שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ח"י למות הרבי מלובביץ': איך חב"ד שורדת?
    הרבי מלובביץ' נפטר לפני 18 שנה, אך עבור חסידיו רוחו ונפשו נוכחות. כל-כך נוכחות, שמבחינתם הוא עדיין פועל - אפשר לחוש את הקדושה שלו, ואפילו לקבל ממנו תשובות לשאלות. חוקרת: "גם בלי אדמו"ר חי, חב"ד לא תיעלם - כמו ברסלב"

    בוקר יום ראשון, ג' בתמוז ה'תשנ"ד. ח"י שנים לאחור. חברי ממשלת ישראל, בישיבתם השבועית, מתבשרים כי במרכז הרפואי "בית ישראל" בניו-יורק נפטר הרבי מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון. ראש הממשלה יצחק רבין מפרסם בו-במקום הודעת אבל ממלכתית, ולשרים לא נותר אלא להביע תקווה "שיימצא לו בהקדם יורש שימשיך את דרכו".

     

     

    עוד בערוץ היהדות  - ח"י שנים למות הרבי מלובביץ':

     

    בישיבות חב"ד באותן השעות - הלם מוחלט. אבל כשהוא חולף, התגובה הספונטנית שונה לחלוטין מזו שבמשרד ראש הממשלה. הכל מבינים כי אין ולא יהיה יורש, שהרי "בקרוב ממש" הרבי מלובביץ' חוזר אלינו בעצמו. הרבנים והתלמידים נערכים איפוא לבאות, ופונים ללימוד משותף ב"הלכות תחיית המתים".

     

    18 שנה חלפו שלשום (שבת) מאז שהלך לעולמו בקיץ 94' - ועד עתה אף אחד משני התרחישים האמורים לא התממש. שושלת ההנהגה החב"דית נעצרה אצל האדמו"ר השביעי, והוא - לפי כל הסימנים - עדיין מת. אבל תורתו - זה כבר סיפור אחר.

     

    אוקסימורון חסידי

    דרכו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון לא רק ששרדה, אלא שהיא חיה ונושמת, מתפתחת ומתעצמת, ובעיקר פורצת עוד ועוד גבולות. הדור הצעיר בחב"ד גדל לחסידות בלי אדמו"ר. זהו כמעט אוקסימורון. לכמחצית מהחב"דניקים כיום לא היה קשר אישי כלשהו עם מנהיג התנועה - לפחות לא בחייו. אבל זה עובד. כל אלה אמנם גדלו על ה"מיתוס", ואת הרבי עצמו הם חיים ומכירים "רק" מתוך כתביו, אך השפעתו עליהם היא אין-סופית. כל אחד מהם חש שליחו עלי אדמות - שליחות בלתי-אמצעית, ללא מתווכים.

     

    ההסבר שנותנת לתופעה הפלאית הזו ד"ר שלי גולדברג, חוקרת חסידות מאוניברסיטת בר-אילן, היא קבלית: "בג' תמוז אכן היה שבר גדול ותחושת אובדן - כמו לאבד אבא, אבל המודעוּת של החסידים לרעיון נצחיות הנשמה של הצדיק כל-כך חזקה, שהיא מאפשרת את הידיעה שלמרות שהוא הסתלק - הקשר איתו קיים".

     

    ד"ר גולדברג מסבירה כי מדובר בעקרון בסיסי במחשבה היהודית, החסידית והקבלית - לפיו נשמתו, רוחו ונפשו של האדמו"ר נוכחות גם לאחר מות הגוף, שהוא בר-חלוף: "על-פי ספר הזוהר, צדיק שנפטר נמצא בכל העולמות עוד יותר מאשר בחייו, משום שכל עוד הנשמה בגוף - היא מוגבלת בחציצה גופנית, אבל לאחר ההסתלקות היא כבר ללא כל הגבלה פיזית וניתן להתקשר ולהתחבר אליה באופן בלתי אמצעי".

     

    החוקרת לא מתעלמת מהסכנות, ובהסתמך על עדות הדור הוותיק בחסידות - היא מצביעה על תחושת חשך שעלולה ללוות את הצעירים, שגדלו ללא רבי ובלי החוויות של נוכחותו הפיזית. החום, הביטחון. "הם לא זכו למפגש העצום עם העיניים, שכל מי שראה אותן אמר שהיו חודרות ונכנסות לשורש הנשמה", היא אומרת, "אבל הידיעה כמה הרבי מלובביץ' בכל זאת נוכח, חי וקיים - יכולה להקל".

     

    ומה צופן העתיד? גולדברג משוכנעת שחב"ד, גם בלי אדמו"ר חי, לא תיעלם – בדיוק כמו ברסלב. "בזכות תפיסת נצחיות הנשמה, היא השכילה להשריש בקרב חסידיה את נוכחותו של הרבי ואת היכולת לראות בו אדמו"ר חי ופעיל גם לאחר הסתלקותו. תראה איך היא פורחת, עולה, חזקה וממשיכה לראות ברבי מנהיג נצחי ובעל שליטה - בניגוד לכל ה'נבואות' שהיו לגביה".

     

    משיח, משיח, משיח

    הפרופסורים מנחם פרידמן ושמואל היימן, שכתבו את הספר "הרבי מלובביץ' - בחייו, ובחיים שלאחר חייו", מתארים את המוטיבציה שמאחורי פעילותם הרבה של שליחי חב"ד. "לנוכח העובדה שהוא אינו חוזר - חוץ מאשר בהקרנות חוזרות של צילומי וידאו - נדרשו השליחים להמשיך במשימתם, עד להשלמתה במלוא ההקף - בהתאם לציפיות של מי ששיגר אותם", הם מסבירים את האינטנסיביות ההולכת וגוברת, ואת המשימה הבלתי-נגמרת.

     

    גם לאחר הסתלקות הרבי, הישגיה של חסידות חב"ד - כך נראה - נזקפים לזכותו של האדמו"ר. וכך ניסח זאת הרב משה קוטלרסקי, בדברי פתיחה שנשא בהתוועדות השנתית של השלוחים: "שליח משקף את הרבי שלו".

     

    עם זאת, נראה כי דווקא האמונה האדוקה בנצחיות הנשמה של הצדיק - זו ש"הצילה" את חב"ד - היא שבמידה מסוימת סדקה אותה מבפנים. פרשנויות שונות של הדברים הם שעוררו במלוא עוזה מחלוקת קשה, שניצניה נראו עוד כשהרבי מלובביץ' היה בחיים. אז היה זה סביב השאלה האם להכתיר את האדמו"ר כמשיח בחייו, והיום - מה משמעות האמונה שהוא המשיח לאחר שמת - ובמיוחד אל מול הידיעה שנשמתו נצחית.

     

    למעשה, חסידות חב"ד בעידן שאחרי האדמו"ר מפולגת אידיאולוגית – בין אלו שבעיניהם הרבי הוא זצ"ל לבין אלו שמוסיפים לשמו את הסיומת שליט"א (שיחיה לאורך ימים טובים אמן), בין כיפות "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" לכיפות שחורות-חלקות, בין המשיחיסטים לאלו שמכונים על ידם "אנטי".

     

    פרידמן והיימן אינם רואים חלוקה כה חדה בין שני הפלגים. את האחד הם מכנים "משיחיסטים" - אלו המשוכנעים כי הרבי נותר משיח חרף הסתלקותו, ו"הלא-משיחיסטים", אלו שהחוקרים מגדירים כ"משיחיסטים מאופקים" - שכן גם הם מאמינים שהם-הם דור הגאולה, רק שאין צורך להחצין זאת.

     

    כך או כך, למרות הפערים בתפיסות בתוך חב"ד, את מה שנכון לגביה, אי-אפשר לומר אפילו על חצרות מפוארות כסאטמר, ויז'ניץ ובעלז: שני המחנות מסוגלים להתחתן ביניהם, ובעיקר - המנהיג נשאר אחד, וגם אם הוא איננו.

     

    יש תשובות

    אם כך, חיסרון בכל זאת יש. אז מה חושבים בחב"ד על מידת ההשפעה שלו על הדור הבא? רחל לרר, גננת ותיקה מכפר חב"ד, משוכנעת שזו קטנה מאוד. היא ממש לא חוששת ממשבר אמוני. עם רקורד של 30 שנה בתחום, היא פוסקת בחיוך: "הילדים לא שואלים שאלות, אלה רק המבוגרים שמקלקלים את השורה".

     

    "את החוסר - בעיקר אנחנו מרגישים", היא מסבירה, "הצעירים בכל מקרה לא נסעו לרבי או נמצאו איתו בקשר אישי. הם אף פעם לא הרגישו ממש את העניין הזה של לכתוב לרבי, להתייעץ איתו. אנחנו ממשיכים בדרכו בכל ה'מבצעים' (כינוי למשימות למען כלל ישראל שהטיל האדמו"ר על חסידיו - ק.נ), וזה מה שחשוב. הוא הרי נשיא הדור עד היום הזה!".

     

    השיטה החינוכית של לרר היא ש"העניין הוא לא מי, אלא מה. מה עושים עם התורה של הרבי מלובביץ' - וזו ממשיכה, ובגדול! הרבי נתן לנו את הכל, הוא מורה הדרך. בתחילת דרכי כגננת יש הרבה דברים שלא הייתי מסוגלת לעשות בלי לשאול אותו, וקיבלתי ממנו הרבה מאוד עידוד. גם עכשיו יש לנו את כל המאמרים והמכתבים שלו, וגם שידורי הוידאו ממנו זה דבר שלא השתנה. ילד מקבל הכל, כשאתה מספר לו על מעמד הר סיני - הוא ממש שם, עם עיניים גדולות"

     

    אבל - גם אצל לרר יש "אבל" גדול - וגם הוא קשור לאותן העיניים: "הנוער של היום זה דור באמת אומלל מהבחינה הזו שלא הייתה לו הכירות אישית עם הרבי. לקבל את המבט החודר שלו, לראות ולהרגיש את ההוד

    וההדר ואווירת הרוממות - זה משהו שאי אפשר לעשות דרך וידאו".

     

    משבר חינוכי-אמוני, אם היה, זיהתה הגננת דווקא בפטירה, אחרי כמה שנים שבהן הרבי לא תפקד ו"הבטיחו לנו שיהיה בסדר". לדבריה, היא עצמה הרגישה באותה העת "כמו שבית המקדש נחרב", אך בהמשך הפנימה ש"כל אחד מאבד מישהו ואתה לומד לחיות עם החוסר".

     

    אחת השיטות שלה ושל חסידים רבים להתמודד עם המצב ה"חדש" הוא להגיע להעתק של בניין מרכז החסידות בברוקלין שנבנה בכפר חב"ד ולגשת ל"חדר של הרבי", או לכתוב בקברו את אשר על לבם. "זה לא עבודה בעיניים או 'משחק בנדמה לי'", היא מספרת מניסיון, "זה עובד - גם מעביר את הקדושה וגם מקבלים את התשובה באופן מוחשי ממש". 

     

    אם כן, ג' תמוז תשע"ב, 18 שנים אחרי ה"הסתלקות" - חב"ד יציבה מתמיד, נאמנת לדרכה ובטוחה בעתידה, וכשעולים סימני שאלה – הרבי שם כדי לענות ומיד. כמו ברסלב, נראה כי גם היא עוד תציין יום אחד 200 שנה לפטירת המנהיג הנצחי (אלא אם תחיית המתים תטרפד את ההילולה). אבל על שאלה אחת אף חב"דניק לא יודע לענות - מה יקרה אם בסוף יגיע משיח אחר?

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הרבי מלובביץ'. ח"י שנים למותו
    צילום: שלום בער גולדשטיין
    ציור בית הרב ב-770
    מומלצים