שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    ג'יימס בונד של העגונות

    הוא התחזה לגורו במעבה הג'ונגל, התחפש למחלק עיתונים בצרפת - וביקר בכלא תאילנדי שורץ עכברים. הרב שלמה קליין הקדיש את חייו להתרת עגונות בארץ, אך נפטר בעיצומה של פרשייה שאיימה על שמו הטוב. עכשיו בתו מקיימת את צוואתו

    כבר כילדה היה ברור לחוה שאבא שלה הוא משהו מיוחד. ברחוב היו ניגשים אליו אנשים ומנשקים את ידו, מבקשים לדבר אתו, מתקהלים סביבו. וזה כשהוא היה בבית, ולא באחת מנסיעותיו הדחופות לחו"ל שהולידו היעדרויות של שבועות על גבי שבועות. רק כשגדלה, הבינה מה הוא עושה. אבא שלה, הרב שלמה קליין, התיר עגונות.

     

     עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    תשע שנים לאחר פטירתו מוציאה חוה קליין את סיפורי חייו. ספרה "מתיר עגונות" (הוצאת "חממה ספרותית"), מתאר עשרות מיקרים שבהם הרב קליין, עובד בית הדין הרבני, סיכן עצמו כדי לשחרר נשים מעגינותן. סיפורו הוא החומר ממנו עושים סרטים, כאלה שאף אחד לא מאמין כי הם מסוגלים להתרחש במציאות. אבל המציאות עולה על כל דמיון: רב חרדי שמסתובב בג'ונגלים של הודו, בבתי כלא בתאילנד ובכפרים ערבים עוינים.

     

    הוא שוטט בעולם עם מכתב מנשיא מדינת ישראל שמבקש מהרשויות לסייע לו, מזוודה קטנה - והבטחה שהבטיח לעצמו, לשחרר כמה שיותר עגונות. "זה היה תפקיד לא רשמי שהוא לקח על עצמו", אומרת חוה קליין. "כשהוא ראה את תיקי העגונות שאין להן מענה זה חרה לו. הוא ידע שאם הוא לא יקום ויעשה מעשה, הם ימשיכו להתגלגל ולא יקרה איתם כלום. ואז הוא לקח על עצמו את התפקיד".

     

    מסעות חוצי גבולות

    במשך 15 שנה הקדיש עצמו הרב קליין לאתר גברים שנעלמו והשאירו אחריהם משפחות הרוסות,

    ונשים "שבויות" שעל פי הדת היהודית אינן יכולות להינשא או ללדת ילדים.

     

    "שנים רבות הוא התרוצץ ברחבי העולם, לפעמים במשך שבועות", קליין מספרת, "וכל זה לפני שהיה אינטרנט. זה היה כיתות רגליים שכלל נסיעות ארוכות לקצה העולם בעקבות שביבי מידע. לפעמים אמא שלי לא שמעה ממנו, ולא ידעה אם הוא חי או מת. הוא השקיע בחיפושים האלה מאמץ רב בנחישות. הוא ערך מסעות חוצי גבולות במובן הפיזי והנפשי, ואמר שהוא רוצה להתיר את כל העגונות.

     

    "אנשים שינו זהויות ועשו דברים הזויים כדי לא חתום על גט. הוא החל לצוד סרבני גט בסוף שנות השבעים, ועבד כמו ארגון ביון – כשהוא מאתר מאות סרבנים".

     

    סיכן את עצמו - למען העגונות

    מסעותיו של הרב קליין מעולם לא היו שגרתיים. כשיצא לדרך הוא לא יכול היה לדעת היכן ימצא את עצמו ואיך זה ייגמר. הוא הגיע למקומות שכף רגלו של רב חרדי מעולם לא דרכה בהם קודם לכן.

     

    "היה סרבן גט שאבי איתר בכלא בתאילנד", נזכרת חוה. "אבא שלי התקשה להשיג אישור כניסה למדינה. כשהצליח להיכנס, הוא פגש אדם שנמצא בתת-תנאים. חי בתא קטן שורץ עכברים, שבור מנטלית ופיזית. הוא התנה את החתימה על הגט בכך שישחררו אותו מן הכלא. אבא שלי ידע שהסיכוי לכך קלוש, אז הוא שכנע אותו שכמו שהוא לא רוצה להיות כלוא, גם אשתו לא רוצה להיות כלואה. לבסוף הוא הצליח להחתים אותו, ומהכלא בתאילנד - שיחרר אישה פה, בארץ.

     

    "במקרה אחר הוא הגיע לג'ונגלים של הודו. זה היה מספר שבועות לפני הבר מצווה של אחי, ולאבי הגיע מידע שאחד מסרבני הגט הנמלטים נמצא בניו-דלהי. הוא התלבט אם לנסוע, כי נסיעה מהסוג הזה יכולה להיות מאוד ארוכה. לבסוף החליט שהאם סוף-סוף הגיע מידע, הוא חייב לנסוע לפני שהאיש ישוב וייעלם. בניו-דלהי הוא גילה שהבנאדם הפך לגורו וחי בקומונה, בג'ונגל. אבא שלי שכר ריקשה, והתחיל להסתובב בג'ונגלים - עד שאיתר את מקומו המדויק. אבל כשהגיע, המאמינים שלו לא נתנו לו להיכנס ולפגוש את 'האיש הקדוש' שלהם.

     

    "נהג הריקשה אמר להם שהנוסע שלו הוא עצמו גורו חשוב. אבא שלי שלא ידע מה לעשות, התחיל לשיר זמירות שבת. המאמינים כנראה התרשמו ונתנו לו להיכנס, אבל כשהוא פגש בסרבן הגט - הוא אמר לו: תסתלק מכאן, או שאני אחתוך אותך וששלח אותך לאשתך בקוביות. אני לא יודעת איך אבא שלי הצליח לרכך אותו, אבל העובדה היא שהוא חזר הביתה עם חתימה".

     

    בזאת לא תמו תלאות המסע. בשל תקלה עצר המטוס בכווית, והטייס ביקש מהרב קליין - היחיד עם דרכון ישראלי - להתחבא בשירותים. במהלך התיקונים דוממו מנועים, והשירותים הפכו למחניקים. הרב קליין התעלף, וכשעלו הנוסעים הוא נמצא מחוסר הכרה, והצוות הצליח להעיר אותו.

     

    חיפשו נקמה

    לא כל סרבני הגט ברחו לג'ונגלים או מצאו עצמם בכלא. היו כאלה שפשוט נעלמו מבלי להשאיר עקבות. באחד ממסעותיו הגיע הרב קליין לקהילה היהודית בסאו פאולו שבברזיל, מצויד בתמונה ישנה, ועבר מבית כנסת אחד לשני. באחד מבתי הכנסת אמר לו אחד המתפללים כי הוא חושב שהוא מכיר מישהו שדומה לדמות שבתמונה, ושלח אותו לחנות בעיר. הרב קליין ישב שעות, אך האיש לא בא. כשכבר הופיע לאחר מספר ימים, הוא סירב לפגוש אותו כי חשב שהרב הוא מאפיונר. רק לאחר חיפוש גופני נפגשו השניים.

     

    גבר אחר ברח לעיירה נידחת בצרפת, שם התבודד וכמעט לא יצא מהבית. הרב קליין הצליח להיכנס לביתו רק לאחר התחפש למחלק עיתונים. במקרה אחר הוא התחפש לשייח' כדי לאתר אדם שהשמועות אמרו כי נרצח מעבר לקו הירוק. הרב וקבוצה של פלשתינים ששכר, חפרו את עצמותיו מהקבר, והביאו אותן לבדיקת דנ"א שאישרה את השמועה, ושיחררה את האישה מעגינות לאלמנות.

     

    לא כל הסיפורים מסתיימים בחתימה טובה, ולא פעם התפלל הרב לניסים קטנים בדרך. בצרפת אותר סרבן גט לאחר מאמצים רבים, אך סירב לחתום על הגט באופן נחרץ. זמן קצר לאחר מכן נפטרה אמו בארץ, והוא הגיע להלוויה. בשדה התעופה כבר המתינו לו השוטרים, ולהלוויה הוא הגיע אזוק. הובהר לו שאם הוא לא רוצה לשבת שבעה בכלא, יהיה עליו לחתום. הסרבן העדיף לשבת שבעה בבית אימו.

     

    "רובם פעלו מתוך רגש של נקמה", אומרת חוה. "אלה אנשים שהענישו את הנשים שלהם. אבא שלי ניסה להמחיש להם עד כמה הם עצמם לא היו רוצים להיות תלויים באדם אחר. במקומות מסוימים כמו צרפת, היה שיתוף פעולה מצד הרשויות, והם הסכימו למחוק לסרבני הגט עבירות פליליות במדיה ויסכימו לחתום.

     

    "פעמים רבות שמשו התמונות הילדים שלהם שימשו קלף חזק. לכל מקום שאבא נסע, הוא היה לוקח תמונות של הילדים של אותו אדם. הוא הראה להם את הילדים שלעיתים הסרבן לא ראה שנים, ולא פעם זה המיס ללבבות".

     

    צוואה שהפכה לספר

    לפני כ-11 שנים הופסקה עבודתו של הרב קליין. הוא נחשד בלקיחת שוחד וזיוף תעודות גיור, וסולק מבית הדין הרבני. משפטו נמשך למעלה משנתיים ובסופו הוא זוכה, אולם הוא כבר לא היה בשביל לשמוע את פסק הדין. מספר ימים לפני ההכרעה קיבל הרב דום לב, ונפטר בגיל 54. הספר "מתיר עגונות" הוא הירושה שנתן לבתו.

     

    "בתקופה שהתנהל נגדו ההליך המשפטי, אבא התחיל לכתוב את כל הסיפורים", חוה מספרת. "כמה ימים לפני שנפטר הוא קרא לי, וביקש ממני להוציא את החומר לאור. הוא לא שרד את ההליך הפלילי, ואף אמר שהוא לא יחזיק מעמד. אנשים שהכיר אותו, הפנו לו פתאום את גבם. היה לי מאוד קשה לראות אותו כך. כשנפטר, ישבתי
    לכתוב את הספר מתוך כתב ידו, אבל לא הייתי מסוגלת להוציא את זה לאור. מותו היה מאוד טרגי עבורי. רק בתקופה האחרונה זה הבשיל, והחלטתי שאני חייבת לעשות את זה".

     

    בתשע השנים שחלפו מאז נפטר הרב, נוספו לבית הדין הרבני עשרות תיקים חדשים של עגונות. חוה, בעצמה עו"ד לענייני משפחה - נתקלת בהן לפעמים. "פגשתי אישה שאין לה ילדים, כי בעלה עזב אותה כשהייתה צעירה ונעלם", היא מספרת. "נשים משלמות מחיר מאוד כבד, וכשאני שומעת אותן, אני חושבת שמה שאבא שלי עשה היה נדיר. הסבלנות שלו לאסוף שבבי מידע... כילדה ידעתי שיש לי אבא גיבור. ראיתי את הערצה שהייתה אליו. בשבילי הוא היה מלך העולם".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בשם האב. עו"ד חוה קליין
    צילום: אורן אליאס
    "מתיר עגונות"
    עטיפת הספר
    מומלצים