שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הרגע שנזכור: דקה של ערבות הדדית

    רגע לפני שניתן האות לדיונים על המחיר הכבד שמשלמת ישראל בעסקת שליט - תנו ליהנות מהרגע הנדיר של הערבות ההדדית והשמחה הקולקטיבית הכל כך נדירה במחוזותינו

    לרגע אחד קטן וקסום, הוכרז במדינה יום אבל לאומי לציניות הכל-כך מחוספסת שלנו. את הרגע הזה נזכור, כך נראה, עד נשימתנו האחרונה. כמו רצח רבין, כמו "נחש צפע", כמו הידיעה על נחשון וקסמן ז"ל.

     

    גלעד שליט בדרך הביתה:

     

    אך שלא כמותם, הידיעה על שחרור גלעד שליט שהבליחה במפתיע, הולידה רגע טהור של שמחה שאינה נוגעת בדבר, של ערבות הדדית יהודית ומזוקקת, של יד ביד - ממש כמו פרץ הריקודים ששטף את הרחובות ברגע הכרזת המדינה.

     

    שיעור בפרופרוציות

    בכל פעם בדרכי לכיכר פריז, הייתי נמשך על ידי כוח נסתר לעבור בכל רחוב – ובלבד שאתחמק מן

    הרחוב של המאהל. רק לא להיתקל בפנים של נעם ואביבה שליט. כי בכל פעם שהייתי מציץ בחטף במאהל, ורואה את נועם ואביבה מסוגפים בשתיקתם האצילית והכל כך לא ישראלית; מתבוססים בלבד הכי משותף שידעה המדינה הזו, קיבלתי שיעור ועוד שיעור לחיים:

     

    שיעור על פרופורציות, על סבל וכאב, על איפוק והתמודדות - ועל אנשים שמוגדרים חילונים, שרק הם יודעים כיצד הצליחו להחזיק כל כך הרבה זמן מעל למפלס השפיות, מקווים ומתפללים - אין לי מושג למי - אבל מסתבר שאלוהים לא בודק בציציות הלב.

     

    אני מניח שיותר מדי אנשים יושבים עכשיו בקריה ובמרתפי השב"כ, ומחפשים נואשות אחרי נורופן פורטה. מנסים להעריך כמה זה באמת יעלה לנו, והאם היה זה הצעד הנכון - אבל זה כבר עניין לפרשנים.

     

    אנחנו, העמך - האנשים הפשוטים ובעיקר הירושלמים שבינינו, אלה שהתנגדו למהלך ואלו שהיו בעדו - רק רוצים להסניף וליהנות עוד קצת מהרגע המכשף הזה, שכרוך בצליל שמשמיעה משקולת של ילד בן 19 שהלך לנו לאיבוד במקום הכי חשוך ורע שיש למשך 5 שנים, ועכשיו נמצא.

     

    לנצור את הרגע

    רצינו לראות כאן את החיילים החטופים - וקיבלנו ארונות. רצינו כל כך לראות כאן את רון ארד - וקיבלנו ייאוש. אנחנו רוצים לראות את יהונתן פולארד - ומקבלים כל פעם מחדש עוד סיבוב של סכין בלב הפצוע שלנו.

     

    אז למרות שברגע ההכרזה על שחררו של גלעד, ניתן האות לדיונים ולספקולציות האם המחיר
    שווה או לא – אנא, בבקשה מכם אנשים: תנו לנו רק עוד כמה דקות ליהנות מהקסם הזה של הערבות ההדדית, של הדמעות בעיניים, של השמחה הגבוהה ביותר שיש. שמחה שאינה נוגעת בדבר על כך שהילד של כולנו חוזר הביתה בחתיכה אחת.

     

    אחרי שהוא יהיה כאן מוגן, עטוף בחיבוק של אביבה שהפכה בעל כורחה לסמל של אמא סובלת - נוכל לחזור למציאות הלא שפויה והכל כך אכזרית של משחק הדמים המוכר שלנו. בינתיים, בואו ננצור את הרגע הזה, כי אין לנו הרבה כאלה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תנו לשמוח איתה. אביבה שליט
    צילום: נועם מושקוביץ
    מומלצים