שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: shutterstock

    רפי, שתייה, חומוס, אישה: מתכון לחומוס תל אביבי

    נמל ת"א טומן בחובו שלל נפלאות ומסעדות מסקרנות. רפי אהרונוביץ' צעד לשם עם הגברת, לגם בירה, נשנש חומוס וחזר עם מתכון דלוקס של מסבחה עם ממרח פלפלים ולימון

    אחד היתרונות הגדולים של נמל תל אביב, שמשתנה, מתפתח ומתרחב כל הזמן, הוא הקרבה, לפחות עבורי. אני גר כ-20 דקות הליכה ממנו, שקצת מקלות על המצפון שלי - הגענו ברגל, חזרנו ברגל. זה גם נחשב, לא?

     

     

    לפני שכל מומחי הכושר וסופרי הקלוריות המצומצמים מתוך 2.5 קוראי יקפצו - אני יודע שזה לא נכון. אבל עם זאת, זה מרגיע את מצפוני, אז תנו לי קצת קרדיט. יתרון נוסף בעיניי הוא ההיצע המגוון של המסעדות באזור.

     

    כך מצאנו עצמנו אני והגברת עם בתי ובעלה, מטיילים לנו בנמל בשעת ערב מאוחרת, רוח קרירה מבדרת את שיערנו. הנמל היה ריק יחסית ואני, תאמינו או לא, לא הייתי רעב במיוחד, אפילו הכרזתי על זה בקול רם (!).

     

    כיף בנמל תל אביב (צילום: בני דויטש) (צילום: בני דויטש)
    כיף בנמל תל אביב(צילום: בני דויטש)

     

    עוד בערוץ האוכל:

     

    חשבתי לעצמי שנמשיך לנו בטיול לאורך הירקון ואני, אני מקסימום אהנה מסיגר באוויר הצח. טוב, האוויר היה כל כך צח שהוספתי לסיגר גם בירה.

     

    המשכנו עוד מספר דקות ועצרנו בכניסה לשוק הנמל. המקום נקרא רוקח שוק והוא (כפי שהבנתי בהמשך) הבן השובב של רוקח 73. בחוץ למרות הקרירות, אנשים ישבו בחוץ, לגמו בירה שלצידה צלחות קטנטנות ומחבתות רוחשות. 

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    "או, בדיוק מה שאני צריך", אמרתי לגברת. מאחר ואני הייתי היחיד המצויד בריפוד טבעי שמגן עלי בימים קרים, אישתי החליטה פה אחד - "יושבים בפנים על הבר". חברים, איזו "טעות" זאת הייתה.

     

    ישיבה על הבר ידועה מימים ימימה, עוד מימי "דרבי בר" ליד כיכר צינה ברחוב דיזנגוף, כמעוררת תאבון ומגבירה ייצור מיצי קיבה. אין כמו בר של מקום מתקתק, רוחש פעילות וארומות כדי להדליק את חושיי. ריחות פירות ים התערבבו עם ריחות חמאה שום, יין, עשבי תיבול או בקיצור - ממש חגיגה לחושים. ואני התאפקתי. בחיי שהתאפקתי.

     

    הזמנתי בירה וויינשטאפן והברמן החביב פנה אלינו: "מה תרצו לאכול?" הזמנו 3 מנות לארבעתינו. "המנות די קטנות", ניסה הברמן להזהיר. "אין בעיה" עניתי. "הם לא כמעט ולא אוכלים ואני בכלל לא רעב. רק שיהיה לי משהו קטן ליד הבירה", עניתי. 

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    סלט הפנצאנלה שלי היה מצוין ובנוסף לעגבניות בשלות, ביצה, בצל סגול ופרמזן, הוא הוגש גם עם תוספת של טוסטים ואנשובי שספגו את הרוטב היטב. אלו שלא אוכלים כמעט, גמרו 3/4 מנת סרדינים טריים במחבת (!) עם רוטב בנוסח עדות החריימה. מנה משובחת ביותר. הגברת, שאף פעם לא רעבה, סיימה יותר מחצי מנה פולנטה עם פיטריות.

     

    לאחר שסיימנו הברמן הביט בי בחיוך של "אמרתי לך". פניתי אליו ואמרתי לו שאיש גדול (תרתי משמע), יודע להודות בטעויות שלו אבל הפעם אני לא לוקח עליי את האשמה - זה הם שאף פעם לא רעבים!

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    הוא הביט בי שוב בחיוך של "הלקוח לא תמיד צודק אבל בכל זאת לקוח" והביא לי פוקאצ'ה שעזרה לי לנגב את שארית הרוטב מהמחבת של הסרדינים. עוד וויינשטאפן, סלט סלק צלוי, ביסק סרטנים שהיה טעים בצורה מפחידה, מנה קלילה של סביצ'ה טונה עם קוביות אשכולית וכמעט והלכה עוד בירה.

     

    ואז נזכרתי - צריך משהו קטן ליד הבירה. מה שהגיע לצד הבירה היה ההברקה של הערב. גרגירי חומוס עם ממרח פלפלים, לימון חריף מעט וגבינת המאירי (ר' מתכון בהמשך). אני ממליץ לקנח בזה עוד לפני הקינוח.

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    בנקודה הזאת האווירה כבר התחממה או יותר נכון, העצבים של הגברת כבר התחממו. יצאנו החוצה לקינוח של אפוגטו מעולה ולמוס שוקולד עם פירות יער מעליו. קפה וצעידה הביתה. ערב קסום והכי חשוב - מזל שלא היתי רעב במיוחד.

     

    הפינה להוצאת קיטור

    אנחנו כבר מכירים מספר שנים ולמרות שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אני הרי יכול להגיד שאני ממש לא נוהג להתעמר במסעדות, חוץ ממקרים ממש ממש קשים. אני לא מאלה שמציקים למלצרים, חוץ מממקרים קשים במיוחד. הפעם לא מדובר במסעדה אבל כן מדובר באוכל.

     

    לפני מספר שבועות הייתי לראשונה בהופעה באמפי שוני. מקום חביב, הופעה קובנית מצויינת אלא מה - אין מקומות שמורים.

     

    כלומר אתה יוצא מהבית בשש בערב, מגיע לשוני, עומד בתור על מנת לאסוף את הכרטיסים המוזמנים, עומד שוב בתור בשבע וחצי, הדלתות נפתחות, הקהל נוהר פנימה, אתה תופס מקומות מכובדים ואמור להמתין להופעה שמתחילה בתשע בערב לא פחות.

     

    כמובן שהכנסת אוכל ושתייה אסורים בהחלט (זה משהו שאני יכול להבין), אז יש לפניך 90 דקות המתנה עד לתחילת המופע. 

     

    "אין בעיה", אתה אומר לעצמך. למעלה אתה רואה כמה מזנונים וברור שאתה לא בונה על איכות, רק העיקר שיש בירה ומשהו לנשנש בצד.

     

    בירה יש אבל מה יש לנשנש? (צילום: תום להט) (צילום: תום להט)
    בירה יש אבל מה יש לנשנש?(צילום: תום להט)

     

    עולה במדרגות וכמובן עומד בתור הלא נכון, כי קודם עומדים בתור לקופה. רק חבל שאין שלט שמסביר את זה.

    אתה לא היחיד - כולם עמדו בתור הלא נכון. חוזר לתור הנכון והנה מגיע תורך. הבירה כאן, על הנקניקיות משלמים כאן והולכים לבר השני לעמוד בתור השני (בשבילך זה כבר השלישי).

     

    הבירה מתחממת וגם האווירה. מגיע תורך. "לא, זה התור לטוסטים אצלנו הנקניקיות לא מוכנות. גש בבקשה למתחם השלישי". עולה, יורד, עולה, מגיע לבר השלישי. שוב תור. מגיע תורך. נקניקיית בקר של "פרנק" אתה מבקש.

     

    "נגמר, יש רק של עוף חכה כמה דקות". טוב, כמה דקות זה כבר לא יהיה. אתה, יש להניח, מבין קצת יותר מהילדים חסרי הישע שמנסים להניח נקניקיות קפואות על המתקן המסתובב ובטוחים שזה יקח "רק כמה דקות". אתה מתפשר על עוף.

     

    מה בסך הכל ביקשתי? נקניקיות (צילום: צביקה טישלר) (צילום: צביקה טישלר)
    מה בסך הכל ביקשתי? נקניקיות(צילום: צביקה טישלר)

     

    זמן המתנה מדויק מהרגע ששילמת בקופה ועד קבלת הנקניקייה - 32 דקות. יורד חזרה עם השלל, יושב במקומך

    ושומע מסביב את השיחות.

     

    "מת לשתות ולאכול משהו אבל מה אני מטורף לעמוד חצי שעה בתור". כלומר, אתה לא השלומיאל היחיד שאינו מוצא דרכו במבוך האוכל של האמפי. כנראה שגם קהל שבוי הוא קהל.

     

    חבל שהחבר'ה בשוני מפספסים את הפוטנציאל העסקי של קהל שבוי שמחכה שעה וחצי להופעה ונסע לפחות שעה לפני מהבית. אנחנו למשל היינו שמחים לעשות כמה נגלות למזנון, אם היו מבטיחים לנו שנצליח גם לחזור לפני תחילת ההופעה. בפעם הבאה אני מסליק אוכל פנימה.

     

    חומוס תל אביבי - מסבחת גרגירי חומוס עם ממרח פלפלים, לימון וגבינה בולגרית

    המתכון של המנה של שף רוקח ים, אייל לביא, אמנם דורש מידה של התארגנות, אבל בעיני הטעם הכובש מצדיק את ההשקעה.

     

    • לפני שמתחילים - שימו לב: חומוס יש להשרות יום קודם בהרבה מים ולהחליף לפחות פעם אחת את המים.

     

    • איך מכינים? מבשלים בסיר גדול עם הרבה מים ובמשך כמה שעות טובות עד שמתרכך. לא מוסיפים מלח או תבלינים ובטח שלא מוסיפים סודה לשתייה, לריכוך.

     

    המרכיבים:

    לחומוס:

    500 גרם גרגירי חומוס, מבושלים רכים ומסוננים כמו שצריך

    קורט כמון

    מלח

    פלפל

    מעט שמן זית

    1 לימון טרי, סחוט

     

    לרוטב הפלפלים:

    6-7 פלפלים אדומים

    1/4 כוס שמן זית + מעט שמן זית לזילוף

    חופן מלח אטלנטי

    מיץ סחוט מ-1/2 לימון

    2 שיני שום, קלופות

     

    להגשה:

    גבינה בולגרית (מומלץ להשתמש בגבינת "המאירי")

     

    להיט. מסבחה עם גבינה ופלפלים קלויים (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    להיט. מסבחה עם גבינה ופלפלים קלויים(צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    אופן ההכנה: 

    1. מכינים את רוטב הפלפלים: מחממים תנור לחום גבוה של 250 מעלות. מניחים בתבנית על נייר אפיה את הפלפלים. מזלפים עליהם מעט שמן זית ומוסיפים חופן מלח אטלנטי.
    2. מכניסים לתנור שחומם מראש לחום גבוה של 250 מעלות. קולים עד שהצד העליון של הפלפלים נחרך ומסובבים אותם. ממשיכים עד שהם קלויים היטב מכל הצדדים. מוציאים מהתנור ומכניסים למיכל אטום על מנת שיזיעו.
    3. כשהפלפלים מתקררים, ניתן לקלפם בקלות ולהסיר את החרצנים. מעבירים אותם למיכל בלנדר ומוסיפים את שיני השום, 1/4 כוס שמן זית ואת מיץ הלימון. מעבדים עד לקבלת מחית חלקה במרקם אחיד ומעבירים לקירור.
    4. מרכיבים את המנה: מעבירים את החומוס לקערה גדולה. בעזרת ממעך פירה או כוס, מועכים את גרגירי החומוס באופן חלקי כך שלפחות מחצית מהם יישארו שלמים ומחצית יהפכו למחית גסה. 
    5. מתבלים עם שמן זית, לימון טרי סחוט, מלח, פלפל וקורט כמון. מערבבים ומחלקים לצלחות הגשה.
    6. יוצקים בעדינות מעל כל מנה 2-3 כפות מהפלפלים וגם כף גדושה של גבינה מלוחה.


     

    לאתר של רפי אהרונוביץ' - מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רפי אהרונוביץ'
    להיט עם קצת גבינה ופלפלים
    צילום: רפי אהרונוביץ'
    מומלצים