עקיבא וענהאל: הכל קשקוש חוץ משוש

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• תגלית: חלקים מהכותל לא נבנו על ידי הורדוס
• מלחמת החרדים בנשות הטליבאן
• די לפריצות: הלכות צניעות לגבר
  

קשה שלא להתאהב בשושים, ובמיוחד בענהאל. הצעירה הכריזמטית והאנרגטית, שלא מסתירה את המבטא והמזג הצרפתיים, כבשה בסערה את הצופים החל מהפרק הראשון. ענהאל (26) נולדה לאם צרפתיה, בת לחסידי אומות העולם שהתגיירה בשנות ה-20 לחייה, ולאב יהודי ממוצא צרפתי. בילדותה עברה המשפחה מצרפת לישראל ובחזרה, ארבע פעמים, עד שהשתקעו כאן סופית כשהייתה בת 12. את הכישורים החברתיים המפותחים היא מייחסת למעברים הרבים של ילדותה, שאילצו אותה לגשר על פערי תרבות ולהסתגל לחברה חדשה בכל פעם.

"בחורה תכל'ס, בלי משחקים"

דווקא לעקיבא לקח קצת יותר זמן להתאהב ב"שושה" שלו. מתברר שאפילו לזוג הכי מאוהב על המסך, הדברים לא היו כל כך פשוטים בהתחלה.

עקיבא: "אני הולך לשבור פה מיתוס. לא התאהבנו ממבט ראשון. באתי לאפטר של שעה וחצי מהצבא בשביל בליינד-דייט עם ענהאל, ואחריו היה לי ברור שלא אפגוש אותה שוב".

ענהאל: "כן, הוא לא הכיר אותי, אז למה שיחשוב שאני מציאה? עשר דקות אחרי הדייט התקשרתי אליו כי שכחתי להחזיר לו כסף על הקפה, וליתר בטחון שאלתי אותו אם הוא רוצה שניפגש שוב".

עקיבא: "עשר דקות אחרי דייט, הבחורה מתקשרת אליך לשאול אם ממשיכים. הייתי בשוק מצד אחד, אבל מצד שני התלהבתי מהאומץ ומהישירות, וזה מה שגרם לי לרצות להכיר אותה יותר. אם היא לא הייתה מתקשרת אחרי עשר דקות ושואלת אם ממשיכים, הייתי חוזר אליה יותר מאוחר ואומר לה לא. אבל אהבתי את זה שהיא תכל'ס, בלי משחקים".

ענהאל: "אבל מה שקרה זה שהוא לא ענה על השאלה והמשכנו לדבר עוד שעה, ושוב שאלתי אותו מה קורה איתנו".

עקיבא: "כן, ענהאל לא מסוגלת להרפות כשהיא רוצה תשובה. בסוף יצא שדיברנו שלוש שעות וקבענו להיפגש שוב".

ענהאל: "בפעם השנייה כבר הוא כבר רצה יותר ואני קצת פחות, אבל טוב שככה, אחרת לא היה לו אתגר".

שאלות אמוניות

כשרק הכירו, היה עקיבא (28) לקראת סיום חמש שנות שירות צבאי כקצין קרבי. את ישיבת ההסדר עזב אחרי שנה אחת כדי להתגייס לשירות מלא. במהלך שירותו השתתף במלחמת לבנון השנייה, שבה איבד חבר קרוב ליחידה.

עקיבא: "ראיתי דברים נוראיים וזה עורר אצלי שאלות מאוד קשות באמונה, לכן בניתי לעצמי באותה תקופה גישה אמונית של השגחה כללית ולא פרטית. אחרת לא יכולתי להסביר למה זה נהרג, זה נפצע ואחר ניצל".

ההיכרות עם ענהאל השפיעה על האמונה שלך?

עקיבא: "בהחלט. הבנתי שאני לא יכול לסמוך רק על עצמי, ובדברים שאני לא מסוגל לעשות אני מפנה מקום לקדוש-ברוך-הוא, והוא נכנס ועוזר. פשוט למדתי לפנות לו יותר ויותר מקום. אני לא בן אדם מיסטי, והאמונה שלי לא תלויה בניסים, אבל האמונה של ענהאל גרמה לי לגלות עוד צדדים  שקשורים להשגחה פרטית. למשל, במשימת ההיחלצות ממיכל המים במירוץ אמרתי "השם שפתי תפתח", ומיד מצאתי את המפתח למנעול. זה לא הפך אותי ליותר דתי או פחות דתי, אבל זה הוכיח לי שיש מקום לדרך שבה ענהאל מאמינה".

ענהאל, מתי התחיל הרומן שלך עם הקדוש-ברוך-הוא?

"מילדות. חינכו אותי לאהוב את הדת, אף פעם לא כפו עליי כלום. להפך, אם הייתי מתלבשת צנוע במיוחד, אמא שלי הייתה אומרת לי: מה קרה, לא חם לך? אצלנו בבית עשו הכל מאהבה. בשבילי, האיזון הזה של לאהוב את אלוקים, ולדעת שלא הכל מותר – עושה לי טוב, אני קמה כל בוקר עם חיוך. ברגעים קשים אמא שלי תמיד אמרה לי: אם יש בנאדם שיקשיב לך זה הקדוש-ברוך-הוא, וגם אם לא תראי תוצאות מיד, לפחות תדעי שהוא תמיד מקשיב.

"אנשים הולכים לפסיכולוג כדי שיקשיב להם. לי יש את אלוקים בחינם, אני לא צריכה פסיכולוג. הרי גם פסיכולוג לא מדבר יותר מדי, ואנשים יוצאים מהקליניקה ומרגישים טוב. אז אני מדברת עם הקדוש-ברוך-הוא, מנהלת איתו שיחות. אנשים יכולים לחשוב שאני חולת נפש, אבל באמת בדקתי את הקדוש-ברוך-הוא כמה פעמים, גם ברגעים קשים שעברתי, ודברים השתנו לטובה מקסימום תוך שבוע-שבועיים".

"קול באישה? איסור שפג זמנו"

קצת אחרי החתונה יצאו עקיבא וענהאל לטיול בן חצי שנה, אליו הם מתייחסים כאל טירונות שקדמה ל"מירוץ למיליון". הם טיילו בניו-זילנד, ויאטנם, לאוס, קמבודיה, תאילנד ובסוף  הגיעו לצרפת, שם עקיבא פגש את המשפחה של ענהאל בפעם הראשונה.

אז מה, עקיבא, כל המשפחה של ענהאל היפראקטיביים כמוה?

"ממש לא, כולם שם שקטים!"

עקיבא וענהאל. הכי היפראקטיבית במשפחה (צילום: עדי אורני )

ענהאל, כמו שוודאי הבחנתם, רחוקה מלהיות שקטה, וגם חשוב לה מאד שישמעו את קולה. היא למדה משחק ב"אספקלריא" – בית ספר דתי למשחק, וחולמת על קריירה בתחומי התרבות והתקשורת, כשחקנית, מגישה או גם וגם.

ומה עם סוגיית "קול באשה" שמסעירה עכשיו את המגזר?

עקיבא: "המקור של האיסור הוא מתקופה שבה לא היה מקובל לשמוע נשים במרחב הציבורי. היום שומעים נשים בכל מקום, אז כבר אין משמעות לעניין הזה. אפילו נסעתי עם רבנים ששומעים באוטו שירת נשים ברדיו, גם כאלה שיצאו בפומבי נגד שירת נשים".

ענהאל: " דווקא הקושי מגיע מכיוון העולם החילוני של התרבות והתקשורת. מאז שאני קטנה אומרים לי שאני מיוחדת ושאני כוכבת. אני אוהבת מאוד קהל, את החיבור עם האנשים ואת השפה המשותפת איתם. יש לי גם כישרון וכריזמה, אבל קשה לי להגיע לתפקידים בתקשורת או בתיאטרון בגלל שאני דתיה. מראש מניחים שאם אני דתיה ושומרת על העקרונות שלי כמו שבת, כשרות וצניעות, אז זאת בעיה, ולא כדאי לקחת אותי. מאוד קשה לי עם זה, כי אני מרגישה שאני רוצה לפרוץ, אבל אני גם בכלוב".

וזו הסיבה שרצית להשתתף במירוץ למיליון?

ענהאל: " זאת הייתה אחת המטרות הראשיות של ההשתתפות. אולי זה יגרום לאנשים לראות בי צדדים שיפתחו לי דלתות למקומות אחרים".

אם הדרך עוברת בהשתתפות בריאליטי, למה דווקא במירוץ?

ענהאל: "קיבלתי הצעות מכל מיני תכניות ריאליטי, אבל 'המירוץ למיליון' היא התכנית היחידה שהיינו מוכנים להשתתף בה, כי רק בה יכולנו לשמור על הערכים שלנו. זאת גם התכנית היחידה שמוכנה לתת לדתיים אפשרות אמיתית להשתתף. איך בחורה דתיה יכולה להשתתף ב'הישרדות' למשל? יתנו לה להסתובב לבושה

בתוך המים? אבל כאן הסכימו לקבל את כל הדרישות הדתיות – לא רק שבת וכשרות. גם צניעות ועוד".

עקיבא: "זאת גם תכנית שלא מושתתת על התלכלכות ועל תככים. זה פורמט 'נקי'. אתה רץ, עושה משימות וצריך להתגבר עליהן. אין כאן הדחות על בסיס חברתי. בעניין ההגבלות הדתיות, לא רק אנחנו עשינו כאן צעד אמיץ, אלא גם ההפקה עשתה צעד אמיץ כשלקחו אותנו. הם נכנסו לעולם עם מושגים שהם לא הכירו, וזו היתה משימה לא פשוטה שכללה גם התייעצויות עם רבנים".

ואיך התגובות?

ענהאל: "רובן מדהימות ותומכות, אבל יש גם תגובות חופרות כמו - המים היו כשרים? הסרדינים היו כשרים? ניפיתם את הקמח של הקרמשניט?"

עקיבא: "כמה בור בנאדם יכול להיות! מים כשרים? סרדינים כשרים? תפתח קיצור שולחן ערוך ותראה. בכלל, אני לא רואה בזה הקפדה הלכתית אלא חטטנות לשמה, ואנחנו פשוט לא מוכנים לענות לאנשים על השאלות האלה. מה זה מעניין אנשים? אני שואל אותו אם הוא מנפה את הקמח בבית?"

זה רק משחק

אבל לא רק תגובות "מן החוץ" הן עניין של המירוץ, כשרואים את הזוגות המתחרים אפשר לראות כיצד הזוגיות שלהם מגיבה ללחצים, וגם פה עקיבא וענהאל מציגים מודל לחיקוי.

היו לכם חששות מההשפעה של המירוץ על הזוגיות?

ענהאל: " זה היה החשש העיקרי. נורא פחדנו. אמנם היה לנו ניסיון של חצי שנה בטיול שהיינו אחד עם השני 24 שעות ביממה, אבל כאן יש גם מצלמות, אנשים, תחרות ולחץ רציני".

עקיבא: "אבל בסופו של דבר המירוץ דווקא תרם לזוגיות שלנו, וכבר כשחזרנו לארץ הרגשנו את זה".

ענהאל: "זה לא משהו שמתאים לכל זוג. יש זוגות שיכולים להתגרש אחרי חוויה כזאת. צריך לחשוב פעמיים. היו שם מצבים של התמודדות נורא קשה, ויש זוגות שההתמודדויות שלהם מספיק קשות גם כך, ולא צריך להוסיף עליהן עוד".

עקיבא: "הכלל הראשון והכי חשוב הוא פרופורציה, וגם לזכור מה המטרה הראשונית. אני באתי כדי להגשים לענהאל את החלום. אז מה, אני אריב איתה בתחרות שבאתי אליה כדי להגשים את החלום שלה? אני פשוט צריך להזכיר לעצמי שאני פה בשבילה. באף שלב המשימה לא היתה מעל הכל. המטרה שלנו היתה בראש ובראשונה להיות ביחד ולעבור את החוויה. נכון, השתדלנו גם לא לעוף, אבל זה היה משני. אם אנחנו רבים ונשארים במירוץ – לא עשינו כלום. אם נעוף - לא סוף העולם. זה רק משחק".

ועכשיו, אחרי שכל עם ישראל מדבר ב"שוּשי" ו"שוּשה" - מי בעצם המציא את הכינוי?

ענהאל: "שוּ בצרפתית זה פחזניה עם קצפת, ואומרים את זה על מישהו שהוא חמוד. אז שו-שי זה 'שו' שלי. בהתחלה

קראתי לו עקיבוש והוא זרם עם זה, אחר כך זה נהיה 'קיבוש' והוא לא אהב...הוא אמר: 'מה, אני קיבה?' אז הייתי קוראת לו אהובי. ואחר כך נהיה שו ושושי. אבל אני עדיין קוראת לו גם אהובי".

עקיבא: "ענהאל לא רואה בעיניים. היא יכולה לצעוק אלי ברחוב 'אהובי!', ואת רואה חצי תחנה מרכזית בירושלים מסתובבת".

ענהאל: "נכון, אבל הוא באמת אהובי, אז ככה אני קוראת לו, מה לעשות. יש לי כינויים לכל מי שאני אוהבת, ועקיבא הוא שושי. לשושה אין הסבר מילולי, זה פשוט תגובה ל'שושי'. אגב, יש לנו גם את שושינה הקטנה והמהממת בת השנה".

• הראיון המלא יפורסם בסוף השבוע במגזין "מוצש" של מקור ראשון.