מי אמר נאצי? יוסף פיצ'חדזה על "סוכריות"
תושבי ירושלים נתקלו במחזה מוזר: ברחובות העיר התהלך לו אדם במדי נאצים וצלב קרס לזרועו. להפתעת הבמאי יוסף פיצ'חדזה, העוברים והשבים לא התרגשו מהסצנה שצולמה לסרטו "סוכריות". "חשבנו שאנחנו עלולים להיות מותקפים, אבל זה עבר באדישות מוחלטת", הוא אומר. הערות הבמאי
יבוא יום, אולי, בו סרטים כמו "סוכריות" של הבמאי יוסף פיצ'חדזה יהיו קשים מאוד להפקה במדינת ישראל. לא רק בגלל הגודש התכני והפילוסופי שמושקע בתסריט שכתב פיצ'חדזה עצמו, לא רק בגלל המורכבות של הצילומים בשוטים ארוכים ויפים (ממצלמתו של הצלם הגרמני המהולל פרד קלמן) או הניסיון של הקאסט בראשות מוני מושונוב, מכרם חורי, שמואל וילוז'ני, עזרא כפרי ושרה אדלר. סרטים של "סוכריות" עשויים להיות בקרוב אסורים - ולו רק בגלל השימוש במילה נאצי.
כזכור, לפתחה של הכנסת עומדת הצעת חוק של ח"כ שמעון אוחיון, לפיה ייגרע הכינוי "נאצי" מהלקסיקון שלנו, וכן יאסר שימוש בסמלים נאציים למיניהם. ובכן, ב"סוכריות" - סרטו הרביעי של פיצ'חדזה (אחרי "לנגד עיניים מערביות", "בסמה מוצ'ו" ו"שנת אפס") - יש שימוש נרחב בכינוי "נאצי", המופנה ברובו לשחקן הבריטי מייקל סרנה, המגלם איש עסקים שהוא בנו של אחד מראשי הרייך השלישי. ואם לא די בכך, באחת הסצנות בסרט, אנחנו חוזים בו מהלך בירושלים כשהוא לבוש מדי צבא נאצים ולזרועו צלב קרס.
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet
- מיכל זילברמן על "מקום אחר"
- יוסי ארצי על "אושר עטוף בשמיכה"
- האני אבו-אסעד על "עומאר"
- יונתן גורפינקל על "שש פעמים"
- עמי ליבנה על "שרקייה"
- יובל אדלר על "בית לחם"
- ארי פולמן על "כנס העתידנים"
הסצנה צולמה ברחוב מרכזי בבירת ישראל, כשהוא סואן והומה אדם. "חשבנו בהפקה שאנחנו עלולים להיות מותקפים בצילומי הסצנה הזאת ברחוב, והבאנו איתנו הרבה מאוד ניצבים, שבמקרה שנותקף - הם יגנו עליו (סרנה) בגופם", מספר פיצ'חדזה. "להפתעתנו, פשוט לא קרה שום דבר. זה עבר באדישות מוחלטת של העוברים והשבים, מקסימום מישהו מהם רק העיף מבט אחד לאחור, וזהו. וזה היה די מדהים".
- שמואל וילוז'ני בראיון: "יש בישראל אנשים שעדיין חיים בגטו"
- גלולה מרה שצריך לבלוע: שמוליק דובדבני על "סוכריות"
האדישות של הקהל מדגימה אולי מדוע החוק הנ"ל מיותר - שכן יתכן כי מעטים הם המתרגשים בימינו מהמילה "נאצי" והסמלים הנלווים לה. בין הנושאים הרבים בהם עוסק "סוכריות", התופעה הזו של מקום השואה בשיח העכשווי, היא אחד הדברים שפיצ'חדזה ביקש לחקור. "כשכתבתי את התסריט באמת בדקתי את העניין הזה של האם אפשר ללבוש בגדים של נאצי וללכת ברחוב בארץ", הוא מספר, "לתדהמתי מצאתי שאין באמת חוק שאוסר על זה. כך עלה לי גם הרעיון, איך יכול להיות שבן אדם הולך במדים של נאצים ברחוב בירושלים. היום אנחנו עדים לאיזשהו ניסיון להעביר חוק כזה".
דמותו של איש העסקים הגרמני-בריטי משתלבת בעלילת "סוכריות", כפי שזיכרון השואה נטוע בשיח הפוליטי בישראל. והוא גם מתחולל במאבק בין גיבורי הסרט סלאח (חורי) וקלאוזנר (וילוז'ני) על השליטה בשוק הממתקים המקומי. במאבק זה, העסקי לכאורה,
עולה הקונפליקט הישראלי-ערבי ומתפשט הלאה לכל עבר - אפילו עד אירופה. אל הקלחת ההולכת ורותחת מצטרפים גם קבלני הביצוע של קלאוזנר, יולי (מושונוב) ואוגוסט (כפרי), בת זוגו של הנאצי קלודיה (אדלר), בנו המאומץ של סלאח (מנשה נוי) וגם טבח צרפתי (יורם רון) המתאבל על מות אחותו.
"ניתן להבין שמדובר בסרט פוליטי, אך לא כך הוא הדבר", מסביר פיצ'חדזה, "זה לא סרט פוליטי במובן המקובל של המילה. זה סרט שמנסה בכל זאת לדבר על החיים שלנו פה, ובכלל על בני אדם, והקושי של בני אדם בתוך הדבר הזה שנקרא הקיום האנושי. הפוליטיקה משמשת בסך הכל כמשהו שיחשוף את הטבע האנושי של הדמויות, ולא משהו מוסרני, דידקטי, שמעביר איזשהו מסר שמאלני או ימני. זו לא המטרה של הסרט".
עוד על צילומי הנאצי בירושלים, עבודת המצלמה המסובכת ב-360 מעלות של קלמן הגרמני (הנודע מעבודתו עם המאסטר ההונגרי בלה טאר) בסצנות דיאלוג ארוכות כששאר אנשי הצוות שכובים על הרצפה, וגם על הניצבים המסכנים שנידרשו להופיע בעירום בתוך בריכה בסצנה שצולמה באמצע החורף - הכל בכתבת הערות הבמאי עם יוסף פיצ'חדזה.
