כמה באמת מאמינים באלוהים?

אם הייתי ריבונו של עולם יכול להיות שהייתי מודאג מהסקר על הגידול במספר המאמינים. קודם כל, הסקר הזה הוא בלוף - חרדים "אמיתיים" לא משתתפים בסקרים, ומכיוון שרוב החילונים הם בני אדם, הם משקרים בלי בושה לגבי האמונות שלהם, כמו לגבי הרגלי חיים אחרים (בסקרים כולם רואים בטלוויזיה את ערוץ 8 ובשעות הפנאי תורמים ומסייעים לנזקקים).

 עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• הרב עובדיה: חובה מהתורה להתנתק מהאינטרנט
• צוות לעניין יוכיח את היהדות שלך
• מי שמאמין לא אהבל/ טלי פרקש
  

למען האמת, לא רק שאין גידול במספר המאמינים, בדורות האחרונים - אפילו בין שומרי המצוות, יש ירידה חדה במספר היהודים שממש מאמינים באלוהים, ומספר גדל והולך של "דתיים-מזויפים", כאלו ששומרים מצוות מתוך הרגל או לחץ חברתי, מצב שאותו כבר הזכיר ישעיה (כן, ההוא מהתנ"ך), וכינה זאת בצורה נפלאה "וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיהו כ"ט י"ג).

בוא נדבר למשל על מחזירים בתשובה, בלי להזכיר שמות, כי חלקם יודעים איפה אני גר, וחראם על הרכב החדש שלי. רבים מאותם מחזירים בתשובה פשוט מפחידים חילונים עם איומים מפני הצפוי להם בגיהנום ועל החיים הנפלאים שיהיו להם בעולם הזה ובעולם הבא, אם הם יתחילו לשמור מצוות. אז נכון, שהיהדות מעדיפה שמירת מצוות ללא הבנה, על פני אי-קיום מצוות, אבל מי שמחפשים הוכחה לכך שהשיטה הזאת רחוקה מאמונה אמיתית בבורא, שימו לב איך בכל כרזה שלהם כתוב ליד שמו של הצדיק – כי בעבר הוא היה טייס (או אמן), מה שמעלה חשד סביר שבישראל יש שני מיליון טייסים ומספר כפול של אמנים.

ומה קורה אצל הדתיים?

החרדים הליטאים שמים דגש על לימוד גמרא ולא ממש רוצים לעודד שאלות על קיומו של הבורא. נכון, יש הלומדים ספרי אמונה ומוסר, אבל גם שם חלק ניכר עוסק בתיקון המידות ובשכלול הפחד מפני הבורא, ופחות בניסיון לשאול שאלות לגבי עצם קיומו. ב"חובת הלבבות", למשל, מוזכר משל שבו נטען כי כפי שדיו לא יכולה להישפך על שולחן וליצור בעצמה מילים מהן בנוי שיר, כך לא ייתכן שהעולם נוצר מעצמו ללא הכוונה מלמעלה. שיטת ההוכחה הזו כמובן עבדה מצוין כשהיא חוברה בשנת 1080, כמו גם ההוכחה המבוססת על יציאת מצרים, אבל כיום השיטה הזו עובדת קצת פחות טוב מההימור של פסקל, שמבסס את הצורך להאמין בבורא על פי תורת ההסתברות.

גם אצל החסידים לא ממש רוצים לעודד תלמידים לשאול שאלות אמוניות. אני יכול להביא דוגמה לגמרי אישית, מתלמיד ישיבה חסידית ששאל את "המשגיח", למה הם לא לומדים ספרי מוסר, והלה סיפר איך האדמו"ר הקודם סטר לתלמיד שאותו הוא תפס לומד בחשאי ספר מוסר. אותו רבי הסביר כי אין ללמוד מוסר מחשש שבלילה התלמיד יקרא ויתהה לגבי קיום הבורא, ורק בבוקר ימצא את התשובה לשאלות המציקות לו, וכך יעבור עליו לילה שלם ללא אמונה בקב"ה ולכן עדיף שלא ללמוד ספרי אמונה ומוסר.

במגזר הדתי-לאומי יש כמובן אנשים שמנסים להאמין בבורא מתוך הבנה וידיעה (בין השאר, עם ספרים כמו הכוזרי), אלא שמגזר זה מכיל כמות אדירה של חוזרים בשאלה, מה שמלמד שגם אם ההורים הם מאמינים-בני-מאמינים, יש להם כנראה בעיה רצינית מאוד אם הוא לא מצליחים להנחיל את המידע הזה לדור הבא.

כמעט מיותר לציין, אבל גם חוזרים בתשובה-מטורללים, מהסוג שרואים ב"האח-הגדול" או בקרב נשות הטאליבן, כמו גם רבים מהחילוניים ה"רוחניים" – הם מאמינים בשדים, מזלות, קמעות וממבו-ג'מבו, אבל אין לזה שום קשר עם אמונה.

אור בקצה המנהרה החשוכה

אבל לא הכל שלילי - בשנים האחרונות יש מהפך חיובי שחייבים להזכיר וכולל שני חלקים. חלק אחד הוא אשכנזים-חילונים-מסורתיים, שחיקו את יוצאי

עדות המזרח שהחליטו לכבד את המסורת ולשמור על חלקים ממנה, גם אם הם לא ממש התעמקו בשאלות אמוניות.

החלק השני כולל הפצת אמונה בשיטה של חב"ד (ובשנים האחרונות גם של "ראש יהודי"). בשיטה הזו, שלא מבוססת על קבלת ג'ובים או תרומות מהמדינה, ולא כוללת הפחדה מפני הגיהינום הצפוי לחוטאים, יש סיכוי לא-רע להחזיר ליהדות ולמסורת את השם הטוב שאבד לה, בגלל שלל ח"כים ועסקנים דתיים וחרדים, שבמשך שנים דאגו למקורבים ולעצמם, וליבו שנאה עצומה לדת ולדתיים.

אם מנהיגי הציבור הדתי והחרדי ישנו כיוון, ויחליטו על משימה של הפצת יהדות וקבלת האחר ולא רק קבלה מהאחר, יש סיכוי לא רע שעד לסקר הבא, באמת יגדל מספר היהודים שמאמינים בבורא.