מריצים לאחור לקראת האוסקר: "הרשת החברתית"

במאי: דיוויד פינצ'ר

שחקנים: ג'סי איזנברג, אנדרו גארפילד, ג'סטין טימברלייק, ארני האמר, מקס מינגלה, ברנדה סונג, ראשידה ג'ונס ורוני מארה.

מפיקים: סקוט רודין, דנה ברונטי, מייקל דה-לוקה, סון שאפין

תסריט: ארון סורקין (מבוסס על ספרו של בן מזריץ')

מוזיקה: טרנט רזנור ואטיקוס רוס

צלם: ג'ף קרוננוות'

עורכים: קירק בקסטר ואנגוס וול

הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים

מועמד לשמונה פרסים: הסרט הטוב, בימוי, שחקן ראשי, תסריט מעובד, צילום, עריכה, מוזיקה, מיקס סאונד.

תקציר העלילה, כמו שאנחנו מבינים אותה

הגרסה הרשמית קובעת כי התסריט ל"רשת החברתית" מבוסס על הרומן של בן מזריץ' "The Accidental Billionaires", המגולל את סיפור ייסודה של הרשת החברתית פייסבוק. אבל האמת היא שהמוטיב המרכזי שמניע את הסרט לקוח מ"נקמת המרובעים" - אותה קומדיה טראשית מ-1984, המשרטטת את הבדלי המעמדות בקולג'ים האמריקנים והקושי הגדול לנוע ביניהם.

מריצים לאחור לקראת האוסקר:

• "התחלה" של כריסטופר נולאן
• "פייטר" של דיוויד או. ראסל
• "נאום המלך" של טום הופר
• "צעצוע של סיפור 3" של לי אונקריך
• "127 שעות" של דני בויל
• "הילדים בסדר" של ליסה חולודנקו
• "ברבור שחור" של דארן ארונופסקי
• "אומץ אמיתי" של האחים כהן
• "קר עד העצם" של דברה גרניק
  

ב"נקמת המרובעים" מנסים החנונים לואיס וגילברט, סטודנטים למדעי המחשב, להשתלב באחת מאחוות הקולג' הנחשקות, אך נענים בתגובה שלילית, בוטה וספוגת סנוביזם, שאומרת בעצם: "חפשו את החברים שלכם - במקום אחר".

הכישורים החברתיים של לואיס וגילברט באים ביחס הפוך לאיי.קיו הגבוה שלהם, ולמרות שמסיבות, אלכוהול, סמים ובעיקר בחורות הם התנסות שהיו רוצים להשתתף בה - רמת המקובלות שלהם לא עוברת את הסף. הם נפלטים החוצה שוב ושוב עד שהם רוצים נקמה, ועם המוח החריף והיצירתי שלהם, הם יכולים להשיג אותה - באמצעות טכנולוגיה ומעט תעוזה.

איזנברג כצוקרברג ב"הרשת החברתית"

טכנולוגיה, תעוזה וחוצפה הם הכלים שהמליכו את מארק צוקרברג למלך האמיתי של העולם. המוטיבציה הבלתי נדלית שלו לא נובעת מהרצון להתעשר או לשנות את העולם, אלא מהתשוקה להכרה חברתית - בעיקר מצד בנות הקולג', ובמיוחד מצד אחת שזרקה אותו, כבר בתחילת הסרט, אריקה אולברייט.

 סצינה זו היא המפץ הגדול של הסרט - משם התחיל העולם כפי שאנו מכירים אותו כיום. עולם הפייסבוק - כך לפחות על פי סורקין ופינצ'ר.

העלילה אולי לא נאמנה בדיוק למה שאירע במציאות, אבל אנחנו נישאר נאמנים לסרט ולפיו, טראומת הנטישה שחווה צוקרברג הציתה את הניצוץ שהביא להקמת הרשת החברתית. הוא אוטיסט בכל הנוגע ליחסי אישות, אבל ארטיסט בכל מה שנוגע למחשבים וטכנולוגיה - כך שאולי הוא יכול לגייס את האינטרנט כפלטפורמה לפעילות חברתית, אפילו רומנטית. המודם ישמש כמתווך עם הבריות מסביב והג'ויסטיק... אפשר למצוא לו כמה וכמה שימושים.

לתדהמתו, מסתבר לצוקרברג ולחברו הטוב ביותר / שותפו אדוארדו סוורין (גארפילד), שרשת הפייסבוק שהשיקו בדרום של הרווארד זכתה להצלחה עצומה ובלתי צפויה, וזו חרגה מעבר לחוג הגיקס המקומי, אפילו אל הלפטופים היוקרתיים של סלבריטאי הקמפוס. שריפת הפייסבוק הגדולה שהציתו בהרווארד הבהירה - צוקרברג ניצח: הוא עשה את זה בגדול גם אצל המקובלים בסטודנטים. 

איזנברג וטימברלייק. שני אוטיסטים

אבל למרות הניצחון הגדול, צוקרברג נשאר אותו אנדרואיד. הוא יודע להקליד וללחוץ על הכפתורים, חוץ מכפתורי הרגש של עצמו. ואריקה אולברייט, היא לא נלכדת ברשתו. אמנם יש הרבה דגים באוקיינוס המידע, אבל את חכת הפייסבוק הוא הרי הגה בהשפעתה. אה, כן. וגם בעזרת כמה חברים-שותפים - סוורין וגם התאומים ווינקלבוס (הומר) והיזם שון פארקר (טימברלייק), אוטיסט טפילי - ובניגוד לצוקרברג, נטול מצפון.

"הרשת החברתית" מבטא היטב את פיצול האישיות בו לוקה צוקרברג, כאבטיפוס של רובנו, בני האדם המודרנים שאימצנו את הפייסבוק כחממת אלטר-אגואים. החנון היהודי הפך למלך העולם, חיה חברתית ברשת שייצר. אבל האינטליגנציה הרגשית שלו נשארה עצורה בצ'יפ. הוא יודע לעשות לייק, אבל לא לאהוב. יודע לעשות פוק, אבל לא להתחיל עם בחורה. יודע לבקש פרנדשיפ, אבל לא להיות חבר אמת - לא בעולם האמיתי.

כך קורה שבעוד שהרשת שלו גדלה ומייצרת מיליונים ומיליארדים, כמות החברים הקרובים שלו הולכת ומתמעטת. מבחוץ הכל משתנה, אבל הוא נשאר בקונכיה של עצמו. בודד ועצוב, אבוד בסביבה האינטימית שלו. נקמת המרובעים? מסתבר שזה לא מצחיק.

מה למדנו

אתה יכול להתנתק מהפייסבוק, אבל הפייסבוק לא מתנתק ממך.

למה יזכה

סיפורו של צוקרברג הוא תופעה מדהימה שמתרחשת לנגד עינינו. קשה לדעת איפה זה ייעצר, אם בכלל, אבל פינצ'ר כן מצליח להציג את מייסד פייסבוק כמודל האישיות החצויה, שכולנו חווים במידה זו או אחרת באטמוספירה הווירטואלית שיצר לנו. במובן זה, "הרשת החברתית" הוא סרט ביוגרפי וגם היסטורי - העוסק בהיסטוריה שכותבת את עצמה בזמן אמת - כסטטוס.

חבורת פייסבוק. אין אינטימיות

הדיאלוגים השנונים והחדים, והביצועים המשוייפים והמלוטשים שלהם בפי איזנברג, גארפילד, האמר וטימברלייק - מי שמהווים את העתודה הצעירה של שחקני האיכות של הוליווד - מגבירים גם הם את הסיכוי לניצחון.

למה ייכשל

הסיפור של פייסבוק כמכלול הוא מהפכה אמיתית, אבל היא נטולת ספקטאקלים. הסרט כולו נבנה על הדיאלוגים של השחקנים, מאחורי שולחנות המחשב במעונות הסטודנטים,

או סביב שולחנות הדיונים במשרדי עורכי הדין. "הרשת החברתית" היא מארג של אנדרסטייטמנטס, שאמורות ליצור אמירה על העולם, אבל הפְּחת הדרמטי שבסרט עשוי לעמוד כנגדו.

חוץ מזה, לפני הכל צריך להעביר את ותיקי האקדמיה סדנה שתסביר להם: מה זה לעזאזל הפייסבוק הזה.

הימור

איזנברג, גארפילד וטימברלייק מדברים בחדרי חדרים, לפעמים באמצעות הצ'ט. נאומו של המלך ג'ורג' השישי מ"נאום המלך" מהדהד כאירוע היסטורי מאז שנות ה-30 ועד היום - וזהו ההבדל הקטן אך הרועש, שיישלול מפינצ'ר את הפרס.