במדינת הרבנים רעש מהומה
הרבנים נלחמים בשלל טחנות רוח: החל ברווקוּת מאוחרת, וכלה באמהות חד-הוריות. אם חשבתם שאין קשר בין זירות הקרב - תחשבו שוב. כל כיפה היא כומתה על ראשו של חייל במיליציית צבאות השם, בדרך לקרב על האג'נדה הרבנית
רבנים אינם אוהבים רווקוֹת או רווקים.
בכל חלקה פנויה בתעמולוני התקשורת הדתית, ניתן למצוא גינויים על גינויים לתופעת "הרווקוּת המאוחרת".
גישת הממסד גורסת בגדול, כי הרווקים הזכרים הם הוללים, חסרי מחוייבות ומנצלים את מעמדם הנדיר ל"דפדוף" יתר של מועמדות. הנשים מבוקרות תכופות כבררניות המעדיפות קריירה על חשבון אמהות מוקדמת.
הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
שועי המגזר ופרנסיו - בראשם הרבנים - מנסים לפתור את ה"בעיה". הם מייסדים ארגוני זיווגים, מגייסים שדכנים ומחוללים ימי לימוד משותפים. יפה לראות איך הרבנים מועדים בשמחה אל אותו בור שכרו לעצמם. הרי עד היום טרחו להפריד בין זכרים ונקבות כבר בבית הספר היסודי, ונדמה שלא ירחק היום בו יפרידו גם בין עגבנים לעגבניות במגירת הירקות. כעת הם מתקשים לבשר לפקודיהם שהמלחמה נגמרה. שזהו, אפשר לצאת מהמקלטים להגיח לדייט עם בחורה, כאילו לא עברו עשרים שנים בבידוד.
תופעת הרווקוּת היא רק "בעיה" מלאכותית אחת מתוך שלל טחנות רוח שהרבנים נלחמים נגדן. הם נגד העלייה במקרי הגירושין. הם נאבקים גם ביציאה בשאלה ובנישואים חד-מיניים. רובם אף מתנגדים לסטטוס האמהות החד-הוריות שהחליטו להביא ילד, מבלי למצוא בן זוג.
כל חייל נחשב
לכאורה, אין קשר בין כלל התופעות הללו, מעבר לעובדה שהרבנים יוצאים נגדם. אבל רק אדם תמים
דעה
אני רווקה, וצאו לי מהווריד
עינת ברזילי
החברה הדתית פולשת לחיי הרווקים בלי הזמנה, ובלי גבולות. כך קרה שדמות תורנית הפכה את עינת ברזילי לבת ערובה, בניסיון ללמד אותה "איך ללכוד גברים" - והיא סיימה את הערב בדמעות. רוצים לסייע? פשוט תכירו לרווקים מישהו שווה
יחשוד שכל כך הרבה אנרגיה רבנית מתבזבזת על מאבקים שאין בהם אינטרס לאיש.
מנהיגים דתיים מתאפיינים לרוב בתאוות כוח. את הכוח הם שואבים ממספר המאמינים שיכול לפקוד לעצמו כל מנהיג קהילה או מחנה. אותם חיילים מהווים כוח כלכלי וביצועי לא מבוטל. כך למשל, הרב יכול לשלח את מאמיניו להפגין עבור האידיאולוגיה והאינטרסים שהוא חפץ לקדם; לצוות עליהם לסרב פקודה, או לרכוש רק הכשר מסויים. לכן כל חייל נחשב.
חזרה בתשובה מגייסת טירונים חדשים וצייתנים, אבל התופעות שנזכרו בראשית הדברים, מאיימות על כוחם של הרבנים. כולן מביאות לפגיעה קשה בפס הייצור של החיילים. תארו לעצמכם כמה כוחות מושקעים בשטיפת מוחו של טירון שנכנס למערכת בגיל אפס, כדי שיצא למלחמות הנכונות, ירכוש בית ביישוב הנכון, וייצג את הרב שלו בכל מקום שאליו יגיע. והִנה בגיל 20 הופך החייל לדתל"ש. שנים של עיצוב תודעה יורדות לטמיון. אז שככה יוותרו הרבנים בקלות?
אותו הדין לגבי חד-הוריות שמשאביהן האישיים והכלכליים לרוב נמוכים, מה שמביא לחייל או שניים במקום ארבעה-חמישה במשפחה "נורמלית". הגירושים והרווקות המאוחרת אף משלבים עניין נוסף: לא רק פגיעה בפס ייצור חיילים יש כאן - אלא אובדן של "אמצעי הייצור" עצמם, קרי: ההורים.
מיליציות צבאות השם
כאשר אדם נמצא במעמד "אידיאלי" מבחינת החברה שסביבו, כלומר נשוי על פי הספר - הוא מתיישר על פי הנורמות הקהילתיות. מעניין אותו שילדיו יתקבלו לבתי ספר מסוימים, וחשוב לו לשמור על שלום בית עם בן הזוג הדתי. אך ברגע שאין חבילה – האינדיבידואל עלול לעשות מה שהוא חושב לנכון, ללא הגבלה חברתית. לכן לא מעט
מתגרשים מלווים את התהליך גם ביציאה בשאלה. פשוט כבר לא אכפת להם - לא מבן הזוג, ולא מהקהילה.
לא מעט דתל"שים היו נשארים דתיים לו הספיקו לחתן אותם בזמן, ו"להכניס אותם לתלם". לא לחינם מובילה האידיאולוגיה הדתית לחתונה ולהבאת ילדים בשלב מוקדם. אדם בן 24 המטופל בשלושה צאצאים, עסוק בילדים ולא במהפכות; בפרנסה ובטיטולים ולא במחשבה. המחשבה היא האויבת הגדולה ביותר של הדת ושל הקולקטיב הדתי.
לכן אני ממליץ לכל אינדיבידואל לזכור שהאינטרס שלו כאדם, איננו תואם בהכרח את האינטרס של הרבנים. לפעמים הלחץ להקים "בית נאמן בישראל", הוא בסך הכל ניסיון להפוך אדם חופשי - למועמד לשירות במיליציות "צבאות השם".
לפנייה לכתב/ת 
חייל בפוטנציה? התפרעויות בשייח' ג'ראח
צילום: AFP
מומלצים
