שתף קטע נבחר

"למלא את החלל": ברוך שעשני אישה

הבמאית רמה בורשטיין נמנעת מהוקעת החברה החרדית שבה היא חיה, ולמרות זאת "למלא את החלל" הוא דרמה נשית, מושכת ומרגשת על עולם זר לרובנו. הופעתם המרשימה של הדס ירון, יפתח קליין ועירית שלג תורמת לתחושת הזדהות הצופים

"למלא את החלל", הזוכה הגדול בטקס פרסי אופיר האחרון, מספק מבט בלתי שגרתי אל תוככי החברה החרדית - מבטה של אישה חרדית. התוצאה היא סרט המעניק לצופה החילוני הנאה מציצנית-אקזוטית, בצד חשיפה של מתחים פנימיים הרוחשים בחברה הסגורה הזו.

 

ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

 

לא פעם במהלך הצפייה בסרט היפה והמושך הזה, שכתבה וביימה רמה בורשטיין, נודדת המחשבה אל ספריה של ג'יין אוסטן. העובדה שהגיבורה החרדית של הסרט מתוארת כקורבן פסיבי של מניפולציות אימהיות וכוח עליון - כמו ממקמת אותה, לפחות באופן חלקי, כבת דמותן של הפרוטגוניסטיות הרומנטיות של אוסטן הכבולות על ידי החוקים החברתיים הנוקשים באנגליה של ראשית המאה ה-19.

 

בחדרי חרדים

"למלא את החלל" מביא את סיפורה של שירה בת ה-18 (הדס ירון המרשימה שהופעתה המאופקת זיכתה אותה בפרס השחקנית המצטיינת בפסטיבל ונציה), בת למשפחה חרדית המתגוררת בתל אביב. בסצינה משעשעת בתחילת הסרט היא משוטטת/מסתתרת בחברת אמה (עירית שלג המעולה) בסופרמרקט השכונתי במטרה להציץ מרחוק באברך הצעיר שמיועד לה לשידוך, ושאותו כמובן לא פגשה. אלא שהמסלול הידוע מראש מקבל תפנית מפתיעה וטרגית כאשר אחותה הבכורה (רננה רז) מתה בלידת בנה היחיד.

 

הכירו את בני משפחת מנדלמן (צילומים: קארין בר) (צילום: קארין בר) (צילום: קארין בר)
הכירו את בני משפחת מנדלמן (צילומים: קארין בר)

 

האלמן הטרי, יוחאי (יפתח קליין המצוין), שנותר מטופל בתינוק, מקבל הצעת שידוך מבלגיה. אלא שאמה של שירה, רבקה, המסרבת לקבל את האפשרות שנכדה יגדל הרחק ממנה, מבקשת בייאושה לשדך לו את בתה הצעירה. שירה עצמה מתקשה לעכל את הרעיון שיהיה עליה להינשא לגבר מבוגר ממנה בהרבה, והסרט עוקב מכאן אחר התלבטויותיה וייסוריה של מי שעולמה המסודר לכאורה - מתערער.

 

 

לזכותו של הסרט ייאמר, שדמותו של יוחאי אינה מוצגת כדוחה או מרתיעה. במקרה כזה, היה "למלא את החלל" הופך למלודרמה פשטנית וסכמטית. אדרבא, הגיס האלמן מזהה את מצוקתה, והוא זה שבדרכו העדינה מנסה לכוון את שירה לפעול בהתאם לרגשותיה. הקונפליקט בו מצויה שירה אף מתעצם לאחר שנודע לה כי אחותה המנוחה היתה מעוניינת שיינשא לחברתה הטובה, פרידה (הילה פלדמן), במידה ותמות.

 

מי יתחתן עם יוחאי? יפתח קליין והדס ירון בשדרות רוטשילד (צילום: קארין בר) (צילום: קארין בר)
מי יתחתן עם יוחאי? יפתח קליין והדס ירון בשדרות רוטשילד

 

סרטה של בורשטיין, בוגרת בית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים, שזמן קצר לאחר סיום לימודיה חזרה בתשובה, פועל בטריטוריה מעניינת ובעייתית כאחד. על פניו, זהו הסרט הראשון שנוצר בידי חרדי/ת המגיע להקרנות מסחריות, כלומר מיועד לקהל שהוא ברובו חילוני. אמנם בשני העשורים האחרונים נוצרו כמה סרטים ישראליים שעסקו בחברה החרדית ("אהבה אסורה", "קדוש", "עיניים פקוחות" ו"הסודות"), אך אלה סיפקו מבט מציצני-חיצוני שהבליט את מותר החברה החילונית על פני זו החרדית.

 

יוצאים מן הכלל היו "אושפיזין" (של גידי דר) ו"חופשת קיץ" (של דוד וולך). הראשון נעשה בשיתוף פעולה חילוני-חרדי מלא, והשני נוצר בידי במאי חרדי לשעבר שיצא בשאלה. שני הסרטים הצטיינו במורכבות ובעומק, ומבלי לייצר דיכוטומיה פלקטית בין שני סוגי מחשבה ואורחות חיים. אליהם ראוי להוסיף גם את "המשוטט" של אבישי סיוון, אך זה נדרש אל החברה החרדית בהקשר מטפורי יותר מאשר ממשי.

 

עירית שלג, הדס ירון ויפתח קליין. רוצים משפחה (צילום: קארין בר) (צילום: קארין בר)
עירית שלג, הדס ירון ויפתח קליין. רוצים משפחה

 

סרטה של בורשטיין - וזה מה שהופך אותו למעניין כל כך - הוא חלק מתעשייה נרחבת ומפותחת של קולנוע חרדי (בורשטיין עצמה, ביחד עם עירית שלג, ביימה במסגרת זו ב-2004, את "כמה עולה תקווה"). אלא שבעוד הסרטים החרדיים - אלה כוללים דרמות משפחתיות, מותחנים, ואפילו סרטי אימה - מיועדים למגזר הסגור בלבד, תוך שמירה על טהרה נרטיבית ואסתטית, "למלא את החלל" (בעצם עשייתו) תוהה כיצד ניתן "להנגיש" את אורח החיים והמחשבה החרדיים לצופה החילוני.

 

מופרך, על כן, לצפות שבורשטיין בסרטה תוקיע נמרצות את החברה שאליה נמשכה ושבתוכה היא חיה ויוצרת. ליתר דיוק, כל ציפייה כזו לביקורת החברה החרדית רק מעידה על הפרספקטיבה המתנשאת של האינטלקטואל החילוני "הנאור". אדרבא, בורשטיין מבכרת להדגיש את ההיבט האינטימי והחם שבקהילה הזו - אביה של שירה (בגילומו של המפיק חיים שריר) הוא גביר הנותן ביד נדיבה לנצרכים - ובעשותה כן, כמו מסרבת "להיענות" לדימוי החילוני השגור.

 

הדס ירון ויפתח קליין בחדרי חדרים של משפחה חרדית ()
הדס ירון ויפתח קליין בחדרי חדרים של משפחה חרדית

 

מאידך, היא משכילה שלא לעצב דימוי הפוך, מיסיונרי, הרואה את העולם החרדי כטוב שבעולמות האפשריים. היא מבליטה את סגירותו - והסגירות הזו מעצימה בהדרגה את מצוקתה של הגיבורה - בין היתר על ידי מיעוט של סצינות חוץ והחלשת רעשי הסביבה (הסרט, כאמור, מתרחש בתל אביב, באזור שדרות רוטשילד), והתכנסות בעיקר אל תוך בית המשפחה.

 

מבצע שטריימל

ההיבט המסקרן אף יותר של הסרט הוא נקודת המבט הנשית. הדמויות הנשיות המבוגרות הן הפועלות והדינמיות בו (בהקשר זה ראוי לציין גם את דמותה המעניינת של הדודה הרווקה קטועת הידיים בגילומה של רזיה ישראלי, שעל אף תלותה הפיזית מייצגת דעתנות וחשיבה עצמאית).

 

רזיה ישראלי, עירית שלג, הדס ירון והילה פלדמן ב"למלא את החלל" (צילום: קארין בר) (צילום: קארין בר)
רזיה ישראלי, עירית שלג, הדס ירון והילה פלדמן ב"למלא את החלל"
 

 

זאת, אל מול הדמויות הגבריות שנדמות שוליות יותר, ושנוכחותן בדינמיקה הכוחנית המתוארת בסרט כמעט ולא מורגשת. ומהו מקומה של שירה עצמה בדינמיקה הזו?

לשם כך יש לצפות בסרט, ולתהות על משמעות סופו האמביוולנטי.

 

"למלא את החלל" הוא מלודרמה שלוקה אמנם לא פעם בהתייפייפות (הצילום של אסף סודרי נדמה לעיתים אף "יפה מדי"). אך יש בו מידה רבה מאוד של הבנה ואמפטיה כלפי כל הדמויות, ובראשן רבקה, האם - הדמות המורכבת ביותר בסרט. בזכות הופעתה של עירית שלג אינה מוצגת כאם הנכונה להקריב את בתה למימוש רצונותיה, אלא כדמות נוגעת ללב, קרועה ואוהבת. וכך, אם החושים אינם מטעים, "למלא את החלל" עתיד להפוך ללהיט חרדי במקומותינו ובחו"ל.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים