"בלתי נשכחים 2": זה לא סרט, אבל זה לא רע
נבחרת האולסטארס של סטאלון, שוורצנגר ושאר כוכבי האקשן חוזרת לסיבוב רטרו נוסף ב"בלתי נשכחים 2". ולמרות שמדובר במוזיאון שעווה חי ויורה, זה עדייין בידור לא רע בכלל
בארגז הגדול מצד ימין נמצא מאגר של סטרואידים אנאבוליים. בארגז הגדול מצד שמאל יש 5,000 מזרקים עם בוטוקס. בעשר המכולות הגדולות נדחסו אלף אסייתיים, שיהיה לחבר'ה מה לפוצץ. "בלתי נשכחים 2" ("The Expendables 2") יכול לצאת לדרך. אקשן!
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
סדרת "בלתי נשכחים" החלה במעשה תרמית. האטרקציה המרכזית היתה מפגש הפסגה המיוחל בין כוכבי האקשן והשותפים ב"פלאנט הוליווד" - סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנגר וברוס וויליס. אבל במקום לראות אותם מפוצצים יחד את ראשם של הרעים, הם הופיעו לשניות ספורות שבהן וויליס ושוורצנגר הסתפקו בהרצת דאחקות מיובשות עם סטאלון (הכוח היצירתי האחראי על הסדרה).
נכון שבסרט הראשון השתתפו גם מיקי רורק, דולף לונדגרן ואפילו שני כוכבי אקשן עכשוויים - ג'ט לי וג'ייסון סטתהם - אבל תכלס, עבדו עלינו. לא רק בגלל הופעות האורח הקצרצרות, אלא בעיקר כיוון שהסרט היה כתוב ומבוים ברישול חובבני, גם בתור הבידור נמוך המצח שהוא ניסה להיות.
חובבי הנוסטלגיה הטסטוסטרונית הבטיחו את הצלחתו של הסרט הראשון (הכנסות של 274 מליון דולר). אבל בסרט השני, זכאי גם קהל לא בררני זה לתמורה אמיתית לכספו - ו"בלתי נשכחים 2" מספק את הסחורה. הבמאי הוא סיימון ווסט, מי שעשה בחייו סרט אקשן מוצלח אחד ("קון אייר") ועוד כמה פחות מבינוניים ("טומב ריידר"). וכישוריו הלא מזהירים מבטיחים שבמקום ליטוש, נקבל רטרו מחוספס.
גם המנטליות האידיאולוגית היא רטרו. הסרט מכיל לא מעט אקשן שבמהלכו יש אבחנה ברורה בין האמריקנים לכל השאר. מהפתיחה הגדושה בהשפרצות דם דיגיטלי של אסייתים אנונימיים שנקצרים באש תופת, נמעכים ומתפוצצים, ועד סדרת עימותים עם כנופיית הרעים המרכזית בסרט.
They'll be back
דמות הרע הראשי, המגולם על-ידי ז'אן קלוד ואן דאם, קיבלה את השם הכה ראוי ז'אן וילאן (מאוית עם "L" אחת פחות מ-Villain, כלומר נבל). החבורה של וילאן מנסה להשתלט על מאגר פלוטוניום, ושכירי החרב שלנו נשלחים על-ידי המפעיל המסתורי מר צ'רץ' (וויליס) לסכל את המזימה.
לצידו של מנהיג הקבוצה ברני רוס (סטאלון), נמצא גם יד ימינו לי כריסמס (סטתהם). ג'ט לי מופיע לסצינת אקשן בודדת בהתחלה ואז נעלם, לונדגרן כמעט ולא מורגש. ויש גם חבר צעיר בקבוצה, "בילי הנער" (ליאם המסוורת'), שכלפיו מפתח רוס רגשות אבהיים. ההיררכיה הברורה בתוך קבוצת שכירי החרב מאפשרת לחבר באופן מודולרי את הופעות האורח של כוכבי העבר מבלי שתהיה מחויבות לתת להם נוכחות מתמשכת בעלילה. גם אם סטאלון פיתח תחביב מוצהר של שיקום כוכבי אקשן שזוהרם הועם - צריך להיות ברור, גם לקבועים, גם לאורחים וגם לקהל, מי פה הבוס.
אם מורידים מהדיאלוגים בין כוכבי העבר את כל הרמיזות לסרטיהם המפורסמים, הקריצות לעובדות על חייהם הפרטיים והדמויות אותן גילמו, "בלתי נשכחים 2" מכיל פחות דיאלוגים מ"2001: אודיסיאה בחלל". קהל היעד של הסרט: אלו המסוגלים לצחוק גם כששוורצנגר אומר בפעם השלישית "I'll be back". יש להודות כי במקרה אחד זה מצליח לעורר חיוך: כשצ'אק נוריס מופיע ונוצרת הזדמנות לאוורר כמה "עובדות על צ'אק נוריס". די אירוני, בהתחשב בכך שבעולם האמיתי נוריס ניסה להוציא צו מניעה כנגד מחבר של ספר שליקט "עובדות" אלו.
ההתייחסות המתמדת למה שיכונה בשפה (השנואה על סוג הקהל אליו מכוון הסרט) "מטא-טקסט", הופכת את "בלתי נשכחים 2" לסרט שכולו בידור במרכאות. אין מתח אמיתי, כיוון שכל אירוע עלילתי הוא קלישאת אקשן משנות ה-80. גם כאשר יש רגע "טרגי", שבמהלו מומת אחד מחברי הקבוצה, קשה להתייחס לכך כיותר משטאנץ עלילתי שתכליתו להצדיק "נקמה".
בנוגע לכוכבי האקשן הגדולים - שוורצנגר (בן 65) וסטאלון (בן 66) - נדמה כי אין כל ניסיון להטמיע אותם בדמויות, אלא להסתפק בהצגתם כשרירנים
משומרים בעלי טווח הבעה שהפך עם השנים למוגבל עוד יותר (האם הזקן הצרפתי שיש לסטאלון בסרט מסווה שרירי פנים ששותקו בזריקת בוטוקס?).
חרף היות הסרט סוג של מוזיאון שעווה חי ויורה, הוא עדיין בידור לא רע. בין אם כפנטזיית רטרו על גבריות שרירית בעולם שבו "טוב" ו"רע" מובחנים היטב, ובין אם כאוסף של יריות, פיצוצים ומכות שנשטף עם שלוק בירה וחופן פיצוחים. אם הכוכבים לא יחוו אסונות נרקוטיים או קרדיולוגיים, נתכנס לסרט השלישי בסדרה שבו, כך על המפיק אבי לרנר, ניקולס קייג' כבר חתום, ועל הכוונת נמצאות גם אושיות כמו קלינט איסטווד והאריסון פורד.
