שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "האויב שבפנים: הגמול": סרט לזומבים בלבד

    מילה יובוביץ' שבה אלינו ב"האויב שבפנים: גמול" כאליס, הכוסית הלוחמת בזומבים, ביוצריהם ובמה שלא יהיה. לא ברור מדוע היא ובעלה הבמאי-מעריץ פול וו.ס. אנדרסון ממשיכים עם סדרת הסרטים המיותרת הזאת. לא עדיף פשוט שתיקחו חדר במלון?

    והנה שוב היא באה, הכוסית בבגדי העור השחורים והצמודים. מה היינו עושים בלי הופעותיה הדו-שנתיות של מילה יובוביץ' בתפקיד אליס, גיבורת סדרת סרטי "האויב שבפנים"? חלפו כבר עשר שנים מאז שהחלה סדרת הסרטים המלווה את משחקי המחשב "Resident Evil", והנה כבר מפציע הפרק החמישי "האוייב שבפנים: הגמול" ("Resident Evil: Retribution"), ובו יובוביץ' בת ה-37 ממשיכה בשלה. בעלה המעריץ, הבמאי פול וו.ס. אנדרסון, מחבר עוד שיר הלל לאשתו בעודה מפוצצת את ראשיהם של רבבות זומבים.

     

    ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

     

    הפעם לשם השדרוג (וגניבת פרט חשוב מ"שובו של הנוסע השמיני" של ג'יימס קמרון), הוא מצוות לגיבורה בת בשם בקי (אריינה אנג'יניר). יובוביץ' ילדה לפני חמש שנים, ולכן הגיוני שבסדרת הסרטים המשפחתית שלה ושל בעלה, גם ילדה תופיע בשלב כלשהו. בהשוואה לשימוש הפרובוקטיבי והמעניין בקשר בין אימהות למפלצתיות בסרט של קמרון, לדמות הילדה (החירשת) בסרט הנוכחי, אין תפקיד מהותי מלבד היותה עוד פריט תפאורה.

     

    מהווירוס הזה קשה להיפטר

    נדמה כי מעולם לא הייתה סדרה שיסודותיה מהווים ביקורת כה קולעת עליה עצמה. וירוס ה-T הנורא שפותח בתאגיד Umbrella מוליד עוד ועוד מוטציות על נוסחת הבסיס, ממש כמו סרטי הסדרה. כבמאי של סרט המתבסס על משחקי מחשב, נדמה כי אנדרסון אינו רוצה, ספק אם מסוגל, להתעלות על מקור ההשראה לסרטים.

     

    מילה יובוביץ' כאליס ב"האויב שבפנים: גמול" ()
    מילה יובוביץ' כאליס ב"האויב שבפנים: גמול"

     

    ניתן אולי לדמות כי הסרט הוא למעשה משחק בעל איכויות פוטוריאליסטיות בעיצוב הדמויות האנושיות. אך בכל הקשור לדיאלוגים ולמשחק, לא ניתן לחמוק מהתחושה לפיה הדמויות נובעות מכך שלמחשב שעומד מאחוריהם יש יכולות מוגבלות למדי.

     

     

    הפעם הזיקה בין שני המדיומים עולה דרגה נוספת, מכיוון שחלק מהותי מהעלילה מתרחש בתוך סביבה וירטואלית (גם עבור הבדיה שהיא הסרט). לכן יש קטעי לחימה והרס בתוך "ניו יורק" ו"מוסקבה". בסביבת הסימולציה ניתן לחזור, שלא לומר להעתיק, רעיונות שהופיעו ב"מטריקס", אבל במידה פחותה של מורכבות ועניין.

     

    ברוכים הבאים לניו יורק הבדויה. "האויב שבפנים: גמול" ()
    ברוכים הבאים לניו יורק הבדויה. "האויב שבפנים: גמול"

     

    חלק מהאופי המופרך בעליל של הסדרה, והתואם את רוח משחקי המחשב, קשור לנכונות המתמדת להחזיר דמויות שמתו בשלל מיתות משונות בפרקים הקודמים. תירוצים לא חסרים, וממילא לא נראה שקהל היעד מרגיש מרומה. בסה"כ עשו reset למשחק. פעם יש לה כוחות, פעם לוקחים ממנה. פעם נלחמת לצידה דמות טובה, ועכשיו היא מתהפכת, ובשלב כלשהו תתהפך חזרה. כל זה לגמרי שרירותי.

     

    מבחינה זו נדמה כי הפרק הנוכחי הוא סוג של פגישת מחזור: ג'יל ולנטיין (סיינה גילרוי הופיעה בסרט השני והבליחה בסוף הרביעי) חוזרת; כך גם אלברט ווסקר (ראש התאגיד המוטנט המרושע, שהופיע החל מהסרט השלישי ומגולם מאז הסרט הרביעי על ידי שון רוברטס), אך נדמה כי הפעם הוא ערק לכוחות הלוחמים בתאגיד. וריין אוקאמפו (מישל רודריגז), גם היא חוזרת מהסרט הראשון, אך האם היא טובה או רעה?

     

    את איתנו או איתם? מישל רודריגז ב"האויב שבפנים: גמול" ()
    את איתנו או איתם? מישל רודריגז ב"האויב שבפנים: גמול"

     

    הפתעות מסעירות שכאלו צפויות לאלו שיצפו בסרט, וכך הלאה עוד ועוד. בשונה מסרטי "מהיר ועצבני" שהפכו את היכולת להחזיר דמויות לאמצעי המאפשר לשפר את הפרקים, כאן הגודש הזה הוא חלק מעלילת העל המסורבלת, מגוחכת, ובמידה רבה מיותרת של הסרט.

     

    הנוסע נגד האויב

    ההשוואה המתבקשת לסדרת סרטי "הנוסע השמיני" - גיבורה לוחמת, שהדבר המפלצתי מולו היא עומדת הופך בהדרגה להיות חלק ממנה. עם זאת, מיותר לומר עד כמה יוצאת נפסדת סדרת "האויב שבפנים" בהשוואה זו. ריפלי היא גיבורה מורכבת שמתפתחת מסרט לסרט, ואילו אליס, חרף הרפרנס הספרותי של שמה, היא קריקטורה חד ממדית.

     

    מי מפלצת? מילה יובוביץ' ב"האויב שבפנים: גמול" ()
    מי מפלצת? מילה יובוביץ' ב"האויב שבפנים: גמול"

     

    בעוד ארבעת סרטי "הנוסע השמיני" מציגים תפיסות סגנוניות ודגשים תמטיים שונים של ארבעה במאים מוכשרים במיוחד, אנדרסון הוא במאי מוגבל שכל שהצליח לעשות בסרטי "האויב שבפנים" (כתב את כולם וביים שלושה) הוא להמאיס את הדימוי של אשתו היפיפייה נלחמת.

     

    הפרק האחרון מתחיל בדיוק בנקודת הסיום של החלק הרביעי: אליס על המשחתת של התאגיד, עומדת להיות מותקפת על ידי להק מסוקים שאותו מובילה ג'יל ולנטיין (סיינה גילרוי) - מי שהייתה בעלת בריתה של אליס, ועברה שטיפת מוח על ידי התאגיד. מסיבה לא לגמרי ברורה, סצנת קרב הלא קצרה מוצגת בהילוך לאחור ובהילוך איטי.

     

    נלחמת קדימה ואחורה. מילה יובוביץ' ב"האויב שבפנים: גמול" ()
    נלחמת קדימה ואחורה. מילה יובוביץ' ב"האויב שבפנים: גמול"

     

    זמן קצר לאחר תחילת הסרט, סצנה זו תוצג שוב, אך הפעם בציר הזמן והמהירות הנכונה. מדוע להתחיל כך? סביר להניח שלאנדרסון נדמה שזה פשוט נראה טוב.

    הסבר זה יהיה טוב גם ל-99 אחוזים ממה שיוצג על המסך עד סיומו של הסרט.

     

    והעלילה? מוטב לא לנסות לתאר אותה. נסכמה כניסיון לפעול מול תוכנת "המלכה האדומה" שמנהלת כעת את תאגיד. מלבד הזומבים, ישנן מפלצות שחלקן חוזרות מהסרטים הקודמים (המגה-זומבי-תליין) וחלקן חדשות (יצור פראי וענק עם מוח חשוף). ללא תסריט ודמויות, הסרט מדרדר לרצף מיגע של קרבות כביכול מסוגננים, בפועל משמימים, חרף אורכו הקצר של הסרט (95 דקות) הוא נחווה כבעל משך כמעט אינסופי.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים