שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: יוסי יובל

    כפר קרע: על ערבסקה יהודית, גורל והרבה זעתר

    גירוש ספרד ב-1492 איחד בין גורל היהודים והמוסלמים. כך לפחות חש מוחמד כלש מכפר קרע, שמייצר ערבסקות עם סיסמאות כמו "ואהבת לרעך כמוך". בשביל הדו-קיום, פרק 8

    • מספר תושבים: כ-15,500 תושבים.
    • צפיפות: כ-2,400 נפש לקמ"ר (לעומת כ-7,600 בתל אביב)
    • מעמד מוניציפלי: מועצה מקומית
    • השכר הממוצע: כ-4,500 שקל (הממוצע הארצי: 7,500 שקל)
    • אחוז זכאים לבגרות: 47% (הממוצע הארצי: כ-45%)
    • גישה: מכביש 65 פונים צפונה.
    • טריוויה: כפר קרע הוא היישוב עם אחוז הרופאים הגבוה ביותר בישראל: מתוך כ-15,500 תושבי הכפר, 137 הם רופאים.

     


     

    כללי המשחק פשוטים למדי: בכל יום שישי בשעה שש בבוקר, אני נכנס לרכב, מפעיל את הסי-די, עולה על איילון ומטיל מטבע בכל צומת ראשי, עד שאני מוצא את עצמי ביישוב ערבי. אני משוטט קצת, מחפש את בית הקפה הראשון שפתוח בשעות האלה, מזמין אספרסו, ושואל את האחראי על המקום מה יש לראות ביישוב. כלומר, לו הייתי תייר, לאן היו שולחים אותי.

     

     

    אין ערבים, יש זעתר

    האדם הראשון שנקרה בדרכי בכפר קרע הוא מחמוד מצאלחה, העובד במתנ"ס העירוני ומעורב בפרויקט "מצילה" של המשרד לביטחון פנים, להגברת הבטחון בקהילה. בין היתר, הוא אחראי על שלטי החוצות הרבים בכפר הקוראים לנהיגה זהירה.


    מסגדים, שלטים ורופאים. כפר קרע (צילומים: יוסי יובל)

     

    פגשתי אותו על מדרגות ביתו כשהוא חולץ את המגפיים הגבוהים שלו. השעה הייתה בקושי 09:00 אך מחמוד כבר הספיק לנסוע לאזור לטרון ולחזור עם גבעולי אזוב טריים לשימוש עצמי. "מצאתי מקום שאין בו ערבים, אז יש בו הרבה זעתר", חייך, והושיט ענף ירוק אל נחיריי. הוא הזמין אותי פנימה, שלף קופסה מן הארון, בזק מעט אבקה ירוקה על צלחת, מזג שמן זית ומשח את התערובת הלחה על פיתה לכבודי. בארון, ליד הזעתר, הייתה מונחת קופסה סגולה של שוקולית.

     

    הבן הקטן הצטרף אלינו. זין א-דין נקרא על שמו של גיבור הכדורגל האלג'יראי זינאדין זידאן, מאחר שביום בו התקיים משחק הגמר של מונדיאל 2006, נערכה לאמו בדיקת האולטראסאונד ונודע למשפחה שהיא נושאת ברחמה בן. בינתיים הבן אינו ממשיך את הקו של זידאן, הוא מעדיף את חוג השחמט. "רוצה שאקח אותך לסיבוב באזור?", הציע מחמוד. כעבור כמה דקות שייטנו מחמוד זיזו ואני ברכב 4X4 בגבעות רמות מנשה שמצפון לכפר. "זו גבעת עדה", הצביע לכיוון מערב. "כשהייתי ילד זו הייתה מושבה חקלאית קטנה עם כמה תימנים וכמה מרוקאים. היום כל ההיי-טק קונה שם בתים. זה מקום בן-זונה פסטורלי".

     

    ריח של אניס במיקרו העדין

    חצינו את נחל ברקן על גשר קטן. "פעם היינו באים לכאן לדוג. זה היה נראה לי אז כמו סוף העולם", הורה באצבעו על הגשרון, שהיום עוברת מעליו אוטוסטרדת בטון בשם "חוצה ישראל". מול גבעת ניל"י עצר מחמוד את הרכב כדי לקטוף כמה גבעולי שומר, והאוטו נמלא בריח אניס. הוא סיפר שאביו היה חוכר אדמות מתושבי הגבעה כדי לגדל ירקות. "אני חייב להראות לך את ההבדל בין הבתים של הסוכנות שנבנו בשנות

    החמישים לבין מה שבונים כאן היום", ביקש, כשגבעול ירוק תקוע בזוית פיו. "פעם הכרתי כאן הרבה משפחות, אבל רוב האנשים מתו. אם אתה מסתכל על המיקרו אתה מוצא הרבה חברויות בין היהודים לערבים", סיכם.

     

    כשעברנו את גבעת ניל"י עצר מחמוד את הג'יפ. "אתה רואה את הבית על הגבעה הרחוקה?", שאל. הנהנתי. "זה מקאם שייח' עבדאללה. המבנה היחיד שנותר מהכפר אום אל-שוף. אתה יכול לראות גם את הזיתים והסברס של הכפר, ואת בית הקברות". הוא הסביר שב-48' עזבו תושבי אום אל-שוף ותושבי כפר קרע את האזור ועברו לערערה וברטעה. ביניהם היו גם בני משפחתו. "הם לא האמינו שהיהודים ינצחו", הסביר. אחרי המלחמה חזרו תושבי כפר קרע, אך אום אל-שוף נותרה עזובה.

     

    כשחזרנו לכפר קרע הפנה מחמוד את תשומת ליבי לכרם הזיתים השייך לראש המועצה לשעבר. "הוא היה צריך להביא פועלים מהשטחים כדי שיבנו לו את הטראסות המסורתיות", טען. "אף אחד במגזר לא יודע היום לבנות ככה. היום מביאים D-9 ומיישרים את השטח".

     

    גן המדע הראשון במגזר

    נפרדתי ממחמוד והמשכתי להסתובב. גן עם כמה קקטוסים ברחוב לא-מהודר במיוחד משך את תשומת לבי. מבט נוסף גילה שבשבות צבעוניות, שעוני שמש ותחנת אנרגיה סולארית. "מחקר ופיתוח - גן המדע" ציין שלט קטן. נכנסתי למבנה במרכז הגן. בתוך אולם אפוף עשן סיגריות, שקירותיו מכוסים בספרי אבן רושד והרמב"ם, מצאתי את מנהל המקום, ד"ר איבראהים יחיא, את אחיו ד"ר מחמד יחיא - מייסד עמותת אלזהראוי - ואת ראש העמותה כיום, ד"ר מחמד מחאג'נה.


    שבשבות והדגמות מדעיות בגן המדע הראשון במגזר

     

    השלושה סיפרו לי על עמותת אלזהראוי לחקר ההיסטוריה של המדעים ועל מרכז המחקר שהקימה. העמותה מעסיקה 11 חוקרים בתחומי הבריאות, החקלאות והסוציולוגיה, וכבר הוליד סטארפ-אפ וחצי. ב-2004 הוקם גן המדע הראשון במגזר הערבי וה-33 בישראל.

     

    "חיפשנו דרך להעביר את הידע לאוכלוסייה ולקשור את הדור הצעיר למדע", סיפר איבראהים. הוא השלים את הדוקטורט שלו בפיזיקה בגרמניה, והתמחה באנרגיה סולארית. המרכז בגן מתמחה באיכות הסביבה ופתוח לביקורים של קבוצות, לפי תיאום מראש.

     

    ביקורם של שני הקמצנים

    לא מזמן ביקרו במקום שר המדע והשר לענייני מיעוטים. שר המדע, חבר "הבית היהודי", התקבל בברכה, שהרי "המדע חוצה גבולות", ציטט ד"ר מחאג'נה מדברי השר. "גילינו ששני השרים הם בני מזל גדי, שאחת התכונות המאפיינות שלו היא קמצנות", סיכם מחמד יחיא את תוצאות הביקור. השלושה פרצו בצחוק מתגלגל. הם צוחקים הרבה. אולי בגלל שאם ייקחו את המצב ברצינות, זה עלול להסתיים בבכי. 


    המלומדים. מובילים את מרכז המחקר בכפר קרע ובאזור

     

    השלושה הלינו בפניי על שמדינת ישראל אינה משקיעה דבר במדע במגזר הערבי. "אין בכל המגזר אף אזור תעשייה או מרכז אקדמאי. אפילו בג'נין המצב טוב יותר. הפכנו לעולם השלישי של העולם השלישי", אמרו בכאב. לדבריהם, יותר מ-7,000 סטודנטים מהמגזר יוצאים ללמוד בירדן מדי שנה. "אלה 500 מליון שקל שהמדינה מאבדת כל שנה. פוטנציאל עצום מבוזבז", קבלו.

     

    "מה עוד יש לראות בכפר?" שאלתי לפני שנפרדנו. "אין הרבה. אצלנו אומרים - שב איתנו, תשתעמם איתנו", השיבו. לבסוף שלחו אותי לגלריית הערבסקות של מחמד כלש.

     

    כשהמוביל היה קיים רק בתיאוריה

    בשעת אחר צהריים מאוחרת צעדתי לאורך הגדה של נחל ברקן, ואדי כפר קרע. השמש ירדה מעט ומשפחות החלו להתאסף על הגדה הדרומית, לבילוי רגוע של שישי אחר צהריים, והילדים עסקו בלימוד רכיבה על אופניים ובכדורגל. המשכתי לכיוון מזרח והגעתי לבאר המקורית של הכפר. כשהמוביל הארצי לא היה עדיין אפילו שרטוט על נייר, היו הנשים צועדות לכאן מדי יום את כמה הקילומטרים מהגרעין ההיסטורי של הכפר, וחוזרות כשכד מים מלא על ראשן. מבנה אבן סגור חופה היום על הבאר ואת המים אפשר לראות בקושי דרך שבכת מתכת צפופה.


    צועדים על גדות נחל הברקן

     

    כמה סוסים חנו בגן שסביב הבאר ורוכביהם עסקו בשיחה. איבראהים יחיא, אחיו מחמד ומחמוד מצאלחה, למדו כולם לשחות בבאר. קוטרה אינו עולה על 10 מטרים. "מישהו היה זורק אבן למים, האחרים היו צוללים למטה ומנסים להביא אותה. הרבה טבעו", סיפרו לי.

     

    תרבחו ותסעדו, או: גירוש ספרד בשניים 

    שלט קטן על עמוד חשמל הסגיר "מחמד כלש, ערבסקות" וסימן שעלי לפנות ימינה לסמטת עפר צרה. הפתעתי את כלש בסלון ביתו, שם הוא מארח קבוצות להרצאות בתיאום מראש. עבודותיו הרבות, בעץ, בזכוכית ומעט בקרמיקה, תלויות בצפיפות על הקירות. אחרי שהציע לי קפה סאדה חזק, סיפר על עברו. מחמד נולד בכפר קרע, וסיים לימודי נגרות ועיצוב במכון ממשלתי.

     

    "העניין שלי בערבסקות הגיע הרבה יותר מאוחר. בשנת 84' התחלתי עם לימוד עצמי ואחר כך הצטרפתי לאוניברסיטת לידס", סיפר. המונח "ערבסקות", הסביר, הוענק על-ידי האנגלים דווקא לאומנות הפרסית. "במקור היו שני בעלי תפקידים: הקליגרף היה כותב את המלים והמד'הב היה מעטר אותן במי זהב, ומכאן שמו". הטקסט עצמו אינו חייב להיות קוראני. "אני משתדל לבחור טקסט בעל משמעות כללית", התוודה מחמד, והוליך אותי לעבר לוח עץ גדול שעליו הכתובת העברית "ואהבת לרעך כמוך".


    אצל מחמד כלש בסלון. מארח גם קבוצות להרצאות

     

    "מכיר את הביטוי הזה?", שאל כשהצביע אל עבודה אחרת שבמרכזה המילים "תרבחו אותסעדו". לדבריו, "זו ברכה בערבית, ולכן כתבתי אותה עם ה-א' בהתחלה". הוא סיפר שב-1492 גורשו היהודים והמוסלמים יחד מספרד. "הגורל איחד אותם. כשהמוסלמים היו באים לבקר את היהודים אחרי הפסח, הם היו מברכים אותם במלים האלה. עכשיו אני מברך אותך", השלים מחמד את המעגל, ונפרד ממני לשלום.

     

    • לכתבות קודמות "בשביל הדו-קיום":                   

     

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הבאר הראשונה בכפר קרע
    צילום: יוסי יובל
    כ-15,500 תושבים
    מומלצים