נתניהו לא מדבר ערבית

אם היו כוונות טובות מאחורי נאום נתניהו, לאף מנהיג פלסטיני שוחר שלום לא היתה בעיה להיכנס עמו למשא ומתן. הרי בסופו של מסע פיתולים כאוב, שמענו אותו מדבר בשם ממשלת הימין על מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. הוא הכיר במודע בזכויות הפלסטינים, הוא דיבר גם על דגל, המנון פיתוח כלכלי, שגשוג ושיתוף פעולה. ויש כמה ניצנים חיוביים שאסור להתעלם מהם בנאום. אבל היכן נמצא מנהיג פלסטיני שיגלה כוונות טובות אצל נתניהו, אחרי כמה חודשים של הצהרות ופעולות המנוגדות לרוח השלום?

נאום נתניהו - הסיקור המלא ב-ynet

• אובמה בירך על נאום נתניהו
• הפלסטינים: הנאום מכה אנושה לשלום
• קדימה: הנאום הוא צעד בכיוון הנכון
• מדינה פלסטינית? חפש באנדורה
  

החל בנאומי הבחירות, דרך המשא ומתן הקואליציוני וכלה בחודשים הראשונים לשלטונו - נתניהו סירב להתחייב לעיקרון שתי המדינות. זאת, למרות שבקדנציה הראשונה שלו הוא הכיר ב"הסכם אוסלו", שהיה צעד בדרך להקמת מדינה פלסטינית. הוא ניהל בזמנו משא ומתן עם יאסר ערפאת. הממשלות שבאו אחריו חתמו על כמה הסכמים בדרך לשלום. ראש הממשלה האחרון, אהוד אולמרט, אף הגיע להבנות מרחיקות לכת עם הנשיא מחמוד עבאס. ובכל זאת, נתניהו נמנע מכל יוזמה חיובית ביחס לפלסטינים. 

פלסטינים צופים בנאום בחאן-יונס (צילום: רויטרס)

בהשוואה למה שקדם לו, ובהשוואה לקדנציה הראשונה שלו, נתניהו חוזר אחורנית בכמה צעדים. הוא דיבר על מדינה פלסטינית, אבל בד בבד הציב תנאים שיהפכו את הרעיון לבלתי ניתן ליישום. הוא מחק את נושא הפליטים. אפילו המנהיגים המתונים של הפלסטינים קיבלו ממנו נזיפה מכיוון שלא הסכימו להכיר בישראל כמדינה יהודית. וכמובן, הוא סירב להקפיא את הבנייה בהתנחלויות.

נתניהו מעביר את הלחץ אל הפלסטינים

מכיוון שאי אפשר לנתק את נאומו ממה שנתניהו עצמו הגדיר כ"שינויים פוליטיים בעולם", ברור לכל שהלחץ האמריקני הביא אותו לבמת הנואמים באוניברסיטת בר-אילן. בקרב הפלסטינים יש מקום לחשד שנתניהו לא הפנה את נאומו אל העם הפלסטיני. אפילו כשפנה ל"שכנים הפלסטינים", הוא למעשה התכוון ל"חברינו בוושינגטון". מאחורי כל זה עומדת עמדה ואמרה קשה לגבי הפלסטינים.

נתניהו הוכיח שבישראל לא רק שלא מבינים את השכנים הפלסטינים, אלא גם לא מייחסים להם מספיק חשיבות. כפי שאריאל שרון נסוג מרצועת עזה באופן חד-צדדי כדי לא לדבר עם ערפאת, כך פונה נתניהו אל האמריקנים ורק אל האמריקנים.

לכן בצד הפלסטיני משוכנעים כי נאום נתניהו נועד להעביר את המחלוקת מהזירה האמריקנית-ישראלית לעבר שתי זירות אחרות - המחלוקת האמריקנית-פלסטינית והמחלוקת האמריקנית-ערבית. כך לא עושים שלום. הוא בטוח שלא הפלסטינים ולא מדינות ערב ימלאו אחר התביעות האמריקניות. לכן, עכשיו מספיק לו לחכות לחילוקי הדעות שרק יתגלעו בין אובמה לעולם הערבי. נתניהו נעזר, כמובן, גם מהסכסוך הפנימי בקרב הפלסטינים.

דרושים: מנהיגים חכמים ולא רק צודקים

כך או כך, לא הייתי ממליץ להנהגה הפלסטינית לדחות את הנאום, לא רק מטעמים טקטיים אלא מתוך רצון לשמור על האינטרס הפלסטיני. העם הפלסטיני סובל קשות מהמשך הסכסוך הזה. מנהיגיו מתבקשים ללמוד את הנאום לעומק ולהגיב לו בעמדה ברורה הנושאת מסר של שלום. הרוב המכריע של העם הפלסטיני, בדומה לעם בישראל, רוצה שלום, גם אם שניהם לא הצביעו בבחירות למפלגות הנחשבות בצד השני למפלגות שלום. 

הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס (אבו מאזן), יכול לשאת נאום באוניברסיטה - ירושלים, ביר זית או אל-נג'אח בשכם - ולהכריז שגם הוא מוכן לחדש

את שיחות השלום עם נתניהו, על בסיס "מפת הדרכים" או על בסיס "היוזמה הערבית" לשלום.

הרי כל מדינות ערב, לרבות הפלסטינים, ובתמיכה ברורה של 57 מדינות מוסלמיות, מציעות שלום כולל: חזרה לגבולות 1967 עם תיקוני גבולות, הקמת שתי מדינות - ישראל כביטוי להגדרה העצמית של העם היהודי ופלסטין כביטוי להגדרה העצמית של העם הפלסטיני, ופתרון מוסכם לבעיית הפליטים. זה הזמן למנהיגים שידעו להיות חכמים, ולא רק צודקים או אומנים ברטוריקה.

• נזיר מג'לי הוא סופר, עיתונאי ופרשן לענייני ישראל בעיתון הערבי "א-שרק אל-אווסט", היוצא בלונדון, ובכמה ערוצי טלוויזיה ערביים.