שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    למה אני מוכנה להיעצר כל חודש בכותל?
    "בחודש השמיני להריוני לא היה לי קשה להחביא את הטלית של סבי מתחת לבגדים. חשבתי על העוברית שלי, והיה לי ברור שאני מוכנה להיעצר. לא רק בשבילה, אלא בשביל ציבור שלם שמודר בישראל". ליאור נבו מספרת על המעצר - ועל השליחות

    כבכל ראש חודש עברי, גם אתמול הגעתי עם חברותיי "נשות הכותל" להתפלל במקום הקדוש ביותר לעם היהודי. בחרתי להתפלל עם הטלית של סבי, זכרו לברכה; טלית "גברית" מסורתית, לבנה עם פסים שחורים.  

     << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו  >>

     

     

    את הטלית שאיתה אני רגילה להתפלל - זו שהכנתי בעצמי כשהייתי בכיתה ח' - השארתי בבית. הייתי צריכה "להבריח" אותה פנימה לתוך רחבת הכותל, ולהסתירה מתחת לחולצתי (אני בחודש השמיני להריוני, אז לא ממש עוררתי חשדות).

     

    אחרי שעברתי את הבידוק הביטחוני, נשמתי לרווחה. באותה נשימה, בעודי צועדת לעבר עזרת הנשים, חשבתי עד כמה אבסורדית העובדה שהעוברית שאני נושאת בבטני, בניגוד לבני בן השנתיים, לא תוכל לעלות לתורה בכותל המערבי, וכמה אנרגיה ומאבקים מושקעים סביב רצון פשוט וכנה: להתפלל מעומק לבי, עטופה בטלית, במקום הקדוש ביותר ליהודים.

     

    באותו הרגע הבנתי: אני מוכנה להיעצר על ידי המשטרה! פתאום קלטתי את גודל השליחות, את העובדה שלא מדובר במקרה פרטי שלי - אלא במאבק שגדול ממני, במאבק של ציבור שלם, ציבור הנשים, שמושתק ומודר במדינה דמוקרטית ושוויונית - ישראל 2013.

     

    כמו רוזה פארקס

    מכל העולם מגיעים הנה לראות את הכותל במלוא יופיו והדרו. כל כך הרבה יש בו - אתר ארכיאולוגי, לאומי, היסטורי, דתי ותיירותי. יש לי אינטרס ברור שיישמרו כאן כללי התנהגות ואמות מידה. אולם הכותל איננו שטח פרטי, ובוודאי שלא בית כנסת חרדי. מן הראוי שהכותל יהיה נגיש לכל יהודי באשר הוא, ושכל יהודי יוכל להתפלל בו לפי אמונתו וצו מצפונו.

     

    אני מוכנה להמשיך להיעצר לכמה שעות מדי חודש. ליאור נבו מובלת למעצר (צילום: מיכל פתאל) (צילום: מיכל פתאל)
    אני מוכנה להמשיך להיעצר לכמה שעות מדי חודש. ליאור נבו מובלת למעצר(צילום: מיכל פתאל)

     

    הגעתי לעזרת הנשים והתחלתי בתפילה, ותוך שאני מוציאה את הטלית ממקום מחבואה ומתעטפת בה, ניגש אלי מפקד משטרת הכותל, ומציין בפניי כי זו עבירה על החוק להתעטף כאן בטלית.

     

    אני מסתכלת עליו, נציג החוק, שבסך הכל עושה את עבודתו; ונזכרת שהשבוע צוין יום הולדתה המאה של רוזה פארקס, מי שהתפרסמה בעקבות סירובה לפנות את מקום מושבה באוטובוס לטובת אדם לבן, ועל כך נאסרה, נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי בשנת 1955.

     

    ממרחק ההיסטוריה אין ספק שהחוקים, התקנות והמנהגים שרווחו באותה תקופה בארצות הברית היו בלתי מוסריים ובלתי חוקתיים. אולם הנכונות לעבור עליהם בצורה בלתי אלימה, במטרה לחולל שינוי חברתי, הייתה ראויה ומוצדקת. כאז כן היום.

     

    השמחה הייתה מוקדמת

    ביקשתי ממנו להמשיך בתפילה ללא הפרעה, ולהפתעתי הוא נעתר. התפילה הייתה נהדרת, למעלה מ-300 נשים וגברים

    (שעמדו מסביב ומעבר למחיצה) והתפללו ביחד, הפעם ללא הפרעות מצד המשטרה, בניגוד ל-22 החודשים האחרונים שבמהלכם נעצרו 33 מתפללות במהלך התפילה, עוכבו לחקירה ושוחררו. כל התיקים, אגב, נסגרו מהעדר אשמה, ולא הוגש נגדן כתב אישום.

     

    התרגשתי. קיוויתי שאחרי 24 שנים שבהן מגיעות "נשות הכותל" מדי ראש חודש לתפילה שקטה, זה סוף-סוף קורה. בראש חודש אדר, שבו מצווה להרבות בשמחה, אפשר להתחיל לברך ולשמוח?

     

    אז זהו, שלא. מיד בצאתי מרחבת הכותל, נתבקשתי על ידי שוטרת למסור לה את תעודת הזהות שלי ולהתלוות אליה לאלתר לתחנת המשטרה. לא נאמר לי מדוע. כמוני נעצרו תשע נשים נוספות. השמחה הייתה מוקדמת.

     

    בחוק השמירה על המקומות הקדושים יש סעיפים חשובים ששומרים על האתרים הללו, וזו מהות החוק. אולם הסעיף הקטן שנוסף לחוק בשנת 1993, שלפיו אסור לקיים טקס דתי בכותל שלא לפי מנהג המקום – הוא בעייתי, והוא זה המאפשר את המעצר שלנו. מטרתו המוצהרת - למנוע מ"נשות הכותל" להתפלל כדרכן.

     

    איזה בזבוז של זמן ומשאבים

    נוהל מעצר. נלקחנו לנקודת המשטרה הסמוכה לכותל. היה קר. חקרו כל אחת מאיתנו. נאמר לנו שנילקח לשופט שיוציא לנו צו הרחקה מהכותל לשלושים יום. זה לא קרה.

     

    משם הועברנו בניידות משטרה לקישלה. לקחו מאיתנו טביעות אצבעות. צילמו אותנו. ביקשו מכולן לחתום על צו הרחקה מהכותל לארבעה-עשר ימים ועל ערבות עצמית. איימו שמי שלא תחתום תתייצב בפני שופט. מיעוט וביניהם גם אני סירבנו לחתום. האחרות חתמו. שחררו את כולנו.

     

    עשר עצורות, שלוש שעות. מעצר מיותר? שלושים שעות במצטבר שלנו ושל נציגי החוק והסדר. לכאורה, בזבוז. אלה האמצעים שקידשו את המטרה: פגישה שהפסידו שתי הרבות הקונסרבטיביות שנעצרו יחד איתנו, פגישה שפוספסה בין יו"ר הסוכנות ל"נשות הכותל", חצי יום עבודה שנאלצנו כולנו להפסיד.

     

    הבזבוז ביחס למטרת המאבק הוא זניח. המאבק לחיות ברוח מגילת העצמאות, שבה נכתב כי "מדינת ישראל תקיים
    שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". המאבק לצקת תוכן לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאגב, חופש הדת והפולחן על פיו הפכו מזמן לזכות יסוד. המאבק על הערכים החשובים לנו כאזרחים במדינה דמוקרטית.

     

    שוחררתי מהמעצר גאה בעצמי. אני, בדומה לנשים ולגברים נוספים התומכים ב"נשות הכותל", מוכנה להמשיך להתפלל בראש חודש בכותל. אני מוכנה להמשיך להיעצר לכמה שעות מדי חודש. אני מוכנה לעשות זאת, כי אני מאמינה שהמחאה השקטה שלנו תקרב את היום שבו יוכלו כל יהודי ויהודייה להתפלל בכותל כדרכם וכאמונתם, מתוקף החוק. כי אני מאמינה שאם נמשיך לעשות זאת בכל ראש חודש עברי, יתעורר קול ההיגיון והמוסר, ויונהגו תקנות חדשות בכל הנוגע לחופש דת ופולחן בארץ הקודש, ובכל הנוגע לשוויון בין המינים במרחב הציבורי-הדתי בכלל, ובכותל המערבי בפרט.

     

    • הכותבת היא סטודנטית לרבנות בהיברו יוניון קולג', משתייכת לזרם הרפורמי

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מיכל פתאל
    נעצרות בשם החוק. ליאור נבו (משמאל)
    צילום: מיכל פתאל
    צילום: זוהר נבו
    ליאור נבו
    צילום: זוהר נבו
    מומלצים