השולף הכי מהיר בבית הכנסת
איך נראה הארי המזוהם כשמוסיפים לו חליפה שחורה ומגבעת? ומה עושה "שמשון הגבאי" כשיורים אצלו בבית הכנסת? כך נראה העולם התחתון הדתי, לפחות לפי חבורת סטודנטים מבצלאל
דמיינו לעצמכם מקווה טהרה. חרסינות כחולות, מים חמימים ואווירה שקטה. לא מקום שבו מתרחשים אירועים מסעירים במיוחד, אבל אם תשאלו את וניה היימן וחבריו למחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ענת ורשבסקי ועמית שמעוני, תמצאו שם רוצח שכיר חרדי, שמיטהר - ויורה.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
הסרטון של השלושה נקרא "דער מענטש", כלומר: אדם בעל כבוד (אם כי ביידיש זה נשמע יותר טוב), הוא למעשה תרגיל בשיעור וידאו על ז'אנר קולנועי. היוצרים בחרו את המערבונים, אבל במקום הגיבור הקלאסי תמצאו שם את הווי החיים החרדי.
עלילת הסרטון עוקבת אחר רוצח שנשכר על-ידי אישה כדי להרוג את בעלה, המסרב להעניק לה גט במשך שנים רבות. "עיקר העניין שלנו היה בניסיון למזג בין 'היהודי הגלותי', זה שדובר יידיש וגורב גרביים לבנות מעל המכנסיים, לבין החספוס והקשיחות הבלתי נשכחים הבאים לידי ביטוי בדמותו של קלינט איסטווד בסרט 'הטוב, הרע והמכוער'", אומר היימן "אצל הצופה מתעוררת השאלה באשר למוסריות של הרוצח. הוא מקפיד על הכול, אבל לא אכפת לו מכלום. הוא יקדיש את חייו להציל נשים עגונות - וידאג לקבל את התשלום במזומן".
השאלה המוסרית מתחדדת כאשר בסצינת הפתיחה של הסרטון נראה הרוצח השכיר טובל במקווה. היימן מסביר כי הסצינה מעידה על מורכבותו הנפשית: "הוא אינו טובל לפי ההלכה, מאחר שהוא עוד עם הכובע עליו והסיגר בפה. למרות זאת, אין ספק שהסיבה שלו להגיע לשם היא על מנת להיטהר. כך גם כוונתו של הקורבן - שגם הוא לא נקי כפיים כלל.
"הטבילה כאקט של ניקיון והיטהרות לפני רצח מתוכנן היא גם דבר שעניין אותנו. הדמות של הרוצח לא רואה עצמה כצבועה, אלא יותר Doing Her Best. האדם הלוחץ על ההדק משתדל לנווט בין חובתו המוסרית (מאחר שעבודת ה'קודש' שלו מלכלכת מאוד) לבין ההתרחשויות בפועל".
אם אהבתם את הסרטון והלוקיישן עשה לכם את זה במיוחד, תתאכזבו לשמוע שלא תוכלו למצוא את המעיין במדבר. היימן מספר שמדובר בבית בוץ לא גמור שנמצא קרוב לכפר אדומים. "לא הצלחנו למצוא באזור מעיין שצופה לנוף רחב כמו שרצינו, מסביר היימן, "מאחר שרוב המעיינות בואדיות, נאלצנו להמציא אחד".
הבקיאות באורח החיים החרדי בולטת לעין לאורך הסרטון - החל מסיגריה הנתחבת לגפילטע פיש וכלה בגלגול פאות הראש. היימן מאשר: "כל חיי אני מתגורר בירושלים. משפחתי דתייה, וכך גם הייתי עד גיל 19-20 לערך. בכלל, יש לי קשר עמוק לקהילה החרדית. רוב משפחתי מצד אבי הם חרדים, ושני דודי הם רבנים בצרפת, וסוגיות בוערות בחברה החרדית מעניינות אותי בלי קשר לעובדה הזאת. אני מוצא את העולם הזה מרתק".
זה אינו הסרטון הראשון שהיימן יוצר ועוסק בקישור של העולם הדתי עם עולם הפשע. כך למשל גם הסרטון "עשירי למניין", המתאר ניסיון משטרתי כושל למנוע עסקת סמים המתרחשת בבית הכנסת. למרות ההוראה שלא לפתוח באש בבית הכנסת של "שמשון הגבאי", האירוע מסתיים בכך שרצפת בית הכנסת נשטפת בנחילי דם ומשלוח הסמים נתחב לתוך נרתיק הטלית.
היימן מבהיר כי הוא לא חושב שבעולם הדתי יש יותר פשע מאשר העולם החילוני: "אין לי שום כוונה להציג דתיים כפושעים, להטיל בהם דופי או לבקר אותם. הם אנשים כמו כולם, וגם אצלם יש פושעים. אני מתעסק בזה פשוט כי זה המקום שממנו באתי - וזה מעניין אותי".
לפנייה לכתב/ת 
