שתף קטע נבחר

 

המירוץ לפורמט

למה לרכוש תוכנית מחו"ל אם אפשר לחקות אותה? איך מרימים הפקה יקרה בעלות מקומית? ומי באמת יודע מה הקהל הישראלי רוצה לראות? סמדר שילוני מתחקה אחר חטאי הגיור של תוכניות הריאליטי בישראל ומפרגנת לכמה שעשו את זה יחסית בהצלחה

"אבל למה? למה לשנות את הפורמט?" הדהדה לא פעם הזעקה ברחבי הרשת, בסמיכות לברזיות, בשקעי הכורסאות. פורמטים קנויים הפכו לתפוח האדמה הלוהט של הטלוויזיה בשנים האחרונות. אם אתה יודע מאיפה להחזיק ואיך לטפל, תוכל לדהור על ההצלחה. אם לא - פנה לקרם האלוורה הקרוב למקום מגוריך, ובקש עזרה.


תוכניות הריאליטי המגוירות. שינויים לגיטימיים או גניבת פורמטים?

 

לא כל שינוי פורמט הוא פשע. כשהוא נעשה בתבונה, הוא עשוי גם לשפר את המוצר. הפורמט הקנוי מגיע עם ספר חוקים המפורט עד לרמת סגנון הלבוש של המנחה, אבל חלקם גמישים ומאפשרים התאמות לקהל המקומי.

 

את הישראלים, למשל, נהוג לאפיין כחסרי סבלנות, שמבקשים עריכה מהירה יחסית לאנגלים, נניח, שהקצב שלהם איטי יותר. האמריקאים אוהבים את הריאליטי שלהם עתיר שואו ואקשן, ובמקביל מתוק ומתוסרט, ואלה נחשבים לשינויים לגיטימיים.

 

אלא שבדורנו רבו מגיירי הפורמטים שנוטלים לעצמם את החירות ומבצעים שינויים מפליגים. למה? שאלה מצוינת. אולי זאת תרבות הצפייה שלנו, אולי הראש היהודי שיודע יותר טוב מכולם מה טוב בשביל אחרים, ואולי אנחנו פשוט לא יודעים לתת כבוד. ככה או ככה, קבלו את מבחר חטאי גיור הפורמטים בארץ.

 

אין כסף? נלך על זה בכל זאת

הניסיון להפיק תוכניות חרף העדרותו תקציב ראוי הוא החטא הקדמון, ממנו נולדו לא מעט חטאים מחריבי פורמט אחרים. דוגמה בולטת ראינו כשערוץ 10 העלה לראשונה את "הישרדות" היוקרתית, שמבחינת המשאבים הפיננסים של השוק המקומי, זה קצת כמו לתת לאלי האנה ללבוש את חולצת הבטן של האחיינית שלכם. במובן מסוים החולצה, וגם שוק הטלוויזיה, לעולם לא יחזרו למימדיהם המקוריים.


"הישרדות" האמריקנית. הפורמט הסתובב בארץ כבר מ-2001 (צילום: CBS)

 

הפורמט של "הישרדות" הסתובב בארץ כבר ב-2001, כשחברת JCS רכשה אותו, וניסתה למכור אותו לזכייניות ערוץ 2. הזכייניות לא קפצו על המציאה. עלות פרק עמדה על כ-230 אלף דולר.

 

הן לא התעלפו גם שנה אחר כך, כש- JCS פגשה חברת הפקות זרה שמפיקה את הסדרה עבור מדינות מזרח אירופה, והצליחה להוזיל את העלויות ב-50 אחוזים. בסופו של דבר דווקא ערוץ 10, שכסף לא בדיוק גדל אצלו על הפרומפטרים, הרים את הכפפה וקבע סטנדרט חדש בתעשייה.

 

בזכות "הישרדות" קיבלנו גם את "המירוץ למיליון" ואת "האח הגדול", אבל איתם גם תג המחיר ששילמו הצופים עבור הזיקפה הלאומית שמביאים איתם ישראלים תחמנים על אי בודד: פיצול פרק לשני פרקים, מריחה מ-45 דקות לשעה וחצי, דחייה או ביטול הדחות ושתילת וידויים באמצע הפרק, הן רק הבולטות שבגרורות הנובעות מקשיי תקציב.

 

למה זה קורה? אולי זה אותו מרכיב באופי הישראלי שמשכנע אותנו לקנות טלוויזיה 50 אינץ' ב-80 תשלומים. לקנות בית בכסף שאין לנו ולקחת משכנתא ל-40 שנה. להיכנס למינוס בבנק של 100 אלף שקל ולגירעון לאומי של 18 מיליארד דולר. לקנות סיגריות, לצבוע לבלונד, ולהתראיין לטלוויזיה כי אין לנו כסף לאוכל. להעמיד פנים שיש לנו הכי גדול, כשתכל'ס אתם יודעים מה קרה? יצאנו מה זה קטנים.

 

עזבו, ישראלים לא יתעניינו בעיצוב אופנה

המפיקים יודעים מה טוב בשבילכם. הם יודעים כי הם מכירים אתכם ממש טוב. אתם העם, לא? אתם ישראלים, חמים עד מזיעים, אוהבים לנהוג במונית ולפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני, נכון? תתפלאו.


פיק ב"רוקדים עם כוכבים". לא צריך לסרס את המקור (צילום: יוני המנחם)

 

נכון שפלחי השוק הקיימים בחו"ל, מבחינת מספר הצופים, מצדיקים ריאליטי בנושאים שנחשבים נושאי נישה, בעוד שבארץ הזכיין יעדיף לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר. אבל הנה, העם הוכיח שהוא מתעניין גם בהסברה ישראלית ב"השגריר", בריקודים סלוניים ב"רוקדים עם כוכבים" ובבישול ב"קרב סכינים". אז למה בעצם לסרס את הדבר האמיתי?

 

"אני קורא לזה 'היצירתיות' במרכאות כפולות של חלק מגורמי השידור בישראל", אומר אסף גיל, הבעלים של חברת "גיל הפקות" ואחד מהמגיירים העיקריים בתעשיה ("רוקדים עם כוכבים", "סופר נני"), "אבל זה מהלך שגוי.

 

"כשפותחים טלוויזיה בשוודיה, יוון או ישראל, רואים פחות או יותר את אותה טלוויזיה פלוס מינוס, באדפטציות כאלה או אחרות. 'איידול' ו'הישרדות' מתקיימות בכל העולם, משמעות הדבר היא שהפורמטים המצליחים והחזקים יצרו שפה גלובלית. היום הכפר הגלובלי מאוד קטן".

 

מנגד, מיכל בן-דוד מחברת "ריאליטי" ("רצים לדירה", "לרדת בגדול", "מפרץ האהבה") דווקא סבורה ש"מקובל לחלוטין ואף הכרחי להתאים פורמט קנוי לתרבות המקומית. יתרה מזאת, יש בעלי פורמטים שמתעקשים על שמירה על מקור אבל עוזרים למפיקים המקומיים למצוא את האדפטציה המתאימה להם, ויש בעלי פורמטים שנותנים יד חופשית למפיקים המקומיים".

 

נשנה קצת, ונתפלל שאף אחד לא יתבע

תופעה שכנראה עברה מעולם הטלוויזיה המקומי למרות שבואו נודה, השאלת פורמטים (אנחנו לוקחים לדקה, כבר נחזיר), קבלת השראה או עשיית מחווה (אנחנו בסך הכל מעריצים של הסדרה המקורית!) מתאימה לנו כמו היד של מייקל ג'קסון למפשעה שלו.


"אמריקן איידול". אפילו לא שכנה של "כוכב נולד"

 

למה? התשובה ברורה. אנחנו לא אוהבים לשלם על משהו שאפשר לקחת בחינם. עלות הזכויות על פורמט נעות בין חמישה ל-15 אחוזים מעלות ההפקה, תלוי במידת ההצלחה שלו. תוסיפו לזה הכנסות ממקורות אחרים כמו תוכן סלולרי, שיתופי פעולה מסחריים או הודעות sms, שאחוזים מהן עוברים לחברה שהגתה את הפורמט (כמו ב"אח הגדול" למשל), ותבינו לבד שכואב הלב.

 

זו כנראה הסיבה שאנחנו נוטים להעתיק - ולקוות שיהיה בסדר. אם הצלחנו למכור לאמריקאים את "מסודרים", נשכנע אותם ש"הדוגמניות" זה בכלל לא "America's Next Top Model", "מכל הבנות בעולם" שונה לגמרי מ"הרווק", "כוכב נולד" היא אפילו לא שכנה של "אמריקן איידול", ושלי יש קרבת דם מדרגת טוויטר לטינה פיי.


"רצים לדירה". הרעיון נלקח מ"המירוץ למיליון"

 

"כשעשינו את 'רצים לדירה' לפני כשמונה שנים", משחזרת בן-דוד, "הרעיון בגדול נלקח מ'המירוץ למליון'. השינוי שעשינו, שהמתחרים 'רצים' רק בארץ, איפשר מבחינה תקציבית להפיק כאן את הסדרה. מכיוון שהיה כאן שינוי מהותי של הפורמט, לא היתה עילה לתביעה או כל דבר אחר והפורמט אף מוצג בשווקים בעולם כמקורי".

 

היום הסברה הרווחת היא שרכישת פורמטים משתלמת יותר מכל בחינה, בעיקר כלכלית, "מדובר בסכום שבתקציב הכולל של ההפקה אין לו משמעות גרנדיוזית", מסביר גיל, "ומקבלים את כל הניסיון והתמיכה והתובנות של האנשים שהפיקו את זה, ובתחום הזה באמת שאין חכם כבעל ניסיון. כשאני בא לייצר תוכנית, הקושי בפיתוח משהו מקורי שיחזיק ויעמוד הוא הרבה יותר גדול, ועל זה מוציאים בשורה התחתונה הרבה יותר כסף".

 

עוד קצת תוכן שיווקי, אף אחד לא ישים לב

כנראה שבמקרה הזה מדובר באשליה, אבל לא מהסוג הנעים. אנשי מקצוע טוענים שכמות התוכן השיווקי המשורבבת לסדרות ריאליטי בארץ דווקא לא גדולה יותר מזו המשולבת באירופה או בארצות הברית. זה רק נדמה לכם. בכך אפשר להאשים את הסטנדרט המקומי.


אלפר, גיור ותוכן שיווקי ייצוגי (צילום: רפי דלויה)

 

חסויות, סטיות מהמהלך הטבעי של התוכנית לטובת שירי הלל לחברות מסחריות או גרפיקות תלת מימדיות שמזנקות לבמה במהלך התוכנית, כל אלה נכנסים תחת קטגוריית השיווק הבוטה והמכירתי המקובל בארץ.

 

גם בחו"ל מקדמים ספונסרים ותוכן שיווקי, אבל בצורה יותר אלגנטית ופחות צעקנית. אצלנו מאמינים שכדי לחדור את מעגלי הקהות של הצופים, חייבים ללעוס לנו את החומר ואז להעביר בצינורית ישירות לקיבה. בתיאבון.

 

מפחדים מהדלפות? בואו נפריד המשחק מהגמר

באופן מצער, דווקא לאחד מאבות הטומאה הגדולים ביותר של שינויי הפורמטים, יש כנראה הצדקה. ישראל היא מדינה קטנה, עם כמות ממוצעת של מכשירים סלולריים מהגדולות בעולם, וממוצע הבושה הקטן בעולם לבנאדם.

 

התוצאה: אנחנו לא באמת יודעים לשמור פה סוד. תוסיפו לזה את העובדה שהיחסים בין התקשורת לגופי השידור בארץ לא בדיוק מושתתים על אמון ועבודת צוות, והנה לכם בעיה.


זוארץ, מנחה "הישרדות". סודות אנחנו לא יודעים לשמור (צילום: ערוץ 10)

 

בחו"ל קיימים הסכמים בין גופי השידור, המפיקים והתקשורת, ששני הצדדים נוטים למלא, בשורה התחתונה לטובת הצופה - אף אחד לא אוהב ספוילרים. בארץ נוצר מצב שכל דמספיילר גָבַר, וההפקה מנסה לשמור על הבייבי שלה. ב"הישרדות" דרשו צ'ק ביטחון של 50 אלף שקלים, חתימות על הסכמי סודיות ובדיקות פוליגרף. בסופו של דבר ההפקה הדליפה ספוילרים כוזבים כדי להרדים את השטח, או כדי להציף אותו ולבלבל את האויב.

 

כמובן שהיא בחרה גם לדחות את ההצבעה על השורד עד לסיום שידור הסדרה, באופן שלמעשה סותר את הרעיון שעומד בבסיס הפורמט. זה נעשה כדי למנוע הדלפות, נכון, אבל גם כדי ליהנות מעוד קצת הכנסות על בסיס שיתופי פעולה מסחריים, שיכניסו יותר כסף אחרי שהתוכנית תגיע לשיא הבאזז. הניתוח הצליח, התוכנית שרדה, אבל הצופה נשאר עם כאב הראש.

 

ושלא תגידו שאין פרגון

הנה כמה דוגמאות לפורמטים שדווקא עשו את זה יפה: "פעם בחיים", סדרת הריאליטי המבוססת על "החיים הפשוטים", בה פריז הילטון וניקול ריצ'י שהו בחווה בארקנסו, הפכה עם הזמן לסדרה מבדרת עם לא מעט תובנות על המנטליות הישראלית; "האח הגדול" כמעט שמרה על הפורמט המקורי ויצרה תמונת מראה של החברה הישראלית; "היפה והחנון" סיפקה בידור מהנה ונוגע ללב, למרות שלא דמתה למוצר הטראשי המקורי.


"האח הגדול". קרובה מאוד לדבר האמיתי (צילום: דודו אזולאי)

 

"סופר נני" ו"אמא מחליפה" עשו עבודה יפה באיזרוח הפורמט ויצרו אטמוספירה שהולידה פורמט מקורי מצוין אחר - "משפחה חורגת" - ישראלי, ממכר ואפילו משכיל.

"הדבר היחידי שאני יכול לזקוף לחובת המנטליות הישראלית זה חוסר ענווה", מסכם גיל, "במובן הזה שלפעמים עושים החלטות פזיזות מבלי לבדוק את הניסיון בחו"ל. אני יודע יותר טוב לקהל שלי מה הוא צריך, מאשר מישהו מאנגליה ומארצות הברית. אם זה נכון - אל תקנה פורמטים. תעשה טלוויזיה מקורית, אתה הרי מכיר את עם ישראל. אבל אם אתה קונה פורמט - תהיה צנוע".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"המירוץ למיליון". מי אמר שחייבים הדחה?
צילום: אייל אלקבץ
"השגריר". פתאום כולם התעניינו בהסברה
צילום: אלדד רפאלי
בר-זוהר ב"פעם בחיים". תובנות על המנטליות הישראלית
לאתר ההטבות
מומלצים