שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    כך נוצר מיתוס יהודי: 50 שנה לחפירת מצדה

    בימים אלו מציינים 50 שנה לתחילת החפירה הארכיאולוגית במצדה, שהפכה למיתוס בזהות היהודית ואתוס שעליו חונכו בני נוער שנשבעו: "שנית מצדה לא תיפול"? אז מה יש בו, במקום, שהפך לאתר הכי מבוקר בישראל?

    זה כבר שנים שמצדה היא האתר התיירותי המבוקר ביותר בישראל. "כ-800 אלף איש באים לפה בשנה, רובם מחו"ל", מספר בגאווה איתן קמפבל, מנהל הגן הלאומי, שאף הוכרז אתר מורשת עולם של אונסק"ו ב-2001.

     

    ב-1806 גילו אותה לראשונה, לאחר מאות שנים שהיתה עלומה, אבל לא הבינו שאת שגילו. רק ב-1838 זיהו החוקרים האמריקנים, רובינסון וסמית, את שרידי הארמון הצפוני כמצדה כשצפו אליה בטלסקופ מעין גדי. יעברו עוד 125 עד שהאוניברסיטה העברית והחברה לחפירות ארץ ישראל ועתיקותיה, בראשות יגאל ידין וצוותו, יחשפו את האתר שיהפוך לימים למזוהה עם גבורה והקרבה יהודית.

     

    עוד טיולים באזור בערוץ התיירות:

     

    אותם ארכיאולוגים מציינים בימים אלה 50 שנה לתחילת החפירה הציונית הראשונה במצדה, חפירה שהפכה

     אותה לאבן שואבת לתיירים מכל העולם, לסדרת טלוויזיה אמריקנית בכיכובם של פיטר שטראוס ופיטר או'טול, ובעיקר לחיזוק המיתוס ומבחן בגרות עבור אלפי בני נוער ישראלים שהחלו "לכבוש" את ההר כבר בשנות ה-30 וה-40.

     

    ד"ר גיא שטיבל הוא החופר המודרני של מצדה כיום, ועשה זאת כבר כמעט 19 שנים, ביחד עם אהוד נצר ז"ל, שנהרג לפני כשלוש שנים בחיפושו אחר קברו של הורדוס בהרודיון. בין הארכיאולוגים שחקרו את מצדה בשנות ה-60 וה-70, נמצאים מיטב החוקרים בארץ, ביניהם אמנון בן-תור, דוד אוסישקין ושמריהו גוטמן, שלא ייעלבו אם תכנו אותם "חופרים".

     

    שטיבל מדבר על מצדה כאחוז דיבוק. הוא מאוהב בכל אבן, פרט או אוסטרקון (שבר חרס) שנמצא שעל הקרקע. "הסיפור של מצדה הוא לא שחור ולבן", הוא אומר. "כשמורידים את המעטפת מגלים עולם ומלואו של פרטים קטנים: צעצוע של ילדה, תלוש משכורת של חייל רומאי ואפילו את שם האופה במקום".

    האתר שמזוהה עם גבורה והקרבה יהודית. מצדה (צילום: קסטלנובו) (צילום: קסטלנובו)
    האתר שמזוהה עם גבורה והקרבה יהודית. מצדה(צילום: קסטלנובו)

    "הסמינר" - חברי הנוער העובד במסע לחקר צפונות מצדה, 1942 ()
    "הסמינר" - חברי הנוער העובד במסע לחקר צפונות מצדה, 1942

     

    לראות את החיים, לא את המוות

    ואמנם, למרות שכולם זוכרים ממצדה את מעשה ההתאבדות ההמוני (שהיה או לא היה - תלוי את מי שואלים), שטיבל דווקא מעדיף לראות את החיים על ההר, ולא את המוות.

     

    הוא פוסע במוזיאון שלמרגלות האתר ועובר בין הממצאים הארכיאולוגים, ומתרגש מהם כאילו היו ילדיו. לכל ממצא כזה יש סיפור ודרך חיים שעומדים מאחוריו, וכל ממצא אהוב וחשוב: אבנים עגולות ששימשו לקלע, מסרק הכינים העתיק בעולם שעליו אף נמצאה כינה וגם אוסטרקון שעליו כתוב בעברית "שמעון בר יועזר".

     

    המחקר על מצדה לא נפסק. התרומה הגדולה של השנים האחרונות היא בתרבות החומרית ששופכת אור על שקרה שם. מי היו האנשים? אילו קבוצות חיו על ההר? במה עסקו? למשל, הנחתום שעבד במאפייה הגדולה של מצדה, שבה נמצאו תלושי חלוקת לחם בדמות שברי חרס ועליהם כתוב: "יהוסף הנחתום", שכיאה לשמו אכן העיד על עיסתו וחתם את שמו.

     

    היו חיים במצדה. שטיבל מציג את מסרק הכינים שנמצא באתר (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    היו חיים במצדה. שטיבל מציג את מסרק הכינים שנמצא באתר(צילום: זיו ריינשטיין)

    עדות חיה מהשטח. אוסטרקון ועליו שמו של שמעון בר יועזר (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    עדות חיה מהשטח. אוסטרקון ועליו שמו של שמעון בר יועזר(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    הורדוס, הורדוס ועוד פעם הורדוס

    אבל אי אפשר לטייל, לחשוב, להבין את מצדה מבלי האיש המרכזי שלה - הורדוס. אחרת היתה פסגת ההר, יפה ככל שתהיה, עוד חלק ממצוק העתקים המשקיף על ים המלח.

     

    אז הורדוס הוא האיש. תאהבו אותו על מפעלי הבנייה שלו בארץ, או תשנאו אותו על אכזריותו לאחיו היהודים -  הורדוס הוא הדמות הכי חשובה במצדה. הוא אמנם לא הראשון שייסד את ההתיישבות על ההר (היה זה כנראה יונתן - אחי יהודה המכבי, אליבא דיוספוס), אבל הוא בהחלט הטביע את חותמו על המקום, שלימים יהפוך לבירת מופעי הזריחה של זמרי ישראל. בתור מי שהיה אחראי על פרויקט "לחם ושעשועים" של ארץ הקודש, הוא בטח לא היה מתנגד שינגנו את "מתחת לשמיים" או את "לילה כיום יאיר" באתר שבנה.

     

    ה"בנאי" הכל יכול בנה חמישה ארמונות במצדה, כשהמוכר והיפה שבהם הוא הארמון הצפוני, ושם חי כמו מלך. מה זה אומר לחיות כמו מלך בעת ההיא? זה אומר לרחוץ בבריכה שהיתה לו עם נוף לא רע לים המוות, לאכול מזון שעליו נמזג רוטב דגים שיובא מספרד ולקינוח להתענג על תפוחים שגם הם נקטפו בחו"ל. הממצאים הללו נמצאו בשאריות שנשארו בקנקנים באתר, כלומר, האיש ידע לחיות.

     

    אבל הורדוס גם בהחלט ידע להרוג. למשל אשתו, מרים החשמונאית, הוצאה על-ידו להורג בתלייה בהיותה בת 25 וגם בניה ממנו לא זכו לגדל שיער שיבה, לבל ימרדו בו וינקמו את מותה.

     

    ממערב תיפתח הרעה. הסוללה שדרכה הגיעו הרומאים לכיבוש מצדה (צילום: דורון נסים) (צילום: דורון נסים)
    ממערב תיפתח הרעה. הסוללה שדרכה הגיעו הרומאים לכיבוש מצדה(צילום: דורון נסים)

     

    הכל בגלל האפרסמון

    ומעבר להורדוס יש את אותם מורדים ששלטו במצדה כמה עשרות שנים לאחר לכתו מן העולם (ב-4 לפנה"ס), והסיפור המיתי קשור, ללא ספק, אליהם ולימים שאחרי חורבן בית המקדש השני.

     

    אותן קבוצות מורדים, ולא קנאים כפי שמקובל לחשוב, הגיעו למצדה גם כי ברחו מאימת הרומאים באותם ימים אבל גם כי ביקשו לשמור על סוד יחיד ומיוחד. סוד שפחדו שיפול לידי הקלגסים של טיטוס.

     

    מהו אותו סוד? ובכן, כסף. ובמקרה הזה לכסף כן יש ריח. 17 ק"מ צפונית למצדה נהגו אנשי עין גדי לגדל את צמח האפרסמון (Commiphora gileadensis), שידוע גם כבלסם (Balsamum), ושימש ליצירת הבושם הטוב ביותר שידע היקום דאז, ואת רזי הכנתו החזיקו היהודים.

     

    מפפירוסים שנמצאו, נלמד שהצבא הרומי סחר באפרסמון במצדה והרוויח מיליונים של ססטרציות (מטבע רומי), בשווי של מיליוני דולרים של היום ממכירת הבושם היקר.

     

    הרומאים צרו על מצדה בעיקר בגלל הסוד. אחד מהמחנות מחוץ להר (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    הרומאים צרו על מצדה בעיקר בגלל הסוד. אחד מהמחנות מחוץ להר(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    "מצדה היתה בסך הכל עוד קרב"

    וזאת, לדידו של שטיבל, הסיבה העיקרית למצור. "עבורם מצדה היתה בסך הכל עוד קרב", הוא אומר. הצבא הרומאי כלל ליגיון של בין 6,000 ל-8,000 חיילים, שהקימו שמונה מחנות שכיתרו את ההר, כמו גם דייק (חומת מצור) שהקיפה אותו, והמצור נמשך כחודשיים-שלושה, לא יותר.

     

    הכל כוון לצד מערב לפריצה הגדולה, כשהם מעבים סוללת עפר שעליה הניחו איל מצור ששבר את החומה וסתם את הגולל על גורל המתבצרים היהודים. האם הם בחרו להתאבד? לפי ידין, שיצק את היסודות להבנת מצדה, התאבדות אכן היתה והוא מצא מספר גולגולות של המתאבדים במקום.

     

    בנוסף על כך, הסופר, חוקר הטבע והמצביא הרומאי, פליניוס הזקן, כתב שהיהודים ניסו להשחית את הצמח כמו את חייהם, כלומר התאבדו. גם שטיבל סבור שהיתה התאבדות, היות ומוות בצורה זו היה שכיח באותם הימים. "חשוב להסתכל על המוות הזה דרך העיניים של אז", הוא מסביר. "זה היה מוות בהתאבדות או על-ידי הרומאים, ולכן לא היה בזה כל דבר בזוי". יוספוס כותב את ספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" לפי דוחות רומיים של הצבא בתום המרד, ולפיו חוץ משתי נשים וחמישה ילדים - כולם התאבדו.

     

    עם זאת, אין הוכחה ארכיאולוגית להתאבדות. גם 11 האוסטרקונים שנמצאו ב"חדר הגורלות" ועליהם שמות (ביניהם של בן-יאיר), אמנם עולים בקנה אחד עם מה שכתב יוספוס אבל עדיין לא מאמתים שאכן שימשו כפתקי הגרלה.

    מכל העולם הגיעו מתנדבים. יגאל ידין וצוות החוקרים על המצדה
    מכל העולם הגיעו מתנדבים. יגאל ידין וצוות החוקרים על המצדה

     

    סוף דבר

    אז לא ברור אם סופה של מצדה היה מציאות או אגדה. כך או כך, על המיתוס הזה בחרו אנשי ידיעת הארץ ומחנכים לגדל את הדורות הבאים: על כך שמעטים יכולים מול רבים, שהם לא נכנעים ועל האמונה ששנית מצדה לא תיפול.

     

    התמונה על האירועים שהתרחשו במצדה עדיין מורכבת ויעברו כנראה עוד 50 שנות מחקר עד שיתבהרו פרטים נוספים, שישפכו אור על מה שקרה או לא קרה באתר.

     

    האם התאבדות היא מעשה הירואי או לא? כל אחד יכול לבחור לראות את הסוף כפי שהוא רוצה. אבל שטיבל היה רוצה שתבינו דבר אחד: "מה שחשוב במצדה הוא לאו דווקא המוות, אלא החיים".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום אוויר: Lowshot.com
    מטרת הרומאים היתה להשיג את סוד האפרסמון. מצדה מהאוויר
    צילום אוויר: Lowshot.com
    מומלצים