איש בורח מחתונה

• אל תהיו יותר צדיקים מאלוהים: בשר זה מותר
  

שרון (35), מרצה לקבלה וקואצ'ר לזוגיות, הספיק להתוודע אל תורת הסוד כבר בגיל 17, לחזור בתשובה, להצטרף לכת, לפגוש שם את אשתו, להוליד שלוש בנות, להיחלץ מהכת באנחת רווחה גדולה ואז להתמסר לכתיבת הספר "איֶכּה".

יהדות שיצאה מהקשרה

בגיל 17, בעת שלמד בפנימייה למחוננים בכפר סבא, החליט שרון לפצח את סוד הקבלה שהילכה קסם על חברתו באותם ימים. "הרומן שלי עם הקבלה התחיל בעקבות קשר רומנטי שהיה לי כנער", הוא מספר. "התכתבנו בעיקר, והיא סיפרה שהתחילה ללמוד קבלה".

"בהתחלה לא הבנתי מה זה וגם לא כל כך היה לי אכפת, אבל במשך שלושה חודשים היא דיברה רק על זה, עד שבסוף התעוררה בי סקרנות. את המסע התחלתי 'במרכז לקבלה' בתל אביב, ותוך כדי השירות הצבאי שלי וגם לאחריו, המשכתי ללמוד. למעשה, עד היום אני לומד", אומר שרון.

"נכנסתי והתחברתי". אשכול נבו ומשה שרון(צילום: מורן יעקב)

אל הכת, שהוא מסרב לנקוב בשמה ("כי יש להם כסף ועורכי דין שיתבעו אותי על כל אזכור שלילי"), הגיע לאחר שהשתחרר מהצבא, החל לשמור מצוות וחיפש מסגרת ללימודי יהדות. "בהתחלה זה נראה מאוד מבטיח ושיש הרבה מה ללמוד. האנשים שם לא אנשים רעים או טיפשים, אלא שבהתנהלות שלהם יש משהו אובססיבי, והחיים שלך, של המשפחה שלך, או של כל מי שיקר לך, לא חשובים - רק המטרה הקדושה ורצון הרב.

"רוב האנשים שמשתתפים בשיעורים נמצאים במעגל החיצוני, ולא חווים את המאפיינים של הכת. זה שייך רק למעגל הפנימי המורכב מ- 200 או 300 משפחות, שהן למעשה הגרעין. וכמו בכל כת, גם כאן יש גורו 'כל יכול' שכולם סרים למרותו. לכאורה, הכל מתנהל כמו בחצרות חסידיות חרדיות, אבל בעצם זה עובד אחרת לגמרי. היהדות, ואפילו ההלכה, מוצאות שם מהקשרן באופנים מאוד קיצוניים".

שבע שנים היה שרון חלק מהכת, עד, שלדבריו, התפכח. "אחד מחברי הכת התחתן עם מישהי שהתנגדה לפעילות שלו בכת, והרב-המנהיג, דרש ממנו להתגרש ממנה. כשהוא סיפר לו שהיא בהריון, הרב אמר לו 'שתעשה הפלה', מה שלחלוטין אסור על פי היהדות. זה מה שפקח את עיני סופית".

הודו - מקום טוב לחפש

אבל בכל זאת, קרה לשרון משהו טוב במהלך שבע השנים שבהן היה חבר בכת. "רב שלמדתי ממנו באותה תקופה היה כותב ספרים בסיטונות.

פעם אחת הערתי לו שהספרים שלו לא כתובים טוב מבחינה ספרותית, אז הוא זרק: 'אז תכתוב אתה'. ככה זה התחיל". בתחילת הדרך, נדד שרון בין סדנאות כתיבה ולא מצא את מקומו. "עד שהצטרפתי לסדנה של אשכול נבו. ושם זה קרה - נכנסתי והתחברתי", הוא מספר.

את גיבור הסיפור בחר משה למקם בהודו. שם מתרחשת העלילה כולה, סביב החיפוש שלו אחר אהבה, אמת ומשמעות. "רציתי שהגיבור שלי יעבור מסע רוחני, אבל לא בהכרח דרך היהדות. הודו זה המקום האולטימטיבי לחיפוש הזה, ששכל כך הרבה צעירים ישראלים עושים אותו, ולכן הכי טבעי היה למקם את העלילה שם".

לדבריו, לא כיוון את הספר לקהל דתי. "רציתי להגיע דווקא לאנשים שהיהדות מאיימת עליהם, לפחות כפי שהיא מוצגת כאן בישראל. בהודו, לעומת זאת יש רוחניות, שלא מחייבת אותך להניח תפילין. אבל גם שם יש יהדות ובתי חב"ד, והחיפוש אחר משמעות בוער שם לא פחות מפה, אם לא יותר".

את הגרסאות הראשונות של הספר, כתב טרם ביקר בהודו. "נתתי לחברים את כתב היד והם אמרו לי 'זה טוב, אבל רואים שלא היית שם'. אז קניתי כרטיס טיסה ונסעתי לראות ולחוות בעצמי. פגשתי שם דמויות מרתקות, זאת הייתה חוויה מאוד חזקה".

האיזון שבין עלילה לצניעות

החיפוש אחר משמעות או אחר אמת רוחנית מתערבב בתיאור היחסים עם דמיות הנשיות שמלוות את הגיבור: עלמה האהובה שהותיר מאחור, מרינלה האיטלקייה ונעה הדתייה שפוגש אריאל בבית חב"ד. כולן, לדברי שרון, הן בבואות של דילמות שונות שבפניהן עומד הגיבור.

"החיפוש הוא חיפוש פנימי, אבל בהקשר של רווק בן 32 שחוטף 'רגלים קרות' ונמלט שלושה שבועות לפני החתונה, ברור שקשר זוגי הוא חלק מהסיפור. 18 שנה הוא עם אותה בחורה, ואז רגע אחרי שהוא עוזב, מיד תופסת את מקומה מישהי אחרת. אדם שעובר תהליך של חיפוש עצמי נתון לכל מיני השפעות, והמראות הכי חזקות הן בני המין השני".

בעיצומו של תהליך הכתיבה, הרגיש שרון שחלק ממה שכתב בתחילת הדרך אינו מתאים למה שהוא מגדיר "הסטנדרטים הנוכחיים של חיי". "נכנסתי ללחץ, חששתי שהספר לא יהיה מספיק צנוע", הוא אומר. "אז שכתבתי חלקים ממנו עד שהרגשתי שמצאתי את האיזון שבין העלילה לרגישות שלי כאדם דתי. מן הסתם, יהיו כאלה שיגידו שגם עכשיו הוא לא צנוע, כי הדמויות בו לא ממש שומרות נגיעה, אבל מבחינתי הוא כן".

צדיק אמיתי לא יכול להיות פנאט

בעוד אריאל הגיבור מתחזק רוחנית, נעה הדתייה עושה את דרך הפוכה. לא אחת נדמה שהשגותיו של שרון בסוגיות דת ומדינה,

מוצאות להן ביטוי דווקא באמצעות קולה המרדן של נעה.

"קרה שם משהו, ממקום של חוזר בתשובה 'יודע כל', למדתי דרך אשכול נבו והמשוררת אורית גידלי שהנחתה איתו, עד כמה היהדות מורכבת, שצדיק אמיתי לא יכול להיות פנאט. זה לא עובד יחד. זה תהליך עמוק שנבט בתוכי תוך כדי הכתיבה, ובהחלט השפיע על העלילה", הוא אומר.

"הרב שלי בארבע השנים האחרונות הוא בכלל חרדי", מספר שרון, החובש כיפה סרוגה. "הוא אדם נדיר מאוד, במידות שלו ובאיך שהיהדות באה אצלו לידי ביטוי. ממנו למדתי שיהודי ניכר קודם כל באנושיות שלו, באיך שהוא מדבר עם אנשים, באיך שהוא מתייחס לאשתו ולילדיו.

"ביום כיפור אתה יכול לכפר על כל החטאים, על שבת, על כשרות, אבל על מה שעשית לאדם אחר – לא ייסלח לך. זה מעל לכל, ועל זה גם ההוא למעלה לא יכול למחול", אומר שרון.

• "אמא ריקה, היא הולכת לחפש משמעות"