה. דיין לא התפשרה והציגה סיפור סבוך, שעלול להיות אולי לא קומוניקטיבי - במיוחד בערוץ המשדר לצופיו ביום שלפני וביום שלמחרת באותה משבצת תוכנית ריאליטי פופולארית.

שחור חזק

המשך "עובדה" כלל סיקור באווירה נוקשה פחות, של הבחירות לנשיאות ארה"ב. מעט אחרי שהנושא מוצה עד תום, שודרה כתבתו של הרכש החדש של תוכנית התחקירים, בן שני, שיצא לפגוש מקרוב את הקול היהודי הגמלאי בפלורידה. כאן, חייבים לציין, מעט פוספס כשרונו המופלג של שני, שהיה עד לפני חודשים אחדים אחראי על כתבות האולפן הטובות ביותר שנראו על מסך "שישי" בערוץ 10. אבל תסמכו עליו, לאחר שישודר החלק השני של כתבתו מארה"ב בשבוע הבא, הוא עוד יביא, יגיש וירגש, אולי עם הסיפורים הטובים ביותר ש"עובדה" ידעה בתולדותיה.

הנשיא היוצא בוש והנכנס אובאמה. הנושא מוצה עד תום (צילום: רויטרס)

פיצול כתבתו של שַני, בין שני הזה לשני הבא, הזכיר לרגע אחד את מה שדיין לא יכולה לשכוח.

גם היום היא עדיין נתונה לחסדי הרייטינג, עדיין תפתח תחקיר על גינאה במשפט "כל מה שחסר כאן הוא ליאונרדו דיקפריו" ועדיין, כן, גם עכשיו, תזכיר לנו בטון הנעים שלה ש"עוד דקה נשוב", למרות שזה יכול לקחת שבע דקות ו-20 שניות בהפסקת הפרסומות הראשונה או שש דקות ו-30 שניות בהפסקת הפרסומות השנייה.

אבל למרות "אילוצי הפלטפורמה" המובנים ושורות הפרומו האינסופיות ל"אמאל'ה", הבת החורגת והבוגרת של "קשת", זו שלא מבחינה בין "בובלילים" ל"פרידמנים" או מולידה כוכבים, מעולם לא נראתה טוב יותר.