שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נאות סמדר: מקום עם עקרונות חיים אחרים
    לפני 23 שנה יישבה קבוצת ירושלמים את קיבוץ שיזפון שננטש, והקימה בו קיבוץ מתחדש, עם חקלאות אורגנית וצורת חיים קצת שונה: אמנים, מורים וסטודנטים שהקימו קהילה של חיי שיתוף

    כמעט לכל מי ששירת בשלב כלשהו מחייו בצבא, במיוחד אלה ששירתו בדרום, ועוד יותר במיוחד אלה שבגילי, ויותר מכול אלה ששירתו אתי בחטיבה 460 המפורסמת - צומת שיזפון מזכיר את הצבא. לא רק הצומת, אלא גם הקיבוץ שהיה צמוד אליו. הזמן חלף, ובכל פעם שחלפתי על פני הצומת קיבלתי צביטה קטנה בלב כשראיתי שהקיבוץ ננטש, ונשזף תחת קרני השמש החמות.

     

    ואז, יום אחד, לפני קצת יותר מ-20 שנה, כשעברתי שם, הצבעים התחילו להשתנות. גם השלט העיד שיש למקום בעל בית חדש. למען האמת, די שמחתי, כי הרי לא כל כך נעים לראות גן סגור; אבל יצא שבכל המקרים שחלפתי על פני המקום התחריתי בשעון, שטען משום מה שאני באיחור.

     

    ואם כבר באזור...

     

    ובכל זאת, יום אחד עצרתי בפונדק שהוקם על ידי אנשי הקיבוץ החדש בצומת שיזפון, כדי לשמוע שבקיץ 1989 עזבה את ירושלים שיירת מכוניות ומשאיות בדרכה אל דרום הערבה. קבוצה של ירושלמים, רווקים ובעלי משפחות עם ילדים, אמנים, מורים, אנשי מחשבים וסטודנטים, עזבו את בתיהם ומשרותיהם בעיר ויצאו לממש את חלומם - להקים כאן קהילה שרוצה לחיות חיי שיתוף.

     

    למען האמת - מספיק בפתיח עצמו כדי לעורר הערצה, כי הרי החבר'ה הירושלמים האלה לא עזבו את ירושלים כדי להקים את ביתם בניו-יורק, אלא הלכו לכאן, ללב המדבר, לקבוצת בתים קטנה באמצע המדבר, שסביבה מעט עצים מאובקים בחום הקיץ הלוהט.

     

    רשמתי להם נקודה חיובית, והבטחתי להם, שם בפונדק, לספר לכם עליהם.


    מי-ם למדבר. נאות סמדר על ומגדל הצינון (צילומים: ארכיון נאות סמדר)

     

    מבקעה צחיחה לנווה מדבר ירוק וגדול

    אז קודם כול - הבקעה הצחיחה ומוכת היובש שאליה הגיעה הקבוצה הירושלמית הפכה להיות נווה מדבר ירוק וגדול של שדות, מטעים, כרמי זיתים וגפנים; ואם מרימים מעט את העיניים, אז רואים שעל קו הגבעות מטפסת שדרת דקלים יפהפייה.

     

    גם בתי המגורים הם לא הבתים של פעם, ובהחלט רואים שאלה החדשים, שנבנו במקומם - לא נבנו על ידי בנאים רגילים אלא על ידי אנשים שבאו לבנות מקום אחר, ונראה שהם בהחלט אהבו את מה שהם עשו. גם מבני הציבור מעוצבים אחרת, ובמקום מדבר - מקיף אותם ירוק.

     

    קיבוץ שיזפון הפך לקיבוץ נאות סמדר.


    הפרחת השממה. על קו הגבעות מטפסת שדרת דקלים יפהפייה

     

    פונדק הדרכים - "חלון הראווה" של הקיבוץ

    בקעת שיזפון, זו הבקעה היבשה שחציתי בעבר בג'יפים מעלי אבק במסגרת המילואים - היא היום נווה מדבר אורגני רחב ידיים. חברי הקיבוץ מספרים שהם נמנעים מלהשתמש בחומרי הדברה ודשנים כימיים, והמרחב החקלאי עשוי חלקות קטנות של מטעים, כרמים,

    שדות, חורשות נוי וגני ירק השלובים זה בזה. המערך הזה תומך באיזון האקולוגי ויוצר מרחב מחיה מגוון ואסתטי.

     

    אין להם יותר מדיי מים, ולכן הם מנצלים טכנולוגיות השקיה מתקדמות, משתמשים במים מליחים, מים שוליים, וממחזרים את מי השפכים בטיהור ביולוגי באגן הירוק (מערכת טיהור שפכים באמצעות בריכות של חצץ וצמחי מים).

     

    ומי שהקים את הפונדק - בהחלט חשב טוב, כי הרי סביר להניח שמרבית הנהגים שחולפים על פני הקיבוץ לא מורידים את הרגל מהגז כי הרי גם הם באיחור לאנשהו (משמע - אילת...) - אבל הפונדק יושב במקום טוב באמצע, מזמין לעצור, ומי שעוצר - לומד על ההיסטוריה של המקום, כי תמיד נמצא מישהו שיודע לענות על השאלה "תגיד/י, נאות סמדר זה לא מה שהיה פעם קיבוץ שיזפון?"


    מנצלים טכנולוגיות השקיה מתקדמות. דקלים מסביב לקיבוץ

     

    וכך הפך פונדק הדרכים ל"חלון הראווה" של הקיבוץ, ולמען האמת הוא עושה את זה לא רע. ובפונדק, הארוחות הצמחוניות (הנה לכם עוד כמה נקודות זכות...) - שמן הראוי לציין שזו לא הפשטידה המסורתית שמעניקים לי בכל מקום אחר כשאני מודיע שאני צמחוני - אלא ארוחה צמחונית מכובדת, המכבדת את העזים שנשארו במרעה, וגם אותנו - מוגשות על שולחן מתחת לעץ לצד בריכת מים, והם אפילו הצליחו לסדר לנו בריזה (על אף שאין שם ים...). אגב, מי שבריזה לא מספקת אותו יכול לאכול בימות הקיץ גם באולם הממוזג).

     

    ובנוגע לחלון הראווה - מה שיש בפונדק זה בעצם תמצית של מה שעושים בקיבוץ. ובחנות הפונדק מוכרים את מה שרקחה אורית, הרוקחת האחראית על "גן הבשמים" - מפעל מוצרי הטיפוח של הקיבוץ, המיוצרים מתמציות צמחים טבעיות שרובן מופקות מצמחי המרפא והבושם הגדלים בבוסתנים ובגנים של הקיבוץ.


    יושב במקום טוב באמצע. פונדק נאות סמדר

     

    חקלאות אורגנית

    מבחינת הנפח, מפעל הקוסמטיקה הוא סטארט-אפ זעיר המוכר כרגע במקום בלבד. המוצרים האורגניים של נאות סמדר הם כל שלל מוצרי המזון שנמכרים ברחבי הארץ בחנויות טבע, ולכן גם כאן על המדפים יש מלאי של ריבות, נקטרים, זיתים ושמן זית.

     

    אגב, למי שחשב כמוני שלכל שמני הזית הנמכרים בבקבוקים הדומים או השונים יש טעם דומה - מתברר שלא. לקח לי אמנם זמן להסביר לבחורה הצעירה והיפה שניסתה לשכנע אותי לטעום מהשמן שלהם שאני בעצם תתרן, ושגם חוש הטעם שלי הוא לא מהמשובחים, ולא כדאי להסתמך על השיפוט שלי - אבל במקום זה קיבלתי הסבר על כך שעל אף שכל שמני הזית עשויים מזיתים, יש השפעה למקום ולתנאים שבהם גדל העץ, לטמפרטורות, וכמובן לתהליכי ההפקה.

     

    צעיר אחר שעמד והקשיב להסבר לא יכול היה לעמוד בפניה, ונראה לי שהוא אפילו התמסר ברצון - והיא הגישה לו שמן זית על פרוסת לחם עם גבינה לבנה (מהדיר שלהם, כמובן...), וזיתים שנכבשו גם הם בקיבוץ, ולפי נענועי הראש הנמרצים לכל הכיוונים, ואנחות ההנאה, נראה שזה בכל זאת טעים, אלא אם כן הוא היה מאוהב... "כתית מעולה מהזיתים של נאות סמדר", היא אמרה... (אגב, אני לא יודע למה זכיתי - אולי כי היא ראתה על הרכב שאני מ"טבע הדברים"? על כל פנים באופן כללי, אין בפונדק כרגע טעימות).


    נאות סמדר זה לא מה שהיה פעם קיבוץ שיזפון (צילום: רונה וטש)

     

    הערבה - מקור היבול החקלאי העיקרי של מדינת ישראל

    מאחר שהערבה הפכה כבר מזמן לסמל החקלאות המודרנית, ובעצם למקור היבול החקלאי העיקרי של מדינת ישראל (ושל העולם כולו, כך אומרים...), בכלל לא התפלאתי לראות במדבר הזה שלהם (ושלנו) עצים כמו משמש, נקטרינה, שזיף ותפוח.

     

    ובמחשבה שנייה - הרי המקום נקרא שיזפון על שם עצי השיזף שצמחו שם (השיזף המצוי הוא עץ שמוצאו בסוואנות של מזרח אפריקה. הוא אוהב חום וגדל באזורים חמים ויבשים, כמו בקעת הירדן ובנגב, בוואדיות ובנאות מדבר. כיוון שהוא צריך חום, הוא לא גדל בגובה של מעל 400 מ'. עץ השיזף העתיק ביותר בארץ גדל בעין חצבה.

     

    הבדווים בסיני מגדלים את השיזף כעץ פרי, והם קוראים לו נבק. במואה שבערבה נמצאה יתד מעץ שיזף, בת 2,000 שנה)... נכון שאני, אילו הייתי מתיישב שם, לא הייתי חושב לנטוע כרמי יין במקום כל כך יבש, אבל, וכאן נכנס לשיחה איש ששמו נעם כהן, ממייסדי החקלאות במקום: "במיוחד כשלא ידענו אילו זנים יתאימו לגידול בתנאים הקיצוניים האלו וכיצד יש לטפל בהם. אבל למדנו תוך כדי ניסוי וטעייה". ומתברר שמי שמנסה - לפעמים טועה, ולפעמים מצליח.


    למדו תוך כדי ניסוי וטעייה. חקלאים בקיבוץ (צילום: ארכיון נאות סמדר)

     

    למה משק אורגני? כנראה שמי שרוצה להיות מיוחד חייב להיות מיוחד, במיוחד אם הוא קיבוצניק עם נטיות אמנותיות, כזה שמבין שמה שלא אורגני לא שייך לטבע, ומקלקל אותו, שלא לדבר על הנזקים שהוא עושה לסביבתו ולסביבתי - שהרי כבר סיכמנו שהמדבר הזה גם שלהם, אבל גם שלנו, והם קיבלו מדבר נקי מזיהומים (פרט ל"מעט" עופרת שהצבא דואג לפזר כאן מזה 64 שנים, ופרט לשרשרות הטנקים שטוחנות את הקרקע, ואת מה שמעליה, מאחוריה ומצדיה...).

     

    אז לזכותם יאמר שהם לא קיבלו את הנזק המצטבר כדבר מובן מאליו, שממילא כבר זיהמו, אז אין דבר... הם גם אומרים שהיחסים עם הסביבה חשובים להם, והם לא רוצים לזהם את השטחים בדשנים וחומרי הדברה, ולכן הם בחרו בחקלאות אורגנית, על אף שבשנים שהם הגיעו לכאן חקלאות אורגנית הייתה נחלתם של המשוגעים לדבר. עם השנים הפך הסיפור האקולוגי לאפנתי, והחנויות האורגניות נמצאות כבר בכל מקום.

     

    ומי שמגדל גפנים - לא יעשה יקב? אז כן, יש גם יקב נאות סמדר, שמתגאה בעובדה שהוא היקב הדרומי ביותר בחצי הכדור הצפוני (הסכמתי לקביעה בלי לבדוק...). הם מגדלים את ענבי היין בתנאים מדבריים, כך שבלי ספק חייב להיות להם טעם שונה (מומחים אומרים שאבטיח שגדל בלי מים מתוק יותר, סביר להניח שהגפנים שמעו על הפטנט גם הן...). על כל פנים, היינות שלהם זכו במדליות בתחרויות יין ברחבי העולם.


    שותים יין מהיקב הדרומי ביותר בחצי הכדור הצפוני

     

    בית האמנויות

    מאחר שכבר עצרתי, והזמן רץ לו, וכבר המועד שהייתי אמור להיות בו באילת חלף, נכנסתי לקיבוץ מלווה בעלמת החן (ההיא מהטעימות של שמן הזית) שהתנדבה לעשות לי סיור בקיבוץ, וליתר דיוק - לקחה אותי לסיור בבית האמנויות.

     

    זהו מבנה מרשים שנבנה במשך 15 שנה בידי אנשי נאות סמדר. באולמות המרווחים שוכנות סדנאות אמנות כמו צורפות, ויטראז', קרמיקה, נגרות אמנותית, ציור על משי, ייצור נייר ואריגה. קירות המבנה מעוטרים במתווה מיוחד של בטון יצוק בדמויות של בעלי חיים שונים ועופות (שגם הם כמובן בעלי חיים - אבל שלא תחשבו שמדובר רק בחיות שהולכות על ארבע).

     

    כך, על המרפסות מוצבים ינשופים כועסים (הרי הם חכמים, לא?) ופינגווינים קלי דעת. גדרות המתכת עשויות מארג של פרחים וציפורים אקזוטיות, וגם הרצפה הייתה מקום לשעשועים אמנותיים. וכמובן, הנוף. במרומי המבנה יש מרפסת עגולה הצופה אל הרי אדום במזרח והמישורים הגדולים שבמערב.

     

    במרכז החצר המוצלת מזדקר דבר מעניין: מגדל צינון המתנשא לגובה של כ-30 מ'. בראשו הוצב כתפרחת ענקית כונס אוויר עשוי מתכת צבעונית השואב אוויר אל תוך המגדל. המים הנופלים ממרומי המגדל מצננים את האוויר החם, והאוויר הקריר זורם אל הסדנאות מכוח עצמו דרך מערכת תעלות, ומצנן אותן בימי הקיץ הלוהטים.

     

    המגדל נבנה על פי מסורת עתיקת יומין של מגדלי הצינון שהיו נהוגים במזרח הקדום, ויושמה כאן בשילוב טכנולוגיה פשוטה ליצירת מערכת צינון ירוקה ואפקטיבית.


    מבנה מרשים שנבנה במשך 15 שנה. בית האמנויות

     

    מקום בהחלט מעניין

    הסיור המודרך של העלמה היפהפייה ארך שעה, "ואם אתה רוצה, אתה יכול לבוא בפעם הבאה לסדנה או לסמינר... ויש סדנאות של שלושה ימים להכנת גבינות, סמינר בציר ויין (בעונה), סמינר של שבוע בסדנאות בית

    האמנויות, ואם אתה ממש לא ממהר לשום מקום, או שאתה רוצה להתנתק - אתה יכול לבוא לחודשיים של סמינר בנייה..."

     

    ואני - בדרך לאילת...

     

    אבל בכל זאת, אם כבר דיברנו על נאות סמדר, אז כדאי לדעת שיש להם שם חדרי אירוח חדשים, בגבעת יעלון, מקום שקט ומרוחק מעט מהקיבוץ, שם נמצאת המדרשה החינוכית יעלון, המרכזת את הפעילות החינוכית לצעירים במקום.

     

    את הלילה עשיתי באילת, אבל נאות סמדר - מקום בהחלט מעניין.

     

    אגב, יש להם כמובן אתר בית, ואם רוצים לבקר צריך לתאם מראש סיור: 08-6358170/177  או דרך הדוא"ל.

    למוצרי בית האמנויות ובטון אדריכלי:08-6358278/277 או בדוא"ל, למדרשה החינוכית, סדנאות וסמינרים:  08-6358290 או בדוא"ל.

     

    הכתבה פורסמה בגיליון אוגוסט 2012 של הירחון "טבע הדברים "

    מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ארכיון נאות סמדר
    בתי המגורים הם לא הבתים של פעם. נאות סמדר
    צילום: ארכיון נאות סמדר
    צילום: ארכיון נאות סמדר
    כרמי זיתים וגפנים. הכל צומח בנאות סמדר
    צילום: ארכיון נאות סמדר
    מומלצים