"פחדתי למות"; אורלי וילנאי שרדה סיבוך אסתמה
דלקת ריאות הביאה להתקף אסתמה שהסתבך, והעיתונאית אורלי וילנאי מצאה את עצמה שוקעת לתהום. "קלטתי שאני עומד לאבד אותה," כתב בן זוגה גיא מרוז. אסתמה לא מאוזנת - מסוכנת, מסבירים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות"
"שכבתי ביחידה לטיפול נמרץ, מחוברת לחמצן, לעירויים ולאינהלציות, ובפעם הראשונה בחיים שלי פחדתי שמהתקף האסתמה הזה כבר לא אצא בחיים. התחלתי אפילו לתת לבעלי הוראות כמו של צוואה. מרוב תרופות שזרמו לי בדם, מעורבות בחולשה, הציפה אותי חרדה, הרגשתי שאני פשוט הולכת ושוקעת."
כך מתארת העיתונאית אורלי וילנאי ,(39) אם לבן ונשואה בשנית, את רגעי הפחד שחוותה בתחילת החודש, לאחר שהתקף אסתמה שחטפה החמיר ולחייה נשקפה סכנה.
"זמן קצר לפני כן חזרנו מטיול באיטליה, כשאני כבר חולה בדלקת ריאות," מספרת וילנאי. "אושפזתי באיכילוב, במחלקה פנימית, כי הדלקת החמירה את האסתמה. אחרי ארבעה ימים השתחררתי הביתה מפוצצת בסטרואידים ובתרופות שונות".
קראו עוד על אסתמה:
- אסתמה: איך לצמצם את מספר ההתקפים
המנוחה המיוחלת בבית לא הצליחה לחזק את גופה שנחלש, והיא לקתה בווירוס בטן שלווה בהקאות. "שוב פוניתי לאיכילוב, במצב של התייבשות, חוברתי לנוזלים ואושפזתי פעם נוספת," היא מתארת. אבל במקום להתאושש, המצב הידרדר. "התקפי האסתמה היו כל כך קשים, שלראשונה בחמש שנות המחלה פחדתי שאני עומדת למות. הייתי כל כך מבוהלת וחסרת אונים עד שאני, סרבנית השימוש בסטרואידים, התחננתי בפני הרופאים שייתנו לי מהם".
וילנאי הועברה לחדר מוניטור ואת תוצאות הבדיקה ראתה על פניהם המבוהלות של הרופאים.
"מסביבי התחילו פתאום המולה והתרוצצות מבשרות רע. גילגלו את המיטה שלי ליחידה לטיפול נמרץ כשאני מחוברת לחמצן ולמסכת אינהלציה, ומתוגברת במורפיום בנוסף לתרופות הרגילות".
"עשיתי לרופאים את המוות"
גיא מרוז, בעלה של וילנאי ושותפה לעבודה העיתונאית ולהנחיית תוכנית הבוקר בערוץ ,10 שיתף את קוראיו באימה שחווה במדורו המתפרסם ב'זמן תל-אביב:' "זה התחיל באופן הרגיל ביותר. שיעול קל, התקף אסתמה שגרתי, קצת כאבי בטן חריגים והחלטה להגיע לבית החולים כדי למנוע התייבשות - ועד להתמוטטות מוחלטת בתוך 24 שעות מול העיניים שלי, שהיו פקוחות לרווחה.
"רק המוח הקטן שלי לא קלט שלמרות כל הרופאים המצוינים, האחיות המסורות והמכשור המעולה, אני עומד לאבד אותה - בגלל אותם רופאים מצוינים, אחיות מסורות ומכשור מופלא שסירבו לקלוט שמשהו נורא מתחולל בגוף שלה. ואז המוח כן קלט. עשיתי את מה שאני חושב שאני עושה הכי טוב כבר לא מעט שנים. עשיתי את המוות.
"הסברתי בשפתה של מרגול מה יהיה בבית החולים אם משהו יקרה לאורלי. ניסיתי להיות עדין אבל שאלוהים יעזור לי, היה קשה להיות עדין. כולם כל כך רצו לעזור, רק שלא חשבו שהמצב לא טוב. אני לא רופא, אבל משהו בעיניים של אורלי, עיניים שאני מכיר כל כך טוב, נראה לי מוזר. כאילו איזו השלמה עם סוף בלתי צפוי, בלתי מתוכנן, סוף משוגע.
"ואז הגיע רופא אחד שראה בעיניים שלה את מה שאני ראיתי, ובהבזק של דקות החיים התהפכו. אורלי הוטסה, כמו במבצע אנטבה פחות או יותר, לטיפול נמרץ, פוצצה בסטרואידים ובעיקר בהמון אנשי מקצוע שהבינו שאנחנו במצב חירום - והחיים שבו למסלולם. כמעט."
בהמשך כתב מרוז: "נכון לכתיבת שורות אלה אני עדיין בחדר טיפול נמרץ ליד המיטה שלה, היא בכלל לא בריאה אבל מנגד, היא לגמרי חיה... רופא הושיב אותי ואמר: 'היא חולה, המצב לא טוב'... את שלוש המילים האלה - המצב לא טוב - אני חושב שלא אשכח לעולם".
חשבו שזה לחץ נפשי
מהיחידה לטיפול נמרץ הועברה וילנאי לשיקום וחזרה לביתה, מצוידת בבלון חמצן ובהוראות שימוש בסטרואידים, באינהלציות, במשאפים ובתרופות. "אני לא יוצאת מהבית, אפילו לטיול עם הכלב, בלי משאפים וסטרואידים בכיסים."
מחלת האסתמה התגלתה אצלה לפני כחמש שנים, במהלך עבודה משותפת עם מרוז על סרטם השני בעניין ניצולי השואה 'מוסר השילומים, המלחמה נמשכת.' "באותו בוקר התעוררתי עם כאב ראש ומיד לקחתי משכך. הגענו לבית הקונגרס האמריקאי וממש תוך שניות הרגשתי כאילו הכניסו לי אגרוף בקנה הנשימה. האדמתי, הזעתי, השתנקתי," היא מתארת.
צוות פרמדיקים שהוזעק למקום טיפל בה בזריקת אדרנלין, ומצבה התייצב. "רצו לאשפז אותי לבדיקות, אבל היה לי סרט לסיים, אז חתמתי על ויתור והמשכתי בחיי הפעילים. אותו אירוע לא תפס מקום במחשבות שלי. בשלב הזה הקשר בין משככי כאב להתקפים לא היה ידוע לי."
אבל במהלך השבועות הקרובים ההתקפים נשנו. וילנאי כבר הבחינה שהם פרצו מיד אחרי נטילת משככי כאב שונים. באחד ההתקפים, שהיה חמור יותר, הובהלה וילנאי על ידי נט"ן לבית החולים, ושם התברר שהיא אלרגית לאספירין, חומר שנמצא במרבית התרופות לשיכוך כאב.
"אבל בשלב הזה הרופא שטיפל בי חשד שכל מה שקורה לי מקורו במצבי הנפשי, שלא היה בעת ההיא במיטבו. הייתי אחרי סיום הליך של גירושין, והיה עליי לחץ נפשי לא פשוט. הוא הראה לי מחקר אמריקאי על אמהות קרייריסטיות בנות ,30 שרוצות כמוני לבלוע את העולם ובדרך זו מביעות את מצוקותיהן. אבל אחרי שעברתי בדיקה לתפקודי ריאות ולאסתמה, אותו רופא בישר לי שתי בשורות: הטובה, לטעמו, שמצבי הנפשי מאוזן, והשנייה, שאני חולת אסתמה".
משוואה מסכנת חיים
התברר כי וילנאי לקתה בגרסת המחלה המשולשת שמורכבת מרגישות לאספירין, מבעיה בסינוס ומאסתמה. אחרי האבחון הגיע הטיפול. מצבה התייצב ואיפשר לה להמשיך לנהל אורח חיים דינמי במיוחד, עד להרעה שהסתמנה בתחילת החודש.
"התסכול במחלה הזו כפול," היא אומרת. "מדובר במחלה כרונית שההתקפים שהיא גורמת עלולים להתפרץ פתאום, ללא התראה ובאופן חריף. כל מה שאני יכולה בעצם לעשות זה להצטייד בארסנל זמין בהישג יד של כל החומרים שיאפשרו זרימת אוויר חופשית, ולהמשיך בחיים שלי".
"שיעור הנפטרים ממחלת האסתמה בגרסתה המאוזנת אינו גבוה, אבל מי שבנוסף גם לוקים באלרגיה כלשהי, מתקיימת בהם המשוואה מסכנת החיים," מסביר פרופ' שמואל קיויתי, מנהל היחידה לאלרגיה, אימונולוגיה ואסתמה במרכז הרפואי איכילוב. "וכך קרה לאורלי. האלרגיה הקשה שלה לאספירין החמירה ביותר את האסתמה וכאמור, סיכנה את חייה".
לדבריו, 13% מאוכלוסיית הילדים ו5%- מקרב הבוגרים בעולם המערבי לוקים באסתמה בדרגות חומרה שונות. "מחלה זו עלולה להתפרץ בכל גיל, בהתקף הדרגתי או פתאומי וגם אחרי שנים של רגיעה. כל עוד היא מאוזנת, הלוקים בה מנהלים אורח חיים כמעט שגרתי.
"רק כשהיא יוצאת מאיזון, או אם מסיבה כלשהי חל עיכוב במתן טיפול, או אם הטיפול אינו יעיל - נשקפת סכנת חיים," הוא אומר.
לדברי פרופ' קיויתי, את המחלה מאפיינים באמצעות התסמינים, תפקודי ריאה ומבדק ספציפי לגילוי האסתמה. "לרשות הרפואה כיום ארגז כלים יעיל ומוכח לטיפול והוא מכיל בין היתר משאפים עם חומרים שונים, תכשירים נוגדי דלקת, סטרואידים או קורטיזון ועוד."
מצפצפים, חסומים, חנוקים
אסתמה, גַּנַּחַת בשמה העברי, היא מחלת ריאות כרונית חסימתית העלולה לסכן את החיים ולשבש את איכותם. היא מתבטאת בהתקפים שנגרמים על ידי אלרגיה. ריר צמיגי המופרש מדופנות קנה הנשימה, חוסם אותו ומקשה או אינו מאפשר את הוצאת האוויר מהריאות.
בזמן התקף יחוש חולה סימפטום אחד או יותר של קשיי נשימה, 'צפצופים,' שיעול טורדני, מועקה בבית החזה, כאבים, תחושת חנק, נשימת כלב מואצת וריבוי ליחה.
מגוון הטיפולים במחלה נועד להקל ולהרחיב מיידית את הסימפונות ובכך לאפשר הוצאת אוויר מהריאות.
לפנייה לכתב/ת 
