שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בין תחריר לכיכר השבת: תסתכלו עליהם ותראו אותנו
    המראות ממצרים הם תמרור אזהרה לחברה הישראלית. אין תחום בחיינו שבו הקונפליקט בין דתיים לחילונים אינו נוגע, ומה שהוא כרגע מלחמה שקטה, עלול להתפרץ יום אחד לזעם. זה הזמן לשקם את האמון. להסתכל על מורסי, ולראות אותנו
    כמו רבים מאזרחי ישראל גם אני נצמדתי אמש לשידור שבמהלכו הכריז שר ההגנה עבד אל-פתאח א-סיסי על נטילת מושכות השלטון מידיו של מורסי, האיסלמיסט המזוקן. בזאת בא הקץ לתוכניותיו להפיכת האסלאם הסוני, לפניו של השלטון הממלכתי שעל גדות הנילוס.  

     

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >

     

     

    אין ספק שאנחנו לא מצרים. הדמוקרטיה שלנו הספיקה לצבור פז"מ מפואר של יציבות. גם ההמונים שגדשו את כיכר רבין ושדרות רוטשילד בימי המחאה העליזים ההם, לא מדגדגים את המספרים והעוצמה המצרית. ובכל זאת, השאננות הישראלית אל מול המלחמה הפנימית של השכנים מסוכנת.

     

    העימות הזה מחכה לנו מעבר לפינה, בשקט ובסבלנות (אילוסטרציה) (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    העימות הזה מחכה לנו מעבר לפינה, בשקט ובסבלנות (אילוסטרציה)

     

    הצפייה במפגינים מכיכר תחריר, ובעילה האמתית למאבק העקוב מדם של המצרים - דת מול חופש מדת - לא יכולה להיות פחות מתמרור אזהרה. במיוחד בשעה ששורשיו ההרסניים של הקונפליקט הזה, טמונים לבטח גם אצלנו, ועל הקרקע הצפופה והמאוד שבירה של הדמוקרטיה הישראלית צומחות שתי קבוצות גדלות והולכות, בעלות אינטרסים מנוגדים: מאמינים ושאינם.

     

    איך יקבלו בישראל ראש ממשלה חרדי?

    העימות הזה מחכה לנו מעבר לפינה, בשקט ובסבלנות. אותו קונפליקט שמאז קום המדינה רק מתחדד ומחריף. הסטטוס-קוו,

    אותה פשרה מיתולוגית, נראית יותר ויותר כמו קווי הפסקת אש זמניים, שאיש מן הצדדים אינו מתכוון לשמר. אתנחתא קלה בכרוניקה ידועה מראש של עימות.

     

    כעת הכוחות החילוניים אוחזים בהגה השלטון, ומקדמים את תפיסת עולמם בממשלה. בינתיים הצד השני צופה מן הצד, בודק היכן מסומנים קווי הגזרה החדשה, ועל מה אפשר להילחם ומתי. אי אפשר להתעלם מתסריט הלא כל כך דמיוני, שבו חוברות המפלגות החרדיות לחרדים-הלאומיים, ויחד הם מקימים גוש מאמינים משמעותי מאוד, עם אג'נדה דתית ברורה, ותוך אחיזה איתנה במוסדות השלטון. אולי בבחירות הבאות, ואולי עוד 50 שנה.

     

    איך יקבלו בישראל ראש ממשלה חרדי? איך יגיבו כאן לשר ביטחון מתנחל? ושאלת השאלות, האם בסופו של דבר נמצא את עצמנו כאן, לא שמאל וימין - אלא דתיים וחילונים משני עברי המתרס? האם יגיע הרגע שבו מסכות הנימוס וכללי המשחק הפוליטי, יוסרו לטובת מאבק כוחני בין הצדדים? אלו הן שאלות שאי אפשר באמת לברוח מהן, על אף שהתמונות מתחריר עושות את זה רחוק ונוח.

     

    מלחמה שקטה, על אש קטנה

    למעשה, אין תחום אחד בחיינו שבו הקונפליקט העמוק הזה אינו נוגע, החל מענייני ביטחון (שוויון בנטל) וכלה במדיניות הכלכלית, דרך תעסוקה, תל"ג בואכה קצבאות, מדיניות חינוכית המציבה ליבה מול לימודים נרחבים של מורשת ישראל, תנ"ך ותלמוד. בזירה התרבותית - תיאטראות ומוזיאונים נגד שיעורי תורה, ואפילו במערכת הבריאות - עם תמהיל סל התרופות, ועד לסוגיית תרומת האיברים. לאן שלא נפנה, טביעת אצבעו של "הסכסוך" ניצבת לפתחנו, ערמומית ומתחכמת כתמיד.

     

    מה שאנו חווים בינתיים כמלחמה שקטה בין הגזרות, עלולה להתפרץ יום אחד לזעם ברחובות. זעם של מי
    שבהבל פה יכולים לארגן הפגנות של רבבות נגד כל פגיעה בזהותם האמונית, כשחרב "גזירות הגיוס", או השבת, או חילון המרחב הציבורי מתנופפת מעל - ומי שיודעים לצאת לרחובות כשהם מרגישים שנמאס להם. שהדתיים בארץ יורדים לחייהם.

     

    קולות תופי המהפכה מדרום עלולים להוות עבורנו קריאת השכמה לאחד ולשמר בכל מחיר את היחד הישראלי, על כל גווניו. קריאה לטפל בצורה יסודית בכל הקשיים והכשלים המאיימים לפרק אותנו ליחידות שבטיות עוינות. זעקה לשקם את האמון ההדדי, באופן שבו שני הצדדים יוכלו לחיות זה יחד עם זה, ולאורך זמן. זו הזדמנות להסתכל על מורסי, ולראות אותנו.

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    ללמוד איך לא להגיע לשם. תחריר
    צילום: רויטרס
    מומלצים