שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הכלכלה ברשות פורחת, כלכלת חמאסטן צונחת
    בדיקה השוואתית של הנתונים מוכיחה מה שרואים בעיניים: הכלכלה העזתית המבודדת הולכת ומידרדרת, ואילו הכלכלה הפלסטינית ביו"ש נפתחה לעולם וחזרה לצמוח. האם הגדה בדרך ל"שלום הכלכלי"? מומחה לכלכלת הרשות: "הכיבוש שיפר את המצב הכלכלי בשטחים, ואילו הסגרים מזיקים לו"
    כלכלה מטיפוס תלותי רצועת עזה: קריסה בחסות איראנית יהודה ושומרון: מצניחה לצמיחה "התאוששות? כן. שלום כלכלי? ספק רב" 

    ישראל נחשבת בשנים האחרונות, בצדק או לא, לסיפור הצלחה כלכלי. אבל נראה כי הנס הכלכלי האמיתי של השנה מתחולל דווקא בחצר האחורית של המדינה, ברשות הפלסטינית ביהודה ושומרון.

     

    השבוע, במסגרת ה"פסטיבל" התקשורתי על הקריסה בדובאי, פורסמה ידיעה קטנה לפיה משקיעים בגדה מקווים שהבורסה הפלסטינית בשכם תרוויח ממשבר

    דובאי , בהנחה שחלק מהמשקיעים שנמלטים מהמפרץ הפרסי יעברו למדינות ערביות אחרות - וגם לרשות. בורסה פלסטינית? משקיעים? כסף? אכן כן, בשכם פועלת מאז 1997 בורסה קטנטנה לניירות ערך, ומאז תחילת השנה נרשמה שם גאות של כ-18% - אחד מסממנים רבים של הצמיחה ברשות.

     

    ראש הממשלה נתניהו הצהיר פעמים רבות, כי הוא מאמין שהשלום בין שני העמים יוולד משיפור המצב הכלכלי. "שלום כלכלי נועד להביא לצמיחה מהירה של הכלכלה הפלסטינית", הכריז נתניהו בעבר, "והוא עשוי להכשיר את הלבבות להסדר מדיני. זה לא תחליף לשיחות המדיניות, אבל זה יכול לעבוד במקביל.

     


    פריחה ברשות. יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן (צילום: AP)

     

    ראינו דברים דומים במקומות אחרים בעולם. המרכיב הכלכלי היה חסר עד כה בשיחות עם הפלסטינים". ראשי הרשות הפלסטינית הגיבו לרעיון "השלום הכלכלי" בקרירות ובחשדנות, והעולם, וגם הפוליטיקה הישראלית, עסוקים, כרגיל, בהתנחלויות ובקיפאון המדיני. חזונו של נתניהו הותקף מימין ומשמאל, אבל הוא עדיין משוכנע בצדקתו.

     

    ומה אומרת המציאות בשטח? כשבודקים את הקשר הסבוך בין כלכלה לפוליטיקה, תמיד קשה להבדיל בין סיבה לתוצאה. אבל דבר אחד ברור: במקום שבו שורר שקט, הכלכלה מתאוששת. במקום שבו שולטים האלימות והיאוש - הכל קורס.     

     

     


    הכלכלה הפלסטינית - יוש לעומת עזה

    הכלכלה הפלסטינית - יו"ש לעומת עזה
    נתון הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון מדינת "חמאסטאן" ברצועת עזה סך הכל
    ייצוא סחורות, 2008 529 מיליון דולר כמה עשרות אלפי דולרים 529 מיליון דולר ( ירידה של 2% לעומת 2007)
    מגמת הייצוא השנה עלה בעשרות אחוזים אין שינוי - כמעט אין ייצוא עלה במאות מיליוני דולרים, בגלל הגדה
    ייבוא ב-2008 4.6 מיליארד דולר ב-2008 650 מיליון דולר, דרך המינהרות בשנת 2008 - יותר מחמישה מיליארד דולר
    מגמות בייבוא השנה עלה בעשרות אחוזים ירד בעשרות אחוזים עלייה קלה, בגלל הגדה
    אבטלה בשנת 2008

    בין 16%

    ל-19%, תלוי בעונה

    קרוב ל-40% 24%
    אבטלה בשנת 2009 בין 16% ל-19% קרוב ל- 40% 23%
    תוצר לנפש 2,800 דולר לשנה 1,000 דולר לשנה 2,300 דולר לשנה
    צמיחה, 2008 צמיחה שלילית של 0.8% לנפש צמיחה שלילית של 8% לנפש צמיחה שלילית של 2% לנפש
    הערכות צמיחה ל- 2009 5%-7% צמיחה שלילית של 5% צמיחה חיובית קלה
    אינפלציה דפלציה (אינפלציה שלילית) של 1% 3% 11.5% בשנת 2008, 2% השנה
    עוני 46% חיים משני דולר ליום ומטה 80% חיים משני דולר ליום ומטה 60% חיים משני דולר ליום
    תקציב לשנת 2008 2.9 מיליארד דולר לא ידוע רשמית: 2.9 מיליארד דולר
    תקציב ל-2009 2.8מיליארד דולר, לא כולל הסיוע לעזה סיוע של 300 מיליון דולר מהרשות רשמית: 3.1מיליארד דולר
    סיוע חיצוני השנה 1.4 מיליארד דולר רשמית - 400 מיליון דולר, כולל סיוע מהרשות, לא כולל הסיוע האיראני 1.5 מיליארד דולר, לא כולל הסיוע האיראני

     

     

     

    כלכלה מטיפוס תלותי

    מבחינה כלכלית, יהודה, שומרון ועזה הם "עולם שלישי". המשק הפלסטיני, גם בגדה וגם בעזה, מתבסס על חקלאות ותעשייה מסורתית: מפעלים קטנים, נגריות, מתפרות, פחחיות, יקבים וגתות שמנים, מחצבות אבן, וכן תיירות, בעיקר לאתרים הקדושים לנצרות בבית לחם. בשנות ה-90 הוקמו ברמאללה ובבית לחם מפעלים לתרופות גנריות ונעשה ניסיון להקים מרכז של חברת המחשבים סאן, אך הם קרסו בזמן האינתיפאדה.

     

    השוק הפלסטיני הוא ריכוזי ומונופוליסטי. מגזר השירותים קטן וכולל מספר חברות עם קשרים טובים בשלטון, כמו חברת הסלולר פלטל. המנגנון הממשלתי גדול ומושחת. רמת החיים נמוכה. המכוניות מועטות, ורוב התושבים נוסעים בתחבורה ציבורית (או רוכבים על חמורים). הפערים גדולים. למרבית הקשישים אין פנסיה, גברים רבים מובטלים ומרבית הנשים נשארות בבית, וילדים רבים נאלצים לעבוד בתנאים מחפירים.

     


    המשק הפלסטיני מתבסס על חקלאות. חקלאים פלסטינים (צילום: AP)

     

    בכל המגרעות הללו השטחים דומים למדינות השכנות - סוריה, מצרים וירדן. אבל לפלסטינים יש בעיה נוספת: המשק שלהם תלותי ביותר. הייבוא גדול פי כמה מהייצוא. הרשות היא שיאנית העולם בקבצנות. קרוב למחצית תקציבה - כמיליארד וחצי דולר בשנה - מגיע כסיוע מיפאן, אירופה ומדינות ערב, בנוסף לכסף, מזון, תרופות וציוד שמחלקים אונר"א - סוכנות האו"ם לסיוע לפליטים, וכן מאות ארגוני זכויות אדם, ולהבדיל - לכסף השחור שממשיך איכשהו להגיע מאיראן. 

     

    ויש תלות אדירה בישראל. לרשות אין נמלים ומעברי גבול, וכל המסחר שלה עם העולם מתבצע דרך ישראל. ישראל היא שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה, והרשות היא שותפת הסחר השנייה בגודלה של ישראל, אחרי ארה"ב. ישראל מוכרת לפלסטינים את כל הדלק ורוב החשמל שלהם ומקציבה להם מים. רבבות פלסטינים עדיין מועסקים בתוך הקו הירוק ולמרבה האבסורד - גם בהתנחלויות, במפעלים ובאתרי הבנייה המיועדים להקפאה.

     

    הכיבוש טוב לערבים?

    אין פלא שמצב הפלסטינים מושפע מאוד מהיחסים עם ישראל. בשנות ה-70 וה-80, כשהם נהנו מכניסה חופשית כמעט לתוך המדינה, הכלכלה הפלסטינית צמחה במהירות, מהר יותר מכלכלות מצרים וירדן. בשנים 1990-1997, עם התגברות הטרור הפלסטיני והקמת הרשות, נסגרו המעברים באופן חלקי והמעסיקים הישראלים החלו להחליף את הפלסטינים בעובדים זרים. היו אלה השנים שבהן הוקמה כל התעשייה הפלסטינית - אבל הצמיחה בשטחים דווקא הואטה. בין 1997-2000 המעברים נפתחו שוב והצמיחה המהירה חזרה.

     

    האינתיפאדה השנייה גררה את השטחים לתוהו ובוהו כלכלי. המעברים נסגרו, הפעם באופן הרמטי. מאות אלפי עובדים פוטרו מעבודתם בישראל, וגם המפעלים בשטחים קרסו, בגלל הלחימה ובגלל שהסגר מנע מהם לשווק את סחורתם. הכלכלה התכווצה בעשרות אחוזים, ומרבית תושבי השטחים ירדו מתחת לקו העוני הפלסטיני - שני דולר לנפש ליום. הרשות היא כיום אחד המקומות העניים במזרח התיכון. התוצר המקומי הגולמי ברשות ירד לכ-2,000 דולר לשנה - לעומת יותר מ-4,000 דולר לנפש במצרים וקרוב ל-5,000 בירדן. 

     

    "הכיבוש בהחלט היטיב את המצב הכלכלי ברשות", אמר ל-ynet הפרופסור אפריים קליימן, מומחה לכלכלה פלסטינית בחוג לכלכלה של האוניברסיטה העברית, "זה לא אומר שכיבוש זה טוב, אבל זאת עובדה. הפלסטינים מרבים לבוא אלינו בטענות על מצבם הכלכלי, שחלקן מוצדקות וחלקן לא. זה נכון שישראל לא נתנה להם להקים מפעלים והם נשארו תלויים. ישראל גם גבתה מהם מסים ולקחה את הכסף, ולא בנתה שם תשתיות. אבל הם לא מכירים לנו טובה על הדברים הטובים שקרו להם בזכותנו".

     

    "כל עוד הייתה להם גישה חופשית, הכלכלה שלהם צמחה, הרבה יותר מהר משלנו. בשנות ה-80 היית רואה טרנזיטים מגיעים מבית לחם לירושלים עם סטים שלמים של רהיטים, וקבלן ישראלי שקופץ למפעל ברמאללה לבדוק את הסחורה לפני שהיא יוצאת. נכנס לשם המון כסף. אני לא יודע כמה הם היו ממשיכים לצמוח אלמלא הסגר. אבל ברגע שנוצרת תלות כה מוחלטת, ואחר כך מתנתקת, קשה להסתדר לבד".

     

    חזור למעלה
    רצועת עזה: קריסה בחסות איראנית

    עד להשתלטות החמאס על הרצועה ב-2007, היה ניתן להתייחס לפלסטינים ביהודה, שומרון ועזה כאל יחידה כלכלית אחת. רמת החיים בגדה הייתה גבוהה יותר, אבל כשהכלכלה צמחה כאן, היא צמחה גם שם, ולהיפך, ושתי הכלכלות ניהלו ביניהן מסחר ער.

     

    מאז 2007 חיים תושבי הרצועה על פלנטה אחרת. המסחר עם ישראל ועם הגדה, שנמשך לאורך כל האינתיפאדה, הופסק לגמריי, כמו המסחר עם שאר העולם.

    המעברים נסגרו. המעבר למצרים, שהיה אמור לנתק את הרצועה מהקשר עם ישראל, לא נפתח: ישראל דרשה להשאירו סגור, והמצרים נענו, בשקט אבל בשמחה.

     

    מנתוני לשכת המסחר הפלסטינית עולה כי הייצוא מהרצועה ירד מאז 2007 ביותר מ-99%, מכ-10 מיליון דולר לכמה עשרות אלפי דולרים בשנה שהגיעו מייצוא הפרחים לאירופה. 95% מהמפעלים הפסיקו לפעול. בבנק העולמי מעריכים שהתוצר העזתי התכווץ ל-1,000 דולר לנפש בשנה - דומה לממוצע במרכז אפריקה. בלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה מעריכים שהאבטלה ברצועה עלתה מ-30% ל-40% - לעומת פחות מ-20% בגדה. 

     

    גם הסיוע הבינלאומי צומצם, בגלל החרם על ממשלת החמאס. בשנת 2008 הועבר לגדה סיוע מערבי וערבי בהיקף של 1.4 מיליארד דולר בשנה, ולעזה - 100 מיליון דולר בלבד. התוצאה העגומה: 84% מהעזתים מתקיימים מפחות מדולר ביום. 

     


    עזה בקריסה כלכלית (רוייטרס)

     

    ולמרות כל זאת, הם אינם גוועים ברעב. זאת, משתי סיבות: ראשית, הסיוע ההומניטרי ממשיך להגיע. חלקו נשדד בידי החמאס, אך רובו מחולק בחינם. שנית, החמאס עצמו מספק לתושבים כסף ומקומות עבודה במקום אלה שנסגרו. 50% מהעובדים ברצועה - 30% מהתושבים - מועסקים כיום במנגנוני הצדקה, הטרור והאלימות של הארגון. 

     

    הכסף משמש את הפלסטינים לקנות מצרכים - דרך המינהרות, כמובן. מכון פלסטיני שחקר את המינהרות מצא כי בשנת 2008 הוברחה דרכן סחורה בהיקף של 640 מיליון דולר. מבצע עופרת יצוקה צמצם את הייבוא היצירתי הזה, אך לא הפסיק אותו. ומאין מגיע הכסף? מאיראן, כנראה, דרך אותן מינהרות עצמן.   

     

    חזור למעלה
    יהודה ושומרון: מצניחה לצמיחה

    במקביל להידרדרות בעזה חל בגדה תהליך הפוך. הרגיעה הביטחונית איפשרה לפתוח חלק מהמחסומים בין ערי הגדה ואת הגבול עם ירדן, והמסחר התעורר מחדש. מפעלים קמו מהריסותיהם, מסעדות נפתחו וחנויות התמלאו.

     

    עשרות אלפי פלסטינים חזרו לעבוד בישראל. ישראל גם החזירה לרשות כספי מסים שהייתה חייבת לה, והמדינות התורמות הגדילו את היקף תרומותיהן. קופת

    הרשות התמלאה, והיא החלה לשלם לעובדיה את שכרם במועדו, אחרי הלנת שכר ארוכה.

     

    הסטטיסטיקה מראה ש-2008 הייתה שנת התאוששות, ושהשיפור האמיתי הגיע השנה. לפי נתוני בנק העולמי, צמח אשתקד התוצר בגדה ב-2.2%, כלומר, התוצר לנפש לא צמח - אבל גם לא התכווץ; השנה, לעומת זאת, מעריכים בבנק כי התמ"ג בגדה יצמח ב-5%. הייצוא מהגדה (לישראל ולשאר העולם) הסתכם אשתקד, לפי הלמ"ס הפלסטיני, בכ-530 מיליון דולר, קצת יותר מב-2007; בבנק העולמי מעריכים כי השנה הוא יצמח בעשרות אחוזים. 

     

    כלכלני הבנק העולמי ביקרו ברשות לא מזמן, וחזרו משם עם דו"ח אופטימי במיוחד, שדיבר על גידול של 82% בהיקף הייצוא מהגדה לישראל, גידול של 200% בייצוא החקלאי מהשטחים, גידול של 40% בייבוא המכוניות לשטחים וזינוק של 2,000% בייבוא החקלאי לרשות. מאחורי כל המספרים הללו עומד דבר פשוט: לפלסטיני הממוצע יש קצת יותר כסף בכיסו מאשר לפני שנתיים.

          

     

    חזור למעלה
    "התאוששות? כן. שלום כלכלי? ספק רב"

    האם הגדה עוברת התאוששות זמנית, או צמיחה ברת קיימא? נתניהו ומקורביו מנופפים בהישגים הכלכליים, כאות לכך שהשלום הכלכלי נמצא בהישג יד.

     

    קליימן, לעומתם, מציע שלא להיכנס לאופוריה. "אין ספק שיש שם שיפור, אבל עדיין מוקדם לדעת כמה. הסימנים מהשטח מעודדים. מכרים פלסטינים מספרים

    לי שהחנויות באמת מלאות, שהאווירה חיובית. אבל הנתונים הסטטיסטיים מ-2008 מראים התייצבות, לא צמיחה, ול-2009 יש רק הערכות".

     

    "יש גם פרסומים מניפולטיבי", הוא אומר, "פרסמו בכל העולם, למשל, שהאבטלה בגדה ירדה מ-19% ברבעון השני השנה ל-16% ברבעון השלישי. זה נכון, ונראה מרשים, אבל גם בשנה שעברה הייתה שם 19% אבטלה ברבעון השני ו-16% בשלישי, וזה כל שנה ככה, בגלל העונות בחקלאות".

     

    המצב בגדה לפחות הפסיק להתדרדר, וזה הבדל עצום לעומת עזה. ממה זה נובע?

     

    "המצב בגדה טוב יותר כבר מזמן", אומר ד"ר קליימן, "בעזה יש פחות קרקע ומים, אז יש פחות חקלאות. בגדה יש גם מחצבים, כמו אבן לבנייה, ובעזה אין. הגדה גם קרובה לשוק הישראלי ולשוק הירדני, ודרך השוק הירדני אפשר להגיע גם לשווקים ערביים נוספים. וחוץ מזה, האוכלוסייה בגדה גם משכילה יותר, ויש שם פחות פליטים".

     

    "מה שנשאר לעזתים לעשות זה לעבוד בישראל, או במפעלים, בעיקר מתפרות ופחחיות שפעלו כקבלני משנה למפעלים ישראלים. היו תקופות ש-37% מהעובדים ברצועה עבדו בישראל".

     

    "עם זאת, אין ספק שהפער בין עזה והגדה גדל מאוד בשנים האחרונות, בגלל שחופש התנועה בגדה השתפר וחופש התנועה ברצועה נעצר לגמריי. אי אפשר לקיים כלכלה נורמלית בלי חופש תנועה. אף יזם שפוי, בשום מקום לא ישקיע במפעל אם הוא לא יהיה בטוח שהסחורה תגיע לשווקים בזמן והעובדים יגיעו לעבודה. אם, למשל, אתה מעמיד משאית מלאה תותים שמיועדת לייצוא, שלוש שעות במחסום בדרך לנתב"ג - הלכו התותים, הלכה העסקה והלך הלקוח. ברגע שסגרו את המעברים לעזה - לא נותרו שם מקורות פרנסה".

     

    והסרת המחסומים בגדה באמת מאפשרת שם צמיחה?

     

    "צה"ל לא מדווח כמה אחוז מהאוכלוסייה עובר דרך המחסומים שהוא פתח, אז קשה לדעת איזו השפעה כלכלית יש לכך, אבל ברור שכל מחסום שיורד זה שיפור בפרנסה שלהם".

     

    הם לא ייפגעו עכשיו מהקפאת הבנייה בהתנחלויות? הם אלה שבונים שם.

     

    "בטח שהם ייפגעו, וזה חלק מהאבסורד הכללי".

     

    למה הפלסטינים לא יכולים לפתח לעצמם כלכלה עצמאית? גם ישראל צמחה בתנאי בידוד.

     

    "מה זה כלכלה עצמאית? ישראל היא כלכלה עצמאית? היא תלויה לגמריי בייצוא לחו"ל, כמו כל כלכלה קטנה. הם יכולים להיות עצמאיים, במובן שהם ימכרו בחו"ל ולא לישראל, אבל בשביל זה הם צריכים לעבור דרך ישראל".

     

    אם המעבר למצרים ייפתח והם יוכלו למכור במצרים, הבעיה שלהם תיפתר?

     

    "השוק המצרי לא טוב בשבילם, כי כל מה שהם מייצרים אפשר לייצר במצרים יותר בזול יותר. אבל דרך מצרים יכולה להיות להם גישה לעולם".

     

    אז אתה מקבל את הטענה שלהם, שהעוני ברצועה הוא תוצאה של המצור שישראל מטילה?

     

    "אין ספק שיש כאן פגיעה מכוונת בכלכלה הפלסטינית, כדי להפעיל לחץ. אבל אקטים כאלה מקובלים ביחסים בינלאומיים. הגיוני שמדינה שמישהו מאיים להשמיד אותה יפעיל עליה לחץ. הרי זה לא רק הקסאמים, זה משטר שלא מכיר בזכות הקיום שלנו. למה שיאפשרו לו לנהל עסקים כרגיל?"

     

    ומה אם הבעיה הפוליטית תיפתר ולעזתים תהיה גישה לעולם? עזה תהפוך לסינגפור של המזרח התיכון?

     

    "אי אפשר לדעת. אין סיבה שזה לא יקרה, אבל זה אומר שזה יקרה. כולם מופתעים מהמשבר בדובאי, אבל מה שבאמת מפתיע זה שדובאי בכלל הפכה למרכז השקעות בסדר גודל כזה. לפני 10 שנים, מי היה מאמין שזה יקרה? גם כשסינגפור התחילה לצמוח לא ידעו שיקרה שם כזה דבר מדהים. לעזה יש יתרונות: כוח עבודה זול, שחלקו משכיל, וקירבה לאירופה. מה שאין לה, זה את המשטר המיוחד שיש בסינגפור. זה משטר מאוד חזק ונוקשה, וגם נקי כפיים. לא הייתי מאחל משטר כזה לפלסטינים, למרות שהוא לא היה מזיק להם".

     

    אם הכלכלה הפלסטינית תשגשג, יושג שלום כלכלי?

     

    "אני בספק רב. שתי האינתיפאדות התחילו בתקופה שבשטחים דווקא היה שגשוג כלכלי. אנשים יוצאים למאבקים לאומיים על בטן מלאה. האמונה, שאם קונים ומוכרים לא יורים, שהכסף יביא שקט ושלווה ושלום - שאגב, התחילה אצל שמעון פרס ולא אצל נתניהו - לא הוכחה מעולם". 

     

    זה מה שקרה בצפון אירלנד.

     

    "נכון, אבל שם הייתה דינמיקה של מלחמת אזרחים, וזה משהו אחר".

     

    השלום בין גרמניה וצרפת לא נוצר מהנס הכלכלי שאחרי מלחמת העולם השנייה?

     

    "גרמניה וצרפת התאחדו מול האיום הסובייטי, לאר רק בגלל השגשוג הכלכלי. גם בתחילת המאה ה-20 היה שגשוג, והגרמנים והצרפתים סחרו ביניהם, ובכל זאת יצאו לשתי מלחמות עולמיות".

     

    יש כאלה שחושבים ההיפך: שאם נגביר את הלחץ על עזה עוד יותר, הם לא יוכלו אפילו לייצר קסאמים.

     

    "זאת בדיחה. קסאם הוא מוצר כל-כך פשוט שאפשר לייצר אותו בכל מצב. לדעתי, זה דווקא ההיפך: שגשוג לא בהכרח מביא שלום, אבל מצוקה עלולה לדחוף אנשים יאוש. כשהמצב באמת רע אנשים מסוגלים לכל דבר".   

     

    חזור למעלה
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מנהיג החמאס, איסמעיל הנייה
    צילום: AFP
    משפט דמה לאבו מאזן בעזה
    צילום: AP
    אבו מאזן בעצרת לציון יום השנה למות ערפאת
    צילום: AFP
    מומלצים