העולם הערבי מאוכזב מחוסיין אובמה: "כמו בוש"
ההתחלה היתה מבטיחה. הנשיא האמריקני החדש שם בצד את מסעות הצלב של ג'ורג' בוש, ונקט בגישה מפייסת כלפי המדינות הערביות והמוסלמיות. כעבור שנתיים, כשארה"ב לא לוחצת על ישראל בנושא ההתנחלויות ולא מקבלת את דו"ח גולדסטון, בעולם הערבי מבינים שאובמה הוא לא מה שחשבו
בתחילה, המצב היה טוב מכדי להאמין. חלקו של העולם הערבי רטט מהתרגשות לשמע נאומו ההיסטורי של נשיא ארצות הברית ברק חוסיין אובמה בקהיר, וחלקו האחר סירב להאמין שהמצב כל כך טוב.
"זוהי תפנית של ממש", חשבו רבים. "ממסעות הצלב של ג'ורג' בוש הבן, שכפה על המזרח התיכון את אמונותיו בכוח הזרוע, עברנו לגישה מחבקת, מפייסת ובעיקר מכבדת של מי שבילדותו אף גדל והתחנך במדינה מוסלמית".
אותו נאום היסטורי בקהיר, אגב, נכתב בדיוק רב מאין כמותו כדי להתאים ולפייס את האוזן הערבית. אחד המסרים העיקריים היה ברור - מעתה נמצא נשיא אחר בוושינגטון, והוא אינו עוין את העולם הערבי אלא רוצה לפייס אותו.
והמסר עשה את שלו. סקרים שבדקו את מידת הפופולריות לה זוכים הנשיא אובמה מחד וארה"ב מאידך בעולם הערבי ציירו תמונה ברורה - אובמה הוא כוכב של ממש ומעמדה של ארה"ב הולך ומשתקם.
הסקרים שבישרו את הנפילה
אולם, ממרחק של שנתיים מאז נבחר אובמה, כשנה וחצי לאחר נאומו בקהיר, כחצי שנה לאחר הנסיגה המשמעותית מעיראק, ולאחר שארצו דווקא הגדילה את סדר כוחותיה באפגניסטן - ועל פי הדיווחים אף חיסלה גורמי "אל-קאעידה" בתימן - מתחילה להיווצר תמונת מצב אחרת, בעייתית יותר עבור הנשיא האמריקני.
אם רוצים לתמצת את מצבו הנוכחי של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בעולם הערבי, כדאי לחזור כחמישה חודשים לאחור - לחודש אוגוסט 2010. שני סקרים מעמיקים נפרדים שפורסמו בחודש זה בארה"ב מעידים על תפישת עולם ברורה - מעמדו של אובמה ושל הממשל האמריקני נמצאים בנסיגה משמעותית.
אובמה בפרלמנט הטורקי באנקרה. "מטרות משותפות" (צילום: AP)
כך, למשל, בסקר שקיים מכון המחקר האמריקני "ברוקינגס" בחודש יולי האחרון בקרב כ- 4,000 נשאלים מקרב מדינות ערב השונות, נשאלו כל משתתף בסקר: "כיצד תתאר את השקפתך כלפי מדיניות אובמה והממשל האמריקני כלפי המזרח התיכון?".
התוצאות היו ברורות. 16 אחוזים העידו כי הם "אופטימיים" - נפילה של 35 אחוזים לעומת 51 אחוזים בסקר שנערך ב- 2009 - ואילו 63 אחוזים העידו כי הם "אינם מעודדים" ממדיניותו של אובמה, לעומת 15 אחוזים בסקר המקביל בשנת 2009.
מהי הסיבה להידרדרות של אובמה בסקרים? "בתחילה קיבל אובמה תמיכה בעולם הערבי בשל העובדה שהתנגד למלחמה בעיראק מראשיתה, הצהיר כי יסיג את הצבא האמריקני ממנה ואכן פעל בתחום הזה",
"אולם חוסר היציבות שנוצר לאחר הבחירות בעיראק נתפש כאחריותה של ארה"ב", ממשיך שיבלי. בנושא זה כדאי לציין את העובדה שארה"ב לא הסיגה לחלוטין את כל כוחותיה מעיראק (במדינה נותרו כ- 50 אלף "מדריכים"), ובאפגניסטן היא דווקא הגבירה את לחימת כוחותיה.
אין מדובר בסממן הראשון להתערערות במעמדו של אובמה בעולם הערבי. בסוף חודש יולי פרסם מכון המחקר האמריקני "פיו" סקר אחר שיש בו כדי לעורר דאגה בבית הלבן. נשאלים מקרב 22 מדינות, בהן מדינות ערביות, נדרשו להשיב "האם לדעתכם אובמה מטפל בסכסוך הישראלי-פלסטיני?" – סוגיה המטרידה מאוד את העולם הערבי.
מלך סעודיה רצה "לרוצץ את ראש הנחש האיראני" (צילום: AFP)
90 אחוזים מהלבנונים השיבו בשלילה, וכך גם 88 אחוזים מהמצרים, 84 אחוזים מהירדנים וכן רוב מוחלט לתשובה השלילית נרשם גם בטורקיה, אינדונזיה ופקיסטן. בסקר זה נוכח אובמה לגלות כי חלה הרעה משמעותית בדעת הקהל הערבית עליו, לעומת סקר דומה שנערך אשתקד.
הכתובת, כצפוי, כבר היתה על הקיר זמן רב לפני פרסום הסקר של "פיו", כמעט מראשית הדרך. כבר כמה שבועות לאחר כניסתו לתפקיד בבית הלבן, ניסו בעולם הערבי לשלוח בשלל דרכים מסר לנשיא האמריקני - "שנה לגמרי את מדיניות קודמך כלפינו".
נהג המונית הירדני ביקש: "אל תמשיך בדרכו של בוש"
ברשת האינטרנט החלו, לדוגמה, לצוץ סרטונים ובהם מסר יומיומי של "אנשים מהרחוב", כמו זה של בהג'ת סאלח, נהג מונית בעמאן, בירת ירדן. "אני קורא לנשיא האמריקני לשנות את צורת ההתייחסות שלו כלפי המזרח התיכון, ולא להמשיך בדרכו של בוש".
בעקבות הפנייה אליו בערוצים שונים, נראה היה שאובמה נענה לאתגר. באפריל 2009 הוא נשא את נאום הפיוס הראשון שלו לעולם המוסלמי מהפרלמנט הטורקי באנקרה. בנאומו הביא אובמה מסר של פיוס ורצון לפתוח דף חדש.
"דיבורים לבד לא מספיקים". ילדים פלסטינים צופים באובמה (צילום: AFP)
העיתונים הערביים והמוסלמיים קיבלו את נאומו של אובמה בברכה ובהתלהבות. אולם, פרשנים ודוברים ערביים החלו לציין כי "דיבורים לבד אינם מספיקים, חובה שהם יתורגמו למעשים".
לאחר נאום קהיר, בחודש מאי, ההתלהבות היתה גדולה עוד יותר, ועימה הדעיכה שבאה בעקבותיו. "העולם הערבי סבור כי אובמה אינו מסוגל ללחוץ על ישראל", קבעו אינספור פרשנים ודוברים ערביים סביב משבר הקפאת הבניה בהתנחלויות לפני מספר חודשים. עתה, כשאין תכנית מדינית של ממש, שלא לומר ואקום, שבים אותם דוברים על תוכן זה בבחינת "אמרנו לכם".
"הנשיאים מתחלפים, המדיניות נשארת"
די היה לעיין לפני כחצי שנה בשמו של הכנס שבחרה העמותה המצרית "עולם אחד - לפיתוח החברה האזרחית", כדי להבין לאן נושבות הרוחות. הכנס, שנערך בראשית חודש יוני בקהיר, נשא את השם "שנה לנאום אובמה לעולם המוסלמי - מה אמר אובמה ומה הוא עשה?".
אחד הדוברים, ד"ר עלי א-דין הילאל, המשמש כמרצה למדע המדינה באוניברסיטת קהיר, אמר כי "כשבודקים מה הניבו הבטחותיו של אובמה בנאומו באוניברסיטת קהיר, חשים תסכול רב. האנשים סבורים כי תקוותיהם נשארו תלויות באוויר וכי דבר לא הושג בשטח".
"השינוי האמריקני - בשפה בלבד"
ד"ר הילאל הוסיף כי "השינוי שחל במדיניות האמריקנית הוא לשוני, שכן בכירי הממשל בוושינגטון הפסיקו לדבר על האיסלאם כ'דת קיצונית', כפי שהיה בימי בוש, והחלו לדבר על 'מלחמה בקיצוניות' ללא קשר לאיסלאם. הם גם הדגישו שארה"ב אינה נמצאת במצב לוחמה עם האיסלאם והמוסלמים והפסיקו להשתמש בביטויים שליליים כלפי האיסלאם".
אשר לסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ד"ר הילאל אמר כי בנושא זה "ישנה נסיגה בעמדת אובמה. בתחילה הוא גינה את הבנייה בהתנחלויות ועתה הוא לוחץ על מדינות ערב להסכים למו"מ עקיף עם ישראל. כמו כן, ארה"ב לא הביעה תמיכה בדו"ח גולדסטון". הוא חתם את דבריו בקביעה כי "תדמיתה של ארה"ב לא תשתנה בכנסים אלא תישאר כל עוד יישארו הבעיות הגדולות ללא פתרון ובראשן הסוגיה הפלסטינית".
חזר למדינה בה התחנך. ברק ומישל אובמה באינדונזיה (צילום: AP)
אולם גם הסוגיה הפלסטינית אינה הסוגיה היחידה שמטרידה את העולם הערבי. מסמכים שחשף באחרונה אתר ההדלפות ויקיליקס שפכו אור על הדינמיקה המתרחשת בחדרי חדרים בין מנהיגים ערביים רבים לבין ממשלו של אובמה.
במסמכים רבים צוטטו מנהיגי מדינות המפרץ ומצרים כמי שדוחקים באובמה להכות באיראן, ויפה שעה אחת קודם. הרעיון עצמו אינו מפתיע לכשעצמו, שכן הכל יודעים עד כמה למשל מוטרדת סעודיה מהתחזקותה של איראן. אולם, חשיפת דבריו של המלך הסעודי, עבדאללה בן עבד אל-עזיז כי "יש לרוצץ את ראש הנחש כל עוד יש הזדמנות לכך" בהתייחסו לאיראן, לבטח לא הסבה נחת לבית המלוכה בריאד.
מסמכי ויקיליקס העידו כי בשנים האחרונות מחזיקות מדינות ערביות-סוניות רבות בעמדה דומה לזו של סעודיה. ניתן רק לשער עד כמה הזמן שחולף - מבלי שניחתת מכה צבאית אמריקנית (או אפילו ישראלית) על איראן - רק מגביר מצד אחד את החששות הכבדים במדינות אלה מאיראן, ומצד שני את האכזבה מאובמה בסוגיית הטיפול ברפובליקה האיסלאמית.
הממשל התכנס פנימה על חשבון העולם. אובמה וחברים (צילום: רויטרס)
לפיכך, אין להתפלא על דיווחים שהחלו לצוץ לאחרונה שקטאר, בה שוכן הבסיס האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון, כבר שוקלת לקיים תמרונים צבאיים משותפים עם הצבא האיראני. היה גם מי שהציע בכוויית שהמדינה תסתפח לאיראן. אמנם סביר להניח כי דיווחים אלה יישארו רק בגדר דיווחים, אך הם בהחלט נותנים דוגמה להלך הרוחות במפרץ הפרסי לגבי הסוגיה מיהו הצד החזק באזור זה של הגלובוס - ארה"ב או איראן.
בשנתיים שהעביר אובמה בבית הלבן עמדו נושאים נוספים על הפרק בינו לבין העולם הערבי: ההפשרה ביחסים עם סוריה, למגינת ליבן של יריבותיה, והיעדר הגיבוי התקיף למחנהו של סעד אל-חרירי בלבנון.
מדיניות החוץ נדחקה הצדה
באופן כללי, היו רבים במזרח התיכון שהביטו לעבר וושינגטון וראו "התכנסות פנימה" של ארה"ב וטיפול בבעיות פנים כמו המשבר הפיננסי, הרפורמה בביטוח הבריאות - ועוד על חשבון מדיניות החוץ, בה רבים כל כך בעולם הערבי תלו תקוות רבות כל כך.
השורה התחתונה מבחינתו של אובמה בכל הקשור לעולם הערבי, היא אולי חמצמצה אבל רצוי לזכור דבר אחד - מדובר במאזן ביניים בלבד. הנשיא האמריקני עודנו זוכה לקרדיט רב יותר מאשר רבים מקודמיו בתפקיד בעולם הערבי, ובניגוד לשני הנשיאים לבית בוש ואפילו ביל קלינטון, הוא אינו זוכה לביקורת חריפה מידי בעולם הערבי.
בעולם הערבי מקווים שהנשיא האמריקני ינקוט מדיניות תקיפה מול ישראל, ויאמץ בחום לחיקו את אבו מאזן והפלסטינים. רק אז, לדעתם, הוא יוכל להטות לטובתו את דעת הקהל בעולם הערבי ולזכות לתמיכתו.
לפנייה לכתב/ת 
