שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אל לוע הר הגעש בצ'ילה: מוכנים להשתתף בסיור?

    9 חודשים אחרי שהתפרץ באנדים, נפתח מחדש המסלול המוביל ללוע של הר הגעש פויוה. "הטיול להר באחראיות המטייל בלבד", אמר המדריך, אך רועי ענתבי העז להסתכל לאמא אדמה בעיניים

    "למה אתם רוצים להגיע להר הגעש?" שאלה בהפתעה הפקידה במשרד התיירות המקומי, מבלי להתאמץ כלל להסתיר את חוסר התלהבותה מיעד הטיול.

     

    עוד טיולים בעולם בערוץ התיירות:

     

    לפני תשעה חודשים, בצהרי שלושה ביוני, התפרץ בקול עז הר פויוה בצ'ילה ומלוע האדמה נפלטו חלקיקים וולקנים שהתפזרו עד שמי ארגנטינה הסמוכה. בחסות התפרצויות האפר הבלתי פוסקות, היטשטש קו הרקיע בשמורות הטבע המרהיבות שמסביב להר. הצמחייה הירוקה, הקרחונים השקופים ומקווי המים הכחולים כוסו בשכבה אפורה שהפכה את אזור האגמים בצפון חבל פטגוניה לפחות אטרקטיבי. אבל רק לכאורה, הטיול להר פויוה מספק הצצה נדירה לכוחות הטבע האמתניים. או כפי שניסח זאת תרמילאי מציריך: "זה כמו צ'רנוביל בשוויץ".

     

    הפארק הלאומי פויוה (Puyehue) באנדים של צ'ילה, מכיל ארבעה הרי געש שלפי הערכות פעילים כבר 300 אלף שנה. הוא ממוקם בין מחוז האגמים הצ'יליאני (Región de Los Lagos) לבין מקבילו הארגנטינאי. שטחי היער הצפופים, המסתירים אגמים פסטורלים, מושכים לאזור תיירים ומקומיים רבים.

     

    עם זאת, הטיול לפסגת פויוה אינו כה פופלרי - בפרט אחרי ההתפרצות. מאז שנפתח מחדש המסלול ללוע הר הגעש לפני שלושה חודשים, נוספו לספר המטיילים, שחובה לחתום בו, לא יותר מ-200 שמות. בעל השטח האחראי על הדרך הציג בפנינו שני שמות של ישראלים, "שיא שלילי" באזור שנשטף בתקופה זו באלפי תרמילאים דוברי עברית.


    חלקיקים התפזרו עד ארגנטינה. הר הגעש פויוה (צילום: רועי ענתבי)

     

    "הטיול להר באחראיות המטייל בלבד"

    הטיול מתחיל באחוזת "El Caulle" שעל כביש 215 המחבר בין ברילוצ'ה בארגנטינה לאוסורנו בצ'ילה. הכניסה לשמורת פויוה היא ללא תשלום אך המסלול להר חוצה שטח פרטי שהגישה אליו עולה 10,000 פזו צ'יליאני (כ-80 שקלים). התשלום ניתן עבור לינה בצריף דל למרגלות ההר והדרכה קצרה בספרדית שמתחילה ומסתיימת במסר מרתיע: "הטיול להר באחראיות המטייל בלבד".

     

    היום הראשון לטרק טומן בחובו עלייה תלולה דרך יער המזכיר במעט צמחיית ג'ונגל. ככל שמתקרבים ללוע ההר, שבהתחלה אינו נגלה לעין, מתעבה שכבת האפר מסביב. היום הראשון מסתיים עם ההגעה לצריף הממוקם בתפר שבין היער לשכבות הבזלת הערומות (בגובה 1,370 מטר).

     

    לפני ההתפרצות היה ניתן לטפס לפסגת ההר, להמשיך לטבילה במעיינות החמים הטבעיים ובסמוך אליהם לצפות בגייזרים הבוקעים מבטן האדמה. כיום המקום שבו חזו בקיטור אדים, יורק חלקיקים וולקניים. ההתפרצות ביוני לא אירעה בלוע ההר שבקע לפני כן בשנות ה-60, אלא באזור המעיינות והגייזרים.

     

    בהתאם לרוחות ניתן להתקרב למקום ההתפרצות בעלייה תלולה וסזיפית. ההליכה על שכבות ה"אבק" האפורות, במציאות מטושטשת מאפר, מקנה תחושה שמטיילים השוו אותה להליכה על הירח. סביר להניח שגם תמצאו את עצמכם סוללים לבד דרך בחיפוש אחר מסלול שכבר חודשים מכוסה בחלקיקים וולקניים. שקט ההרים מופר מידי פעם בקולות רמים מבטן האדמה המעידים על כך שפויוה לא נדם.


    הטיול לפסגת פויוה לא פופלרי - בפרט אחרי ההתפרצות (צילום: AFP)

     

    הנוף תלוי במצב רוחו של הר הגעש

    הטיול שלנו נעצר בנקודת תצפית בגובה של כ-2,000 מטרים מעל פני הים. מצד אחד נשקף ענן האפר המיתמר מההר, וככל שמתמידים להביט בו מתחזקת האשלייה שהוא נע כיישות עצמאית. באופק השני נגלים האגמים המקנים למחוז את שמו וביניהם פסגות מושלגות. הנוף תלוי במצב רוחו של הר הגעש וברוחות שעלולות בתוך שניות להכניס את המטייל לתוך הענן הוולקני.

     

    מותר ללון בבקתה עד שישה ימים, אך ניתן למצות את המקום בשלושה. הירידה מההר אינה לוקחת זמן רב, ושעות האור הארוכות (עד עשר בערב) מאפשרות להספיק את הטרק גם ביומיים. בעל האחוזה אינו מספק מפה של האזור ולכן רצוי ללמוד היטב את המסלול שאמור להיות מסומן באבנים אדומות. ברי המזל יזכו לליווי צמוד של כלבים המשוטטים בשמורה ונהנים לטפס יחד עם התרמילאים.

     

    טיפים למטייל:

    • להבדיל ממרבית השמורות בפטגוניה, לא ניתן לשתות ממי הנחלים בהר בשל האפר הוולקני ולכן רצוי להצטייד במספיק מים לכל ימי הטיול.
    • בהר יש רק מיטות עץ מוזנחות ואח קטן, לכן צריך לקחת את כל ציוד המחנאות (חוץ מאוהל).
    • לוודא שמזג האוויר באזור אופטימלי, ולא - לדחות את הטיול.
    • לא להסתמך בעיניים עצומות על המידע מטעם רשויות התיירות המקומיות, וליצור קשר עם אחוזת "El Caulle" בכל הקשור לשעות הפתיחה של המסלול.
    • להטיל ספק בהערכות הזמן של רנטו הישיש (בעל האחוזה), שנראה כי טיפס לאחרונה לפסגת ההר בשנות ה-80.
    • מומלץ "לקנח" את הטרק בדילוג בין האגמים המקיפים את שמורת פויוה (בצד הארגנטינאי או הצ'יליאני), אך מומלץ להתרחק עד לאלו שלא כוסו באפר.
    • מטיילים בצ'ילה? אל תוותרו על שמורת טורוס דל פאינה.  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רועי ענתבי
    רועי ענתבי בצ'ילה
    צילום: רועי ענתבי
    מומלצים