שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    צילום: עדו לביא

    למה שמנים מפצים את עצמם באוכל. אחת שיודעת

    נותנים יותר מדי מעצמכם לכולם ואז רצים להתנחם במקרר? לימור, שרזתה 60 קילו ושומרת על ההישג כבר 17 שנה, מציעה גישה אחרת, כזו שמכניסה גם אתכם למשוואת הקבלה ומרחיקה את הצורך בפיצויים מתוקים והישארות במעגל ההשמנה

    יום אחד, כשהייתה לי שנייה פנויה, הצצתי על כפות ידיי - וחשכו עיניי. הידיים היו יבשות, חסרות חיים, כמעט בוכות. אצתי רצתי לקלסר הרפלקסולוגיה שלי, כדי להבין מה זה אומר מבחינת גוף-נפש.

     

    גזר הדין היה חד, אך לא בלתי מוכר. התברר שאני סובלת מדרגה קשה של נתינת יתר. בצד שמאל המצב היה חמור יותר מאשר בצד ימין, משמע שההשקעה הרגשית נמצאת בדפיציט עמוק יותר מאשר ההשקעה המעשית, שגם היא, איך לומר... לא משהו.

     

    הטורים הקודמים של לימור:

  1. המהפך של לימור: רזתה 60 קילו ושומרת 17 שנה

     

    זימנתי לשיחה את שני ילדיי ושיתפתי אותם בממצאים הרפואיים והרגשיים. "אוי", הם אמרו, ושבו בשנייה אל עיסוקיהם המרובים. "לא, לא", החזרתי אותם לשולחן הדיונים, "יש גם מסקנות פרקטיות", אמרתי, ובחוסר חמדה הם נאלצו להקשיב.

     

    יש אמא אחת - והיא קורסת

    לאחרונה לוקח עמו בני עילי לארוחת העשר סלט ירקות חתוך דק, מעל נחים להם מעדנות גבינת עזים בולגרית, שמן זית ואורגנו. ובעברית: סלט יווני על בסיס יומי, מלווה בפיתה תוצרת בית שרופדה בצפתית כבשים, עם זילוף שמן זית. לעידן אני מכינה כריך, או קרקרים מחומוס, לצד גזר, מלפפון ותפוח. אם היום ארוך, תתלווה לכך גם ארוחת צהריים בתרמוס שומר חום או קופסה שמתאימה לחימום במיקרוגל הבית-ספרי.

     

    בקיצור: 40 דקות של חיתוכים, עיצובים, עטיפות ופנפונים, כל זאת בבוקר, אחרי שהזעתי את עצמי למוות על ההליכון הביתי במשך שעה. "עד כאן", הודעתי לילדי המשתאים. "מהיום - אתם מכינים לעצמכם. הנכונות שלכם לאוכל בריא יפה וגם מוערכת, אבל אמא יש רק אחת, והיא קורסת".

     

    תקופה מסוימת הם אכן עמדו בחוקים החדשים. הסכמנו על תתי-סעיפים: עילי מכין את הסלט ואני את הפיתה; בימים הארוכים אני מכינה לעידן את ארוחת הצהריים, והיא את כל השאר.

     

    לאחר תקופה הם דהו קצת בקצוות, חיפפו יותר, לא תמיד בא להם לקצוץ סלט והסתפקנו בכריך ובפרי. לא נורא, אמרתי בלבי, זה יכין אותם לחיים, בבחינת "אם אין אני לי, מי לי?". אבל הרגשתי אמא פחות טובה. מה זה כבר בשבילי לעמוד במטבח כמה דקות, ובלבד שהם יאכלו כמו שצריך?

     

    נזכרתי באמי ז"ל, שעד סוף י"ב וגם הרבה אחרי הכינה לאחי ולי יום-יום סנדוויצ'ים (אז הם עוד היו סנדוויצ'ים ולא כריכים) שמנמנים, נוטפי טעם ושמן, בלי לקטר ובלי להתמרמר. במחשבה שנייה, המרמור שלה הגיע בדרך הפיזית, כשקיבלה כ"שי צנוע" בגיל 60 את מחלת הסרטן. אז אולי טוב להציב גבולות ולחלק את המטלות? רק לאלוהים פתרונים.

    מה זה בשבילי לעמוד במטבח כדי שהם יאכלו כמו שצריך? (צילום: shutterstock ) (צילום: shutterstock )
    מה זה בשבילי לעמוד במטבח כדי שהם יאכלו כמו שצריך?(צילום: shutterstock )

  2.  

    הקשר בין עשייה והשמנה

    מבחינת הידיים שלי המצב השתפר, תודה. בכל פעם שאני בוחנת את הנושא גוף-נפש אני נפעמת נוכח הדיוק המצמרר. הידעתם שלכל חוליה וחוליה שנפגעת בעמוד השדרה יש משמעות אחרת מבחינת גוף-נפש?

     

    ולאלו שתוהים "מה, רק מהכנת האוכל השתפר המצב?", אענה כך: זה לא רק עניין האוכל. זאת עצם הנכונות שלי לוותר על נתינת היתר, שגובה מחיר כבד מהנותן אבל גם מהמקבל, שמרגיש חייב ואף תלוי. אני מוכנה לחיות עם זה שהם יכולים להסתדר בלעדיי, וזהו לדעתי הקושי הגדול וגם מה שממלכד יחסים פעמים רבות.

     

    מעבר לזה, בהכרה שלי של ביצה ותרנגולת חמקמקה ונפתלת, השמנה קשורה בנתינת יתר. שאלת מיליון הדולר היא אם בעלי עודף משקל (ואני ביניהם) עסוקים בנתינת יתר ממקום של ערך עצמי בעייתי ומשם הצורך בפיצוי, או שמא הריקון הכרוך בנתינה אינסופית הוא ששולח אותנו מעדנות לחיקו החם של המקרר.

    או בעברית פשוטה: האם את מגזימה בעשייה ואז משמינה, או שמא את שמנה ואז מגזימה בעשייה? (הבחירה במין נקבה היא א. לצורך מיגור הדרת הנשים ב. כיוון שאנו הנשים חוטאות בכך יותר). הדבר העקרוני הוא לשים לב כשזה קורה, לעצור לרגע, לבדוק מדוע ולמה ואז לבחור אחרת, אפילו בקצת.

    בדקו אם השמים נפלו, ואם לא - נסו לאמץ גישה שמערבת קצת יותר חיבה עצמית ושימת העצמי במשוואה הזאת שמכונה "החיים". לוותר על בלעדיות ולהקשיב גם לעצמי, כך אני לומדת על בשרי לאחרונה, הם סוג של חירות. הרשו אותה לעצמכם.

    שעועית אזוקי ברסק עגבניות

    את המתכון הזה המציאה בתי עידן. לאחר שהבנתי ששעועית אזוקי היא קטנית ממש מושלמת, דלת שומן, עשירה במינרלים ואפילו מסוגלת למתן תשוקה למתוק, רצתי ורכשתי לי כמה וכמה אונקיות ממנה. להפתעתי, כל מי שטעם אהב, כולל ילדים. את השעועית משרים במשך יממה ומחליפים את המים מדי פעם, ולאחר מבשלים במשך כשעה במים רותחים.


    בימים ארוכים בבית הספר, שש-שמונה כפות מהתבשיל הזה מהווה לצמחונית כמו עידן ארוחת צהריים חמה.

    החומרים:

    2 כפיות שמן זית
    2 שיני שום, פרוסות דק

    1/2 בצל גדול, חתוך לקוביות

    1 חבילה רסק עגבניות
    500 גרם שעועית אזוקי מושרית, מבושלת ומסוננת

    1 קופסת שימורים קוביות עגבניות

    לתיבול:

    מלח ופלפל לפי הטעם

    אבקת צ'ילי (לאוהבי חריף)

    2 כפיות סוכר

    אופן ההכנה:

    1. מחממים שמן בווק גדול, אך לא יותר מדי (שמן זית בטמפרטורה גבוהה הופך למחומצן ולא בריא). מוסיפים שום, וכשהוא מזהיב מעט מוסיפים את הבצל. מטגנים עד הזהבה.

    2. מוסיפים רסק עגבניות ומבשלים במשך 5 דקות.

    3. מוסיפים את השעועית ומערבבים עד שהרוטב נטמע בשעועית. מוסיפים את קוביות העגבניות, מתבלים ומבשלים כ-15 דקות נוספות.





  3.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הריקון הכרוך בנתינה אין סופית, הוא ששולח אותנו מעדנות לחיקו החם של המקרר
    צילום: shutterstock
    מוכנה לחיות עם זה שהם יכולים להסתדר בלעדיי. לימור עברון גילת
    צילום: עדו לביא
    ד"ר רק שאלה
    מומלצים