בכייה לדור שלם? כך חדלה המדינה לבנות במרכז
"כל מיני מחשבות מתחילות לעלות במוחי, כמו לעכב תוכניות במרכז ולהקשות את החיים במרכז" - כך אמר ב-2007 פקיד ממשלתי בכיר. ב-2009 יישמה הממשלה את החזון, שנועד לסייע לפריפריה, והקפיאה הפשרת קרקעות לבנייה במרכז למשך שנה וחצי. כשהתברר המחסור בדירות, המחירים כבר היו בשמיים
נתוני משרד השיכון אודות מחירי הדיור בישובים שונים, שפורסמו השבוע, אינם מותירים מקום לספק: רוב הישראלים עדיין נמשכים לעבר מוקדי התעסוקה, התרבות והחינוך במרכז הארץ, והיצע הדירות אינו מספיק כדי לענות על הביקוש. הנתונים חושפים פער עצום בין מחירן הממוצע של דירות במרכז הארץ למחירן הממוצע בפריפריה.
- מחצית מהדירות החדשות: מעל 1.4 מיליון שקל
- שיא של עשור: עלייה של 32% ברכישת דירות
הקלות בגזירות: יבוטל המס על משפרי דיור
את הרקע לעליית המחירים כולם כבר מכירים: בשנים 2012-2002 נבנו מידי שנה פחות מ-40 אלף דירות, לעומת קרוב ל-50 אלף דירות לשנה עד לשנת 2001. החל משנת 2009 פגש המחסור המצטבר בדירות את העלייה הדרמטית בביקוש שהביאו עימן הריבית הנמוכה, והמצב הביטחוני הרגוע, יחסית.
אך לצד הגורמים הללו יש גורם נוסף, פשוט להחריד: מדיניות מוצהרת. הממשלה לא קידמה בנייה במרכז הארץ כי הממשלה קיבלה החלטה עקרונית לא לקדם בנייה במרכז הארץ. להחלטה הזו יש אפילו שם, מספר ותאריך, כמו לכל החלטה ממשלתית מסודרת ורשמית.
החלטת ממשלה 3973 מה-24 באוגוסט 2008, נקראת "צעדים ליישום יעדי האוכלוסייה כפי שנקבעו בתכנית מתאר ארצית 35", ובה נקבע כי: "משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ובכללם מינהל מקרקעי ישראל, משרד הבינוי והשיכון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומשרד הפנים, לא ייזמו תכניות חדשות שמטרתן שינוי ייעוד של קרקע שאינה מיועדת לצורכי פיתוח בתכניות תקפות לייעוד מגורים ולייעודי תעסוקה במחוז המרכז בשנים 2012-2009".
למעשה, ההחלטה קובעת שאין להפשיר בשלוש השנים הקרובות שטחים חדשים לבניית דירות במרכז הארץ. ההחלטה נותרה בתוקף עד ה-13 ביולי 2010, קרוב לשנתיים שבהן יצרה הממשלה במו ידיה את המחסור בדירות שהוביל לזינוק במחירים.
כיצד קרה שהממשלה הלכה בעיניים פקוחות אל תוך משבר הדיור הנוכחי? מיותר לציין כי כאשר התקבלה ההחלטה מחירי הדיור היו בשפל מזה כמה שנים ואיש לא צפה את עלייתם המטאורית, שחיכתה ממש מעבר לפינה. ובכל זאת, מה היו המניעים?
המטרה המוצהרת של ההחלטה לא להפשיר עוד קרקעות לבנייה במרכז הייתה, ניסיון לעמוד ביעדי פיזור האוכלוסייה שאימצה הממשלה בדצמבר 2005, כאשר קיבלה על עצמה תכנית מתאר ארצית חדשה (תמ"א 35). התכנית קבעה כי עד שנת 2020 יש להגדיל את אחוז הישראלים שחיים בצפון ובדרום ולצמצם את אחוז הישראלים שחיים במרכז.
במקור, האמצעי להגשמת המדיניות הזו היה הסטה של יותר תקציבים לפיתוח תשתיות לדרום ולצפון, ומתן אישור לבנייה של יותר יחידות דיור בפריפריה. אך בהדרגה, החלה להבשיל בקרבם של שני פקידים רמי דרג בממשלה, כי יש לנקוט באמצעים חריפים יותר על מנת לחזק את הפריפריה ולהחליש את מרכז הארץ. פקידים אלה היו רם בלינקוב, מנכ"ל משרד הפנים דאז ולימים ראש אגף התקציבים באוצר, ושמאי אסיף, ראש מינהל התכנון במשרד הפנים וכיום פרופסור במחלקה לתכנון עירוני בטכניון.
"כולנו מדברים פריפריה ועושים מרכז"
ב-15 במאי 2007 כונסה ישיבה מיוחדת במוזיאון ישראל על מנת לדון בתמ"א 35. את הפגישה ניהלו בלינקוב ואסיף וזומנו אליה נציגים מכל משרדי הממשלה, על מנת לדווח כיצד כל משרד תורם את חלקו ליישום התכנית ומה ניתן לשפר ביישומה. כבר בפתח הישיבה חלק בלינקוב עם הנוכחים את תחושתו, כי הממשלה לא עושה מספיק כדי לעמוד ביעד של פיזור האוכלוסייה וחיזוק הפריפריה. "כולנו מדברים פריפריה ועושים מרכז", אמר מנכ"ל משרד הפנים לנוכחים.
דבריו זכו לחיזוק מצד שמאי אסיף, שטען כי ההתרכזות בפרויקטים של התחדשות עירונית מגדילה את הפערים בין המרכז לפריפריה. "ההתחדשות העירונית בשיטה הכלכלית הקיימת, פועלת למעשה אך ורק במרכז", אמר אסיף. "לכן, ברגע שמאיצים את התהליך הזה, התוצאה היא שמגדילים עוד יותר את הפערים בין הפריפריה למרכז. אז אני לא אומר שלא צריך לעשות את זה, אבל אני חושב שצריך מהר מאוד לאור העובדה הזאת, להבין את זה ולהפעיל אמצעים אחרים בפריפריה ואמצעים אחרים באזורים חלשים".
לצד הטענה להחלשת הפריפריה, נטען כי הבנייה במרכז הארץ פוגעת באופי הכפרי של ההתיישבות במרכז, ובכך מחלישה את הערך ה"ציוני" של עבודת האדמה. יצחק ישועה ז"ל, מנכ"ל המועצות האזוריות דאז, אמר בישיבה כי "החקלאות באזור המרכז, ללא עזרה ממשרדי הממשלה, לא תתקיים".
"יש חובה לאומית לשמור עליהם", טען ישועה. "מי שלא מבין זאת, חוטא למטרה של מדינת ישראל, לציונות שלנו". ישועה דיבר בעיקר כנגד הבנייה במושבים, אך הוסיף גם כי יש להילחם כנגד הגדלתן של הערים במרכז. "כל משפחה, כל תושב שנכנס לנתניה או לכפר סבא או להוד השרון, זה על חשבון הפריפריה. לכן, אחת ולתמיד, אם מצהירים את ההצהרות לקיים אותם ולהפסיק".
מדבריהם של הפקידים שניהלו את הישיבה עולה כי כבר באותו זמן עלתה בהם התחושה שיש לנקוט בצעדים תקיפים יותר על מנת "לעודד" את אזרחי ישראל לעבור לגור בפריפריה. "כל מיני מחשבות שעלו במוחי בשנה האחרונה", אמר בלינקוב, "שפעם היו נשמעות לי באמת הזויות מתחילות לעלות במוחי כמו האפשרות פשוט באופן אדמיניסטרטיבי להתחיל לעכב תוכניות באזור המרכז ולהקשות את החיים באזור המרכז".
נדמה כי הגורם היחיד שהתנגד להלך הרוח הזה, לא נכח בישיבה. סגן ראש אגף התקציבים דאז, סטניסלב שוורצביין, לא טרח להגיע כלל. לבקשתו של בלינקוב כי יופיע ויפרט מהם הצעדים שנקט האוצר על מנת לעודד הגירה לפריפריה, השיב שוורצביין במכתב לקוני שחשף את העובדה שבאוצר לא רואים בעין יפה את הניסיונות להתערב בשיקולי המגורים של האזרחים. "משרד האוצר רואה חשיבות רבה בהבטחת מתן שירותים ברמה נאותה לכל תושבי המדינה במרכז ובפריפריה", כתב שוורצביין ובכך הבהיר כי אגף התקציבים אינו שותף למגמה הרווחת במשרד הפנים.
בלינקוב זעם על התשובה הלקונית ועל אי הופעתו של שוורצביין לישיבה. בפני הנוכחים הרבים (נציגי כל משרדי הממשלה למעט האוצר והחינוך), הציע את הפרשנות שלו למכתב שנשלח מהאוצר. "זה מה שאומר, אתם בשלכם, אתם תעסיקו פה מנגנונים במיליונים, עם מאות אנשים. אנחנו נוסעים לאן שאנחנו רוצים...אנחנו שמים פס על הממשלה, על משרדי הממשלה ועל אותה כמות גדולה של פקידים שעוסקת בעניין הזה".
מנכ"ל משרד הפנים דאז האשים את אגף התקציבים בכך שהוא מונע תקציבים חיוניים מהפריפריה, ודרש ממשרד האוצר ניתוח מלא של התקציב לאותה שנה על פי החלוקה של פריפריה מול מרכז. "זה דבר שהוא מאוד חמור בכלל מבחינה מנהלית שמשרד ממשלתי לא נראה לו החלטות ממשלה אז הוא פועל לפי הבנתו ואנחנו לא נוותר בעניין הזה, אנחנו נביא את זה לידי עימות בממשלה".
הבנייה הוקפאה – אך ההגירה למרכז נמשכה
בלינקוב קיים את הבטחתו. עזרו הגיע מכיוון לא צפוי. זמן קצר לאחר הישיבה הסוערת, התפטר שר האוצר, אברהם הירשזון, בעקבות הגשת כתב אישום נגדו בעבירות שוחד. ביולי 2007 מונה לתפקיד מי שכיהן עד אז כשר הפנים – רוני בר-און. בר-און מיהר למנות את מנכ"ל משרדו ונאמנו, בלינקוב, לתפקיד ראש אגף התקציבים. המנכ"ל הזועם מצא את עצמו לפתע בראש אותו מוסד שהיה מושא להתקפותיו – אגף התקציבים.
בעקבותיה הוקפאו הפשרות קרקע לבנייה במחוז המרכז מתחילת 2009 עד יולי 2010, כשממשלת נתניהו הקודמת החליטה, בעקבות עליות המחירים החדות, לבטלה. על פי נתוני הלמ"ס לאותן שנים, לכל אורך אותה תקופה נמשכה ההגירה החיובית למרכז, וההגירה השלילית מהפריפריה.
בשנים 2010-2009 נרשמה הגירה חיובית של 14 אלף בני אדם למחוזות תל אביב והמרכז, לעומת הגירה שלילית של 5,400 בני אדם מהצפון ו-7,200 בני אדם מהדרום. הנהירה למרכז, בליווי הריבית שהחלה לרדת באותן שנים ולייצר ביקוש רב לדירות להשקעה, פגשו את החוסר המצטבר ביחידות דיור זמינות במרכז הארץ והזניקו את המחירים לשמיים.
כשהתעוררו בממשלה להבין כי יש לייצר פתרונות דיור התברר כי ייקח זמן רב להשלים את הפער, לאחר שלמשך קרוב לשנתיים לא הפשירה המדינה קרקעות לבנייה במרכז כלל, והכל, כאמור, בהחלטה מודעת שזכתה לאישור הממשלה ולתמיכתה של הפקידות הבכירה.
בלינקוב היום: "הייתי מקבל את אותה ההחלטה"
באותה ישיבה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, אמר בלינקוב כי "אם הייתי יכול להגיד שבאזור מרכז, כל דונם שמפשירים לבניה, שהוא היום לא בתב"א של בנייה, זה פשע, כך הייתי מנחה את מתכנני המחוזות, הייתי הולך כך. למה אנחנו מדגישים את הפריפריה? כי הכוחות הכלכליים שמעודדים את המרכז הם כל כך חזקים שהוא פחות או יותר מסדר את עצמו".
האם גם היום ניתן לומר בביטחון כה רב כי המרכז "מסדר את עצמו", לאחר שהמחירים במרכז זינקו תוך שנים בודדות בעשרות אחוזים? בלינקוב סבור שכן. לדבריו, גם היום היה מקבל את אותה החלטה והוא מצר על כך שהממשלה בחרה לבטלה. "הפשרת שטחים ירוקים לבניה במרכז הארץ, פוגעת בערך המדינה ובאיכות החיים", אמר לי השבוע. "היא גם מבטלת את הסיכוי להגיע לפיזור נכון של האוכלוסייה בכל חלקי הארץ".
בלינקוב סבור שהביקורת על ההחלטה ההיא, נובעת מחוסר רצון להתמודד עם הגורמים האמיתיים למשבר הדיור. "מי שנאחז בהחלטת עיכוב הבנייה במקום לפתח מקומות שכבר מיועדים לבנייה, מחפש תירוצים על מנת לכפר על חדלות מעשיו. יש מספיק עתודות קרקע לבנייה. המדינה צריכה להפסיק לחפש את הפתרונות בתל אביב ולחפשם ברמלה ולוד ומכרמיאל צפונה. אחרת המרקם החברתי של ישראל יהיה כזה שהיא תתקשה לשמור על זהותה הציונית".
דבריו של בלינקוב נאמרו בתגובה לביקורת שמעוררת ההחלטה ההיא, מלפני 5 שנים. אך ניתן לפרש אותם גם כביקורת על המדיניות המונהגת כיום. מדיניות הפוכה לחלוטין. רק לאחרונה העבירה הממשלה האחרונה תכנית מקיפה להרחבת הבנייה במרכז הארץ, כדי להתמודד עם המחסור החמור בדירות, שהביא למצב שבו המחירים במרכז זינקו תוך שנים בודדות בעשרות אחוזים. בתכנית הוגדרו המוקדים הבאים כאזורי הביקוש: תל אביב, מחוז מרכז, ירושלים, חיפה ואשקלון. על פי התוכנית, מתוך 25 אלף דירות בשנה ברחבי המדינה, 15 אלף ייבנו באזורי הביקוש הללו. כמו כן, נקבע כי מתוך 80 אלף דירות שתכנונן יאושר עד סוף שנת 2014, יהיו באזורי הביקוש 55 אלף דירות.
הרוח הנושבת כיום מכיוון הממשלה היא שהמרכז חוזר, ובענק. עם זאת, יעדי האוכלוסייה ההם, לשנת 2020, שבשמם התקבלה ההחלטה להפסיק להפשיר קרקעות לבנייה במרכז, עדיין תקפים. למעשה, הממשלה פועלת כנגד המדיניות ארוכת הטווח שקבעה לעצמה. האם הגיעה השעה לשנות את המדיניות ולהכריז כי אין ערך מובהק לקידום הפריפריה. או שמא צריך להישמע לאזהרתו של בלינקוב ולוודא כי הניסיון להוריד את מחירי הדירות אינו מפרק את הארץ לחלקים בלתי ניתנים לאיחוי.
לפנייה לכתב/ת 
